זה מה שקרה לכם בפתח מסעדה? מישהו הולך להצטער על זה מאד

כ-20% מקרב תושבי ישראל הם אנשים עם מוגבלויות, הגדרה הכוללת נכויות פיזיות, לקויות חושיות כמו עיוורון או חירשות, לקויות שכליות-התפתחותיות, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי ומחלות נפש.

מיותר לציין, שגם לאנשים הללו יש זכות לצאת מהבית, להיכנס ולהתנהל בבטחה באזורי בילוי וקניות, להשתמש בתחבורה הציבורית ולקבל שירותים בדיוק כמו כל אזרח אחר.

חובת נגישות בישראל לאנשים עם מוגבלויות, חלה משום כך על מגוון אתרים – החל ממוסדות ציבוריים וחינוכיים, דרך בנקים ובתי חולים ועד לחופי ים ובריכות שחייה, אתרי נופש, אולמות קולנוע, מוזיאונים, מסעדות ועוד.

מהי נגישות בישראל?

נגישות היא כל מה שמאפשר גישה, לאדם עם מוגבלות, בסביבה הפיזית וגם האנושית.

נגישות סביבתית, נועדה לאפשר כניסה והתנהלות בטוחה במתחם או מבנה מסוים. זה כולל הקצאת מקומות לחניית נכים, הרחבת פתחים ומסדרונות, תאי שירותים לנכים, התאמת השילוט, מיקומי קופות ואשנבי שירות ועוד.

נגישות לבעלי מוגבלויות מתבטאת גם בהתאמת השירות, למשל דפי מידע בכיתוב מוגדל, בכתב ברייל או כחומר שמע ועוד.

חוק שוויון זכויות 

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות נחקק בישראל ב-1998, בכדי להגן על כבודם וחירותם של בעלי מוגבלויות, קבועות או זמניות, לעגן את זכותם להשתתף בכל תחומי החיים ולנהל חיים עצמאיים ככל הניתן, בפרטיות וכבוד, תוך מיצוי יכולותיהם.

בשנת 2005 התווסף תיקון לחוק העוסק בנגישות בישראל, על פיו אין להפלות בעלי מוגבלות בכניסה ובמתן שירות, במבנה או אתר ציבורי ויש להנגיש את התשתיות והשירות.

עוולות הנגישות 

אולם, למרבה הצער, החוק יבש והמציאות בשטח שונה בתכלית. למרות שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע שכל מרכז מסחרי, מוסד, בית עסק ומקום עבודה המעסיק למעלה מ-25 עובדים, מחויב להעסיק “רכז נגישות” ולדאוג לנוהלי נגישות שאף יצוינו באתר האינטרנט. לא כל בעלי העסקים בישראל מודעים לדרישות או אוכפים אותם.

גם כלי התחבורה הציבורי העירוני “הכרמלית” בחיפה, אוזכר לאחרונה בהקשר של נגישות בישראל. מסתבר שהכרמלית אינה מונגשת לאנשים עם מוגבלויות ובכניסה לתחנותיה ישנם שלטים המצהירים שאינה מיועדת לנכים.

חובת ההנגשה חלה גם על אתרי אינטרנט ציבוריים ומסחריים, אשר חייבים להיות מונגשים לאנשים עם לקויות ראייה ושמיעה, בעלי מוגבלות שכלית ועוד. אי עמידה בחוק הנגישות, כרוכה בתביעות פליליות ואזרחיות.

העונש עלול להיות קנס גבוה ולעיתים אף מאסר בפועל.

מה שקורה הלכה למעשה הוא שהנכים בישראל ממודרים ומושפלים לאור חוסר השוויון והמצב העגום המפלה אותם משאר אזרחי ישראל. מצב הנגישות בישראל טעון שיפור במילים עדינות, ורוב המקומות אינם עומדים בהלימה עם תפיסתו המכילה של רבי עקיבא אשר לפיו: “חביב אדם שלא נבא בצלם” (בראשית ט), דהיינו, יש לקבל כל אדם בכבוד, בחיבה ובסבר פנים יפות.

ההשפלה גדולה 

החידוש המעניין הוא, כי בשנים האחרות עולות בצורה משמעותית מספר התביעות של אנשים עם המוגבלויות כנגד המעוולים. לא מקבלים יותר את הדברים כגזרת גורל, לא עוד מוכים ומושפלים, אלא שווים בני שווים.

אנשים עם מוגבלויות לא רוצים לקבל יחד מיוחד מאוד, לא הערות כמו “בוא חמודי אני אעזור לך” וכו’. רק השבוע נתקלתי באדם על הרצף האוטיסטי שרצה לקנות סנדוויץ’ כמו שהוא קונה כל יום, אולם העובד כנראה לא ידע על סידור שיש למקום העבודה, ואמר לאדם על הספקטרום: ‘בוא אני אשלם עליך’ –  וכך גם עוד 4 אנשים (מתוך רצון חברתי נפלא!), אולם הוא חש טוב-טוב את התסכול ואת ההשפלה, כאילו שהוא מסכן וצריכים לעזור לו. בסופו של דבר, אותו אדם יצא מהחנות בבושות פנים בזכות השפלה שחווה.

מספר התביעות הללו הולך וצובר תאוצה, ולאחרונה פורסם שעשרות בעלי ברים ומסעדות בישראל, עומדים בפני תביעות ייצוגיות, בגין הימנעות מפרסום הסדרי הנגישות באתרי האינטרנט שלהם.

• עו”ד יוסף זינגר, עורך דין ומגשר המומחה לחוק הנגישות, בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן, משמש כיו”ר “פורום זכויות אנשים עם מוגבלויות” בלשכת עורכי הדין מחוז ירושלים, בעל ניסיון בתחום תביעות ייצוגיות בנושא נגישות בפרט