1.
בעיצומה של מלחמת ‘צוק איתן’, ביום בו הוכתר רובי ריבלין לנשיא העשירי של מדינת ישראל, פגשתי במסדרון הכנסת ח”כ מש”ס. השיחה גלשה למצבה הקשה של התנועה הקדושה בסקרים. הוא היה מודאג. “מיד אחרי המלחמה אני מתכנן דיון מעמיק בסיעה בנושא”, הבטיח.
היום, פחות מיממה לאחר כניסת הפסקת האש, שבתי אליו. מתי אתה מוציא לפועל את התכנית, שאלתי. “אני נותן לשלום להחזיק מעמד עוד כמה ימים, שבועות, נחזור לשגרת הכנסת והפוליטיקה, ואז הנושא יטופל”, הבטיח.
ומה אם יו”ר התנועה, ח”כ אריה דרעי, לא יאפשר דיון דמוקרטי פתוח במצבה של התנועה? תהיתי.
או-אז, רמז לי, כל האופציות פתוחות.
הוא לא פירט. אבל ברור היה לי, ואולי גם לו, שעל השולחן עומדת גם האפשרות לפלג את הסיעה לשניים. החלק האחד – בראשות אריה דרעי, החלק השני ילך לדרכו לשלום – בראשות היו”ר הקודם, ח”כ אלי ישי.
לדעתו, ש”ס פשוט איבדה את הזהות שלה, ולכן ההתרסקות בסקרים. היא כבר לא פונה ל’עמך’ בית ישראל, אלא מחקה את האח התאום, את גפני, את דגל התורה. הוא סבור שההנהגה הנוכחית כבר לא ממש זוכרת את פורטונה מערד ואת מסעודה מדימונה, ופוזלת כל העת לעבר תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים. והם, הוא אומר, יהיו של ש”ס בכל מקרה ובכל מצב, אז למה לא לטפל בפריפריה?!
“לא יעזור לאף אחד. המשפחות שלנו שונות מהמשפחות האשכנזיות. הן מגוונות. צריך לדבר אליהן אחרת. וחכי, תראי בעצרות מחר ובימים הקרובים שהמלל שיופנה לעם לא יהיה מתאים ל’עמך’ שלנו…”
על רקע מה שהם מכנים ‘אובדן זהות’, מתכוונים כמה ח”כים לקיים דיון פתוח, ענייני. האם יסכים אריה דרעי לשתף פעולה עם המהלך, האם יאפשר לח”כים להתבטא, להציג טענות בצורה ברורה, בקול צלול, איפשהו אחרי ‘מנחה’ ודבר התורה של ח”כ יצחק ועקנין?
לא בטוח.
2.
והיה אם יאפשר – חברי הכנסת של ש”ס יאזרו אומץ ויציגו תובנות משל עצמם בישיבות הסיעה. כך צריך לנהוג במפלגה, כך צריך לפנות אל העם. היועצים אולי לא יאהבו שיש מי שיבחש להם בקדירה, לא בטוח שאריה יתלהב מכך שעוד 10 בלבדו יכניסו אף לחמין אותו הוא טורח לערבב, תוך יציקת תבלינים האהובים עליו, אבל זה מה יש.
מצד שני, והיה אם לא יסכים – יש גם אקדח אותו ניתן להניח על השולחן. המפלגה היא של כולנו, היא נכס משותף אותו ביססנו במשך שנים, יאמרו. אין מאחוריך כיום את הגר”ע יוסף, אחריו צעדנו באש ובמים, לא תשמע אותנו, לא תנהג כהבנתנו – כל טוב לך ושלום. אנחנו לא נשתתף במחול איבוד הזהות של המפלגה, תוך ריסוקה לאדמה.
או-אז יזכו במלוא הלגיטימציה ללכת אחרי ישי אל דרך לא נודעת, שבסופה יזכה לארבעה או יותר מנדטים, דרך שתהיה, מן הסתם, סלולה ימינה, בואכה פריפריה.
3.
ומי יעמוד בראש התארגנות שכזו? מקובל לומר שיהיה זה הראשל”צ, הגר”ש עמאר.
האמנם?
“תרשמי מה שאני אומר לך”, אומר ח”כ בכיר בש”ס. “הרב עמאר לא הולך לשום מהלך פוליטי, ולא חשוב מה חושבים חלק מהסובבים אותו. נקודה”.
באשר לרבנות ירושלים, הוא מודה שיש מהלכים מאחורי הקלעים: “הייתי מגדיר את זה 70-30, כאשר 70% שלא יקח את התפקיד, 30% שכן. אבל את זה אני לא שולל על הסף. אם הוא יקבל את התפקיד – זה יהיה לא בגלל ש”ס או בזכות ש”ס, אלא בזכות עצמו בלבד. זה לא סוד שראש עיריית ירושלים ניר ברקת מאוד רוצה אותו בתפקיד”.
באשר להתנגדות של הגר”ע יוסף להצבת הרב אריה שטרן כרבה של ירושלים (בחירת הרב עמאר לתפקיד מותנית בדיל עם הרב שטרן), טוען הבכיר: “זה לא נכון שהרב היה נגד. היה חשש כלשהו באשר ליחסו של הרב שטרן לנושאי כשרות בירושלים, אבל הרב לא פסל אותו בשל נקודות אחרות, וגם הרב עמאר יודע את זה מצוין”.
לדעתו, מקורבי דרעי עושים עוול כשהם שוקעים בפרנויה באשר לשאיפות הפוליטיות של הרב עמאר, ובטוחים כי אם הוא מקיים כנסים ועצרות זה מאותת על כוונה פוליטית. “למה, הם אמורים להקפיא אותו? אסור לו לערוך כנסים וכינוסים?”
4.
בסביבות השעה 12 בצהרים של יום רביעי הופיע על צג הטלפון הסלולרי של ח”כ אלי ישי מסר, לפיו אין להוציא הודעות בשם התנועה ו”לא להתראיין בנושאים מרכזיים של התנועה”.
לסימוס נוספה הערה, לפיה מתבקש מקבלה שלא להוציאה החוצה (הוא לא הוציא!), וכן שההערה זו נכתבה על דעת הגר”ש כהן והגר”ש בעדני.
“כמעט ערכו כינוס מועצת חכמי התורה בשביל להוציא סימוס”, אומר אחד הח”כים, בגיחוך. “חבל שלא אספו את כולם… אולי גם את חברי מועצת גדולי התורה החסידיים והליטאיים. הרי מדובר בשערורייה שגופי תורה תלויים בה. אפשר לחשוב מה קרה. אז אלי הוציא הודעה”.
הוא מסכים איתי, אגב, שההודעות האחרונות של אלי ישי היו מנוסחות באופן “לא מתאים”.
“אולי שגיאה של הדובר”, הוא אומר. ואולי פרובוקציה מכוונת, שנועדה להוציא את אריה משלוותו (מה שהצליח מעל למשוער. אחרי הכול, להשאיר בידיים של ח”כי ש”ס סימוס כמו זה – זו שגיאה).
“תתקשר אליו, תבקש יפה, תסביר, מי מתעד דבר כזה בכתב?!”, אומר ח”כ אחר, שמתקשה להבין איך אריה “שהוא פיקח”, נפל למלכודת. “ואני לא יודע אם היא תוכננה מראש או יצאה ככה במקרה, בניסוח לא מתאים של דובר או עוזר”.
במהלך כל החודשים האחרונים הקפידו עוזריו של דרעי (שלא לדבר עליו עצמו) שלא להגיב לפעולות, כאלו ואחרות, של ישי. “לא מתייחסים”, הייתה המדיניות המוכתבת מלמעלה, ואוי למי שלא ציית (צייתו, צייתו).
על רקע זה, אכן מפתיעה ההתייחסות של דרעי להודעות האחרונות של היו”ר הקודם – ובמיוחד להודעה האחרונה, לפיה “תנועת ש”ס לא תיכנס לממשלה”. נו, מה, שאלי יקבע אם נכנסים לממשלה או לא?
בימים הראשונים של ‘צוק איתן’ התקיימה פגישה בין דרעי לבין ראש הממשלה. יו”ר ש”ס יצא מהפגישה מחייך. לתקשורת סיפר כי נתניהו הציע לו להיכנס לממשלתו. בלשכת נתניהו לא ממש ידעו אם לצחוק או לבכות: ברור לכל שהדבר האחרון שחסר לו לביבי זה חרדים בממשלתו. מה יותר נוח לו מכך שלפיד סופג את כעס ההמונים על הקיצוצים, ומווסת את שנאת התקשורת כלפי הציבור שאינו מתגייס.
אבל הרצון להיכנס פנימה גבר על כל היגיון. פתאום שכח דרעי, אלוף הפוליטיקה והמספרים, שליברמן לא ממש מסכים לראות חרדים חברים בממשלה הנוכחית, ושנתניהו מורח את החרדים בסגנון של אלוף המריחות בדימוס נתן אשל, רק בצורה קצת יותר מתוחכמת.
אז שאלי ישי יעקור לו מהשורש את התקוות? שהוא יודיע שש”ס אינה נכנסת לממשלה?
אריה, לא מתאים לך ליפול בפח. יכולת לדלג על הסימוס האחרון. אני כמעט בטוחה שנתניהו אפילו לא קרא את ההודעה לתקשורת של ישי. דאגת לשווא.
5.
היה מי שרץ להזכיר לתומכי אלי ישי שגם בתקופתו כיו”ר התנועה חל איסור להתראיין על נושאים מהותיים.
“נו באמת”, גיחך מאחורי שפופרת הטלפון ח”כ מש”ס. אריאל אטיאס? כמעט ולא היה נושא השקפתי-אמוני-מפלגתי-עקרוני עליו לא התראיין בתקשורת. כנ”ל ניסים זאב (“למה, מי ישתיק אותי?” הוא נוהג לומר תמיד).
“אז נכון”, אמר הח”כ, “שהייתה תקופה בה ביקש אלי מח”כ חיים אמסלם שלא לדבר על נושאים כמו גיור ובני ישיבות, אבל זה היה נקודתי וחד-פעמי”.
ובטח שלא משאירים עקבות של sms…
6.
מה באמת הוביל את אלי ישי להוציא את ההודעות לתקשורת, כביכול בשם תנועת ש”ס?
שתי אסכולות בנושא:
האחת – לאלי אכפת מצבה של התנועה. הוא שומר על הכבוד שלה. לדעתו, לא זוחלים לממשלה שחתומה על סנקציות פליליות כלפי בחורי ישיבה. נקודה. למה להיכנס? כדי להיות חתומים על קיצוצים מהשכבות החלשות בשל הוצאות המלחמה?
כשאתה רואה שחברך קופץ לתהום, תפקידך לעצור אותו ברגע האחרון – ודרעי, שלא דילג על שום מהמורה מבלי ליפול אליה מאז פטירת הרב, כמעט נפל כפרי בשל לידיו של נתניהו (לא נפל, כי נתניהו לא ממש רוצה לאכול את הפרי).
“ההודעות של אלי ביומיים האחרונים עברו כל גבול”, אומר לי מקורב לדרעי. מצידו, גם אם אלי היה מוציא הודעה, בשם תנועת ש”ס, לפיה “התנועה מאוד חמודה” – גם אז היה מועבר המסר שהגיע בצהרי היום. “אין תקדים כזה בהיסטוריה של ש”ס שבו ח”כ שאינו יו”ר מוציא הודעות בשם המפלגה”, הוא אומר – ובצדק.
מצד שני, אין גם תקדים לניהול מפלגה בלי הגר”ע יוסף ברקע.
“ברור שאין תקדים כזה”, אומר בלהט ח”כ מש”ס, “הרי בחיי הרב עובדיה זצ”ל היינו יודעים מה דעתו בכל נושא ועניין. אלי וגם אריאל היו מספרים לנו בישיבות הסיעה, כך שלא עלה בדעת איש להתראיין בניגוד לדעת מרן. היום מותר לנו לחשוב אחרת מאריה. אריה הוא לא מרן”.
האסכולה השנייה – אלי, או אנשיו, תכננו זאת בכוונה. במשך תקופה ארוכה אריה אינו מגיב לפעולות השונות שהם יוזמים, ולכן הם חיפשו משהו שיפגע בעצב חשוף – והם הצליחו. מבחינתם, העיסוק התקשורתי במצב העגום של תנועת ש”ס מאז הפצת ההודעה היום, הוא ההוכחה הטובה ביותר לנצחון שרשמו.
אגב, אם שאלתם, העתק של מסר האזהרה שוגר לכל ח”כי ש”ס.
7.
מדוע, בעצם, הגיעה ש”ס למצב הזה של מלחמת-עולם פנימית סוערת שכזו? למה לא עשה אריה דרעי הכול, מיד אחרי פטירת הגר”ע זצ”ל, כדי לחבק אל חיק המפלגה את כולם?
“אריה עשה הכול”, אומר גורם המקורב אליו. “הוא אפילו השאיר לישי את החדר במטה המפלגה בהר חוצבים. וכי השאירו לאריה חדר כשהושלך מהתנועה לפני 13 שנים?” – הוא שואל.
התשובה, שלילית.
“וכי יש לשלי יחימוביץ חדר כיו”רית לשעבר בבית המפלגה?”, הוא ממשיך. “מאז פטירת הרב, אריה נאלץ להתמודד עם חתירות בלתי פוסקות, הוא גם שוחח על כך עם כמה מרבני ‘המועצת’, וזה הרקע להבעת דעתם בנידון, כפי שנרמזה בסימוס. הוא עדיין לא שוחח עם כל חברי המועצת, ובהחלט יעשה זאת בהמשך, אם ימשיך המצב להיות כפי שהוא”.
מה שאומר, שעוד הרבה דם יישפך, הרבה כאב לגר”ע יוסף בשמי מרומים.
כי גם 68 עצרות בכל רחבי הארץ, עם עצרת ענק בבנייני האומה ועוד אחת באיצטדריון רמת גן, לא יכבו את גובה הלהבות.
ואיפה אריאל אטיאס כשצריכים אותו?
כל היודע דבר על מקום הימצאו העסקי, מתבקש להודיע.