אמש (רביעי) נערך ‘טיש יארצייט’ לאדמו”ר מגור זצ”ל, בעל ‘הפני מנחם’, לציון 26 שנים להסתלקותו.
נתון דרמטי: יכול להיות שאתה מפסיד מאות אלפי ש”ח ששייכים לך
למעשנים בלבד: ככה תוכלו לחסוך למעלה מ-8.500 שקלים בשנה
הסעודה התקיימה בבית מדרשו של בנו, ראש הישיבה מגור, הגר”ש אלתר, ברחוב יוסף זיו בירושלים בהשתתפות המונים מקרב הקהילה ומחוצה לה.
במהלך הטיש נשא ראש הישיבה דרשה ארוכה, בסיומה אמר: “בואו נהיה ברדיטשובער’ס, מה יכול להיות, מה כבר נפסיד? יעשו לנו עוולות? בין כך עושים לנו. מה כבר יכול להיות? מה כבר יכול להיות? בואו נחיה בגישה אחרת להסתכל על השני טוב, זה הרי גם מחוייב על פי הלכה לדון את האחר לכף זכות. גם כשהשני ככה… אבל אני יודע שהשני ככה… אתה יודע שהשני ככה, אבל לא קרה כלום אפשר להיות מליץ טוב אפשר ללמוד לכף זכות, ובזה אפשר להיות בוחר בדרכי אבות.
“‘שים שלום עלינו’, בי, שאני ילמד זכות, יש אנוסים, יש מוטעים, איך אתה יודע מה היה אילו אתה היית בסיטואציה אחרת ממה שאתה נמצא, מי ערב לך איפה היית עומד? זה דברים שהרבש”ע סיבב מה האדם ומיהו האדם ואיזה כח יש לאדם לעשות. וכי יכול אדם לומר, אני כל כך טוב, אני הייתי עומד בניסיון כל כך, מאיפה אתה יודע? לא ניסו אותך מספיק, לא ראית מספיק, זה כל כך פשוט? זה הרי לא פשוט לגמרי, שים שלום עלי, השלום שאני צריך לעשות שיהיה אצלי, אצלי בלב, ללמד זכות, לאהוב, וודאי לא לעסוק בזה.
“יארצייט זה יום של חשבון הנפש, חשבון נפש של בן לאביו, ובוודאי של קהילה. הקהילה נקראת ‘פני מנחם’. כבר כמעט שלושים חודשים שהקהילה התייצבה ועמדה. היו מהומות, אולי ניתן לקרוא לזה ‘שערוריות’, מבחוץ, הכרה בציבור פה ובעולם, זה מאד מאד מצוי ברעש ובמאומה שקודם כל מאבדים ראש, ואסור לאבד ראש.
“מה רוצים? מה הנקודה? מה חיפשנו? העמידו את הקהילה לא לכסף ולא לכבוד, וודאי לא להילחם על כסף וכבוד. העמידו את הקהילה למטרה ולרעיון לחנך אותנו ואת צאצאינו לדרך האמיתית שראינו אצל רבותינו. דרך של תורה ושל אהבת תורה של הרחקה מרע ומדות טובות. זו הייתה המטרה, ועבור זה נעמדה הקהילה. הרבה פעמים מהמהומה שוכחים היכן אוחזים.
“וזה טוב להבהיר את כך בבירור. אמרתי לכם כבר הרבה פעמים, ביחיד, ברבים, פה ובאמריקה, הרבה פעמים אמרתי: אני לא רבי ואני לא קורא לעצמי רבי, ובודאי לא רבי מגור בשעה שיש רבי מגור שליט”א, אני לא רבי.
“הייתי אצל מאחד מצדיקי הדור שניסה לעשות שלום, הוא קרא לי, הוא אמר אולי קוראים לכם שם אחר, קאצק הוא הציע. שם כזה לא עלה כלל ברעיוני, אני לא רבי אני לא צריך שם, אני לא רבי, מה כן? אני ראש ישיבה, ראש ישיבה זוהי אומנות, זוהי האומנות שלי וזה מה שאני יודע, דברים אחרים אני לא יודע, לא למדתי סנדלרות, לא למדתי חייטות, זה אני יודע וזה אני עושה, יש לי נסיון מהעבר בזה, ראש ישיבה.
“יש כאלה ש’דוקר’ להם שקוראים ‘ראש ישיבה מגור’, אז ראש ישיבה דישיבת פני מנחם, אני מבקש שיקראו לי ראש ישיבה דישיבת פני מנחם. לקהילה גם לא קראו גור, למרות שאנחנו גור לא קראו לקהילה גור, לא רוצים לריב, לא העמידו את הקהילה ל’מתחרה’, לא העמידו את זה בשביל לקנטר, לא העמידו את זה על ללכת נגד, על לשנות את האחר, העמידו את הקהילה בשביל שנוכל ללכת בדרכינו.
“אילו לא היו צריכים שם לקהילה ואם זה היה איכפת למישהו השם ‘פני מנחם’ גם את זה לא היינו קוראים, קוראים לנו ‘קהילת פני מנחם’, כי זה בן לאביו וזה בזיון שלא יקראו על שמו, צריכים לתת לקהילה איזשהו שם, אז קוראים לנו ‘קהילת פני מנחם’ ו’ראש ישיבת פני מנחם’.
“חלילה לא עוזבים את הדרכים של רבותינו, לא עוזבים שום דבר, מנסים להיות ‘הולכים בדרכיהם ועושים כמעשיהם’, אבל לא ניבחן עם השם שיקראו לנו, אלא ניבחן עם מעשינו. נהיה צודקים ויהיה לנו את הצדק עם מעשינו, עם איך שאנו נתנהג בדרכים החסידיים האמיתיים הנ”ל שקיבלנו. וה’ יעזור שנוכל באמת לעמוד בזכות, ושזכותם תגן עלינו ברוחניות ובגשמיות עלינו ועל כל ישראל ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן”.
