לא תאמינו: מה החפץ חיים כתב לפני 130 שנה על פרשת פגסוס

1.

“נו, אז איזה לקח רוחני אנחנו יכולים לקחת לחיינו מחשיפת פרשת פגסוס המטלטלת?” שאל אותי מישהו ביום שני בבוקר, דקה וחצי אחרי שהתפרסמה בעיתון כלכליסט רשימת השמות שחוקרי המשטרה התקינו רוגלה בסלולרי שלהם. ואני קצת התעצבנתי מהשאלה. עכשיו זה לא הזמן ללקחים רוחניים. עכשיו מזדעזעים. עכשיו חוקרים.

הסיפור הזה כל כך חמור, עם כל כך הרבה השלכות מרחיקות לכת, שאסור להסיח ממנו את הדעת הציבורית. ההתחזקות הרוחנית תחכה רגע. לא עוברים כל כך מהר מהמשל לנמשל.

אבל כמעט שבוע אחר כך אני מרשה לעצמי לעשות את מה שעצבן אותי בתחילת השבוע.

למה? קודם כול כי עברו כמה ימים, ולפי התגובות, מימין ומשמאל, נדמה לי שאפשר להיות רגועים לגבי עניין הזעזוע. עושה רושם שכולם מבינים את חומרת הדברים ולא הולכים לתת לסיפור לרדת מסדר היום. דבר שני, נזכרתי בטקסט של החפץ חיים שנדפס לפני כ-130 שנה אבל נראה כאילו נכתב השבוע.

2.

החפץ חיים מתייחס בספרו ‘שם עולם’ להמצאה הגאונית החדשה שהסעירה את העולם באותם עשורים: המצלמה (או כמו שהוא קורא לה: “פוטוגרפיע”). הוא מסביר שבמובן מסוים ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה לא מעידה על כך שהעולם הולך קדימה אלא דווקא אחורה. למה? החפץ חיים מביא את דברי הזוהר הקדוש שלפיהם כל מעשה שלנו עומד כעין תמונה לפני הקב”ה.

אלא שהאמונה הפשוטה שלנו הולכת ונחלשת עם הדורות, ולכן צריך להמחיש לנו את הדברים, להראות בעיניים: “עניין כזה ממש יש בשמיים ממעל. וממילא תבין ותדע הטעם מה שנתגלה זה בימינו למטה. בדורות ראשונים כשהיה לומד דבר כזה בזוהר הקדוש, לא היה לפלא בעיניו לתמוה איך נהיה כזאת, שנקלט הדבר שעשיתי ועלה למעלה ואני לא אדע דבר מזה. כי היה עניין האמונה במה שכתוב בספרים, ובפרט בזוהר הקדוש, חזק מאוד.

“אבל עתה בעוונותינו הרבים שנעשה עניין האמונה רפה, ואם לא היה רואה דבר זה בעיניו היה לפניו דבר זה לתימהון. לכן נתן לנו ה’ יתברך עניין זה בזמננו בעולם, שנהיה אנו, בני אדם חלושי דעת וחלושי כוח, יכולים למשוך על ידי טבע הבריאה התמונה מהאדם, אף שהוא בעצמו אינו יודע מזה דבר. ומעתה נוכל ממילא להבין בנקל שאדון הכול יתברך, הממציא את הבריאה גופא, יכול לעשות כל הנ”ל”.

3.

הספר ‘שם עולם’, שבו נכתבו הדברים מעוררי המחשבה האלה, יצא לאור בוורשה בשנת תרנ”ג (1893). עולם הצילום היה אז בתחילת דרכו. תחשבו כמה התקדמנו ב-130 השנים שחלפו מאז. אבל זהו, שהחפץ חיים אומר שהקדמה הטכנולוגית לא מעידה על הקדמה שלנו. הטכנולוגיה מתפתחת, העולם התקדם, זה ברור. אבל האדם הפך ליצור פחות ופחות משוכלל. ולכן צריך להמחיש לנו בצורה ברורה ומפורשת את מה שקורה בעולמות עליונים. כדי שנחיה בתודעת עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

וכאן עובר החפץ חיים לתיאור צבע מפורט ודי מלחיץ: “למעלה בשמיים בכוח האלוקי יימצא שנצטיירה הפעולה ההיא בכל פרטיה ממש. כגון שגונב מאיזה אדם, יש שם תמונת הנגנב והגנב, ואיך שתחב ידו בכיסו וגם באיזה מקום היה הדבר. כגון, אם היה בחוץ לפני איזה בית – יש שם הרחוב והבית בתמונתו ממש, ולפני איזה פינה מהבית. או אם היה בתוך הבית גופא – יש שם בתמונה אצל איזה אבן מהבית או אצל איזה קורה היה הדבר. וכשיבוא יום הדין וירצה להכחיש הדבר, יזעקו כל פמליה של מעלה עליו ויאמרו: ‘איך תרצה להכחיש דבר זה, הלוא אצל אבן וקורה זו ואצל חלון זה היית עומד אתה והנגנב, וזו תמונת בגדיך שהיית לבוש אז, ותמונת מעשיך בכל פרטיו’. וזהו שנמצא בדברי חז”ל שאומרים לו בשעת הדין: ‘עמוד והכר מעשיך’.

“וכשיתבונן האדם בזה העניין הנורא, צריך להזדעזע מפעולותיו שעושה בהסתר שלא כהוגן, בין בבין אדם למקום ובין בבין אדם לחברו, וחושב שיישארו בסתר. אבל לא כן הוא, כי לבסוף, לעולם הבא, יתפרסם הדבר לעיני הכול ויכוסה אז כלימה פניו”.

4.

אז איך היה מגיב החפץ חיים לחדשות במדינת ישראל השבוע?

לפי הספר ‘שם עולם’, זה מה שהוא היה אומר, מילה במילה: “כל מה שאנו רואין שמתרבין יותר דברים כאלו, מזה נוכל להבין ולשפוט כמה נתקטנו במדרגה, עד שמן השמיים צריך להראות לנו אותות מופתיות על שורש אמונתנו הקדושה. מה שלפנים, עד דורותינו אלה, בעת שהייתה אמונת ה’ ותורתו חזקה אצל כל אחד ואחד מבני ישראל, לא היה צריך לכל זה”.

או במילים שלנו: כנראה שהיינו צריכים את שיעור האמונה המאוד ברור הזה דווקא עכשיו. לא סתם נבראו הפגסוס, האלשיך והמנדלבליט דווקא בדור שלנו.

5.

לסיום, עניין אחר לגמרי. בעצם, אתם יודעים מה, אפשר לחבר אותו לעניין הקודם. בטח קיבלתם הרבה בדיחות פגסוס השבוע. גם אני. אבל את אחת מהן שלחו לי עוד ועוד אנשים: “פסק הלכה חדש: עדיף ללמוד דף יומי דרך הטלפון, כדי לזכות את השוטרים…”.

טוב, אני לא באמת מתכוון לחבר עכשיו את הדף היומי לפגסוס. כמו קמפיינר טוב אהיה ישיר: יש לכם בסוף השבוע הזה הזדמנות מיוחדת להצטרף למועדון הזהב העולמי של הדף היומי.

אם הייתי איש פרסום אגרסיבי הייתי כותב “יש לכם הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה”. אבל לא צריך להגזים. אל הדף היומי אפשר להצטרף בכל יום, בכל דף. אלא שההתחלה של מסכת חגיגה בסוף השבוע הזה היא סוג של הזדמנות אחרונה לעונה. כי אחרי מסכת חגיגה החביבה והקצרה (בסך הכול 26 דפים) יסתיים לו סדר מועד, ותגיע מסכת יבמות המסובכת שפותחת את סדר נשים. ואז, איך נאמר? להצטרף ללימוד הדף היומי בדיוק במסכת יבמות – זה כבר לחובבי אקסטרים.

אבל עוד חזון לסדר מועד. עכשיו זה קל, עכשיו זה קצר, עכשיו זה נעים. תחשבו, כמה רע כבר יכול להיות לפתוח את היום עם דף של מסכת שנקראת חגיגה? נראה לי שאפילו בלי ללמוד, עצם זה שעל השולחן בבית שלכם יהיה מונח בחודש הקרוב ספר שכתוב עליו בגדול “חגיגה” זה כבר יעשה טוב לכולם.

אז לא תצטרפו למועדון הזהב שלנו? למאות אלפים בכל העולם שהתמכרו ללימוד יומיומי קבוע, מספק וממלא בתחושת יציבות (וזה חוץ מעצם חווית הלימוד המעשיר ומצוות תלמוד תורה)?

קחו עכשיו גמרא (רצוי מנגישה) או היכנסו לפורטל הדף היומי עם מאגר השיעורים המוקלטים בכל השפות והסגנונות, ותלמדו דף אחד. רק אחד. ומחר עוד אחד. ובעוד פחות מחודש אתם זוכים לסיים בסיפוק מסכת שלמה. חגיגה.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’