מדי פעם אנחנו שומעים אנשים האומרים שהם מתפללים תפילה אישית, בשפתם. הם אינם מוצאים את עצמם כל-כך בסידור התפילה, ומעדיפים לדבר עם בורא העולם במילותיהם.
איך התורה מתייחסת לאמירה כזאת?
ובכן, האמת היא שהתפילה האישית היא בעצם תמציתה של מצוות התפילה מן התורה. המצווה הבסיסית היא שהאדם יתפלל אל הבורא בכל יום ויבקש את צרכיו. כשאדם מרגיש את נוכחותו של הבורא ופונה אליו – זה בהחלט דבר גדול.
ואולם כאשר אדם מתבונן קצת ביחסים שבינו ובין הבורא האין-סופי, “דע לפני מי אתה עומד”, הוא מבין שלא פשוט כל-כך לדבר איתו בשפה חופשית. שוו בנפשכם שניתנת לכם אפשרות לפגוש נשיא מעצמה גדולה. אתם תבקשו לברר איך מתנהגים בהיכלו, איך ניגשים, במה פותחים, כיצד מסיימים ונפרדים.
קל וחומר כשעומדים לפני מלך מלכי המלכים.
שילוב הבקשה האישית
הרמב”ם מגדיר את מבנה התפילה: “חיוב מצווה זו כך הוא – שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקב”ה, ואחר-כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר-כך נותן שבח והודיה לה’ על הטובה שהשפיע לו; כל אחד כפי כוחו”.
לכן קבעו חכמינו את סדר התפילה, המוליך אותנו בנתיב הראוי לאדם המתייצב לפני בורא העולם. יש החלקים המקדימים, המהווים הכנה לתפילה המרכזית, תפילת העמידה; ויש החלקים הנאמרים אחריה. גם תפילת העמידה עצמה, שעיקרה הבקשות שלנו, נפתחת בשלוש ברכות של שבח והודיה, ומסתיימת בשלוש ברכות כאלה. כי כך ראוי לפנות בבקשה אל בורא העולם ומנהיגו.
חכמינו, שקבעו את נוסח התפילה, שילבו בו את כל צורכי האדם, וכל אחד ואחת יכולים למצוא בסידור התפילה את הבקשה שהם רוצים לבקש עכשיו במיוחד. אם זה הצלחה בלימודים (‘חונן הדעת’), רפואה (‘רפאנו’), פרנסה (‘ברך עלינו’) וכדומה. גם צרכים רוחניים באים לידי ביטוי בתפילה – תשובה (‘השיבנו’), סליחה ומחילה (‘סלח לנו’), גאולה (‘גואל ישראל’).
לכן התפילה הנכונה היא להתפלל בנוסח שקבעו חכמינו, ולמצוא בתוכו את המקום לתפילה האישית, אם בכוונה בלבד ואם במילים חופשיות, במקום המתאים (למשל, ב’שמע קולנו’).
כמו-כן יש ערך רב לתפילה בציבור, העולה ומתקבלת יותר מתפילה של יחיד.
תפילת הנפש
פנימיות התורה מציגה רובד עמוק יותר של התפילה. לא רק בקשת הצרכים האישיים, אלא עבודה פנימית של התקרבות אל הבורא. תפילה מלשון ‘נפתול’, קשר והתחברות. בתפילה אנחנו מנסים לעורר בליבנו אהבה לבורא ותשוקה לדבוק בו.
תפילה כזאת מרוממת את האדם למדריגה רוחנית גבוהה יותר, ומעניקה לו כוחות נפש להתגבר על אתגרי החיים ועל פיתויי היצר. ואם ביום חול אין בידנו תמיד די זמן לתפילה מעמיקה כזאת – בשביל זה יש שבת.