משה גלסנר: שמעון ליברטי – כתב ‘הדרך’ – בוא נתחיל בהימור פרוע, אתה מרוצה מהסרטון של ש”ס…
ליברטי: ודאי, מה? מה השאלה?
גלסנר: תסביר. אנחנו לא ערב בחירות…
ליברטי: מערכת פוליטית, ובטח פה בישראל, תמיד נמצאת בערב בחירות. וגם, אי אפשר להיזכר רק ערב בחירות. כשלא עושים, אומרים ‘נזכרים רק בבחירות’, כשעושים אתה אומר – זה לא ערב בחירות. תמיד יש צורך לנהל את המאבק, ובטח בממשלה הזו, עד עכשיו זה התמקד בנושאי דת ומדינה ועכשיו הגיע גם החלק הזה, הכלכלי-חברתי, איך שנגדיר את זה.
גלסנר: ואתה חושב שזה מה שנקרא ה’גיים צ’נג’ר’ שיזעזע וינער את יסודות הממשלה הזו?
ליברטי: אני לא יודע אם הסרטון הזה ספציפית, אבל הנושא החברתי-כלכלי הזה בהחלט כן, זה לא משהו שמגיע רק מהכיוון של ש”ס, אתה שומע את זה גם מכיוון הממשלה וגם מחלקים אחרים, כי בסופו של דבר אדם שמשלם עוד 34 אגורות על דלק זה משהו שלא צריך להסביר. רק צריך לבוא ולסנכרן את הרגשות לכדי זעקה אחת. אין פה אפילו הרבה עבודה. לכולם יש חשבונית, יש חשבון בנק, חשבון אשראי, חשבון בסוף הקניה.
גלסנר: אם צריך מישהו שיכריע בוויכוח, שרי רוט, אולי זה אביגדור ליברמן ואורנה ברביראי, שרי האוצר והכלכלה, שלפני כמה זמן מוציאים פניה דחופה ליבואני המזון ודורשים מהם לעצור את עליית המחירים – אז אולי דרעי לחץ על כפתור המסר הנכון?
שרי רוט: אז אני יכולה לדבר יותר חופשי משמעון, צר לי עליו, אני לא עובדת ב’הדרך’, אז אני מרגישה יותר משוחררת. תשמע, זה תמיד טוב לבקר כל ממשלה, כל עליית מחירים. הייתה טובה הצעדה ברחוב רוטשילד בתל אביב, שאני תוהה למה היום היא לא מתרחשת – זה טוב, ועל זה אין חולק ובטח שתפקידה של אופוזיציה, ושל ש”ס שהיא גורם מאד דומיננטי באופוזיציה, לבקר את הממשלה הזו ובטח לבקר את עליית המחירים.
גלסנר: א-ב-ל?
שרי רוט: שניה נגיע ל’אבל’… ובטח שמפלגה כמו ש”ס שמייצגת את החלשים, לפחות מתיימרת להיות כזו, אמורה וצריכה – והסרטון הוא אחלה, והדמעות של הילד באמת משכנעות, תביא חבילה טישו והכל יפה והכל נחמד – אבל! העיתוי, העיתוי, העיתוי.
למה צר לי על העיתוי? אני האחרונה שנחשבת לכתבת מציצנית, שמצייצת או משתמשת בתמונות של פוליטיקאים בנופש שלהם עם האישה או הבעל. בעבר אפילו נמנעתי מלהעביר ביקורת על חברי כנסת מש”ס, שהילדים שלהם למדו או לא למדו במוסדות של אשכנזים; גם כשהלכו לבדוק איזה חבר כנסת אשתו הולכת עם מטפחת, כדרישת הרב עובדיה לא אהבתי את הדברים, ואמרתי: תניחו להם, הפרטיות והמשפחה מחוץ לתחום הביקורת.
ולכן כשנתקלתי ביום חמישי בתמונתו של יו”ר ש”ס אריה דרעי, יחד עם אשתו יפה, שאני באמת מאד אוהבת אותה ומאד מוקירה את פעולותיה, נחשפתי לסצנה האינטימית שלהם בשולחן בבית מלון בשוויץ – ממש לא ראיתי לנכון לצייץ את זה, ובטח לא לדווח על זה כידיעה. הפרטיות שלהם, אחלה, שיתאווררו, היו להם 7 שנים קשות. מותר להם וזה בסדר.
ואז התחילו לזרום אלי הסרטונים של קמפיין חדש שעולה בדיוק באותו עיתוי – וזה צרם לי, מה לעשות.
עכשיו, אתה יודע מה? אני לא יודעת מה יותר צורם לי: זה שצרם לי חוסר הרגישות של העיתוי. כלומר, תגידו לקמפיינר שלכם שאתם משלמים לו כסף והוא עובד אצלכם, חכה שבוע-שבועיים, שאנשים ישכחו את התמונה הזו. כי זה לא בא בטוב. הילד המסכן הזה שצריך להחזיר את הבקבוק קולה, כי אין לאמא שלו כסף לשלם על זה או צריך להוריד מצרכים מהקופה – שזה באמת נוגע ללב, וזה קורה להרבה אנשים, אני עצמי מוצאת את עצמי לא פעם משלמת על מצרכים של ילד כזה או אחר שאין לו מספיק מטבעות לשלם בקופה, צרם לי חוסר ההבנה לחוסר ההבנה שלי ושל עוד עיתונאים.
גלסנר: שמעון ליברטי, אילו אתה היית היועץ של הקמפיין הזה והיו שואלים אותך: תגיד, להוציא את זה כעת או לחכות עוד איזה שלושה ימים, מה היית מייעץ?
ליברטי: לא שאלו, אבל זה ויכוח קטנוני.
שרי: קטנוני, שמעון? מפלגה שמתיימרת לייצג את החלשים והמוחלשים לא אמורה להוציא להם עיניים! אבל אני מבינה אותך שמעון. זה מקום עבודה שלך והכל טוב. אבל בוא תהיה שניה הוגן. אנחנו כולנו היינו עם אריה כשיצאה עסקת הטיעון לפועל. אני עצמי התראיינתי ואמרתי: הוא לא עשה מעשים חמורים, מס הכנסה כולה, כל נהג מונית שני יצחק על מה אנחנו מדברים פה. אבל יש ביקורת.
תשמע, אתה לא יכול להקים מפלגה חברתית ולדבר על הדמעות של הילד המסכן עם הדמעות, שאין לו לשלם בקופה, ובאמת כולנו רחמים עליו, וזה הילדים של כולנו בסוף. אין לך ילדים נשואים אז אתה לא מכיר את זה אולי.
ליברטי: התמונות האלו לא הוציאו עיניים לאף בן אדם ששם בקלפי פתק של ש”ס, אני מוכן להתערב אתכם. הם הוציאו עיניים למי שבדרך כלל מבקר.
שרי: שמעון, מאיפה אתה יודע מה אני מצביעה? מה בעלי מצביע?
ליברטי: אז שבוע הבא יגידו שלאריה דרעי יש דירה בספסופה ובעוד שבועיים היו מזכירים שלינקי דרעי יש עבודה בקק”ל.
שרי: לא, ינקי דרעי הוא לא יו”ר ש”ס, תפריד. על ינקי דרעי בחיים לא אשים עין, כי זה לא מעניין אותי, ילדים מחוץ לתחום.
גלסנר: שרי, העובדה שינקי דרעי מצייץ היום ואומר: תקשיבו, אבא שלי בכלל לא עשה את זה, הוא לא הזמין חופש, זה אנחנו תשעת ילדיו עשינו להורים שלנו לרגל 40 שנה הפתעה, הזמנו, וזה גם עולה חצי ממה שפורסם.
שרי: אז קודם כל העיתוי של ההבהרה הזו הגיע מאוחר, אני ציפיתי שהוא ייצא מיד עם צאת התמונה לאור. ציפיתי שמיד אריה דרעי יתפוס את עצמו, יגיד: בואו, זה לא טוב, ילדינו היקרים תצאו בהבהרה מי שילם.
עכשיו, לעצם העניין, זה לא משנה מי שילם. חבר, ידיד, מכר, מצאו את הכסף ברחוב מונח על הריצפה, ניסו לשים מודעת השבת אבידה ואף אחד לא בא לקחת את הכסף – אז לקחו את זה למלון, השתחרר חסכון, אחת הילדות תרמה, רק ינקי תרם, זה באמת לא משנה לי מי נתן את הכסף, אני מדברת על הנראות הציבורית. אם אכן יש כאלו אנשים שנכנסים עם אמא שלהם לחנות ורוצים לקנות ואין להם כסף, תהיו רגישים. אתם מנהלים מפלגה חברתית שאנשיה באמת קשה להם.
יותר מזה, ש”ס היא לא באמת מפלגה שפונה למסעודה משדרות, עברו הימים האלו. אריה דרעי קיבל מפלגה עם ‘מסעודות משדרות’ והיום הם לא מצליחים להביא אותן. מטרת הסרטונים האלו היא לא כל כך קמפיין בחירות כמו להגיד, מסעודה תחזרי הביתה. די לתמוך ב’ביבי שלך’, די לתמוך בימינה שאכזבה אותך, בואי אלינו, לאריה דרעי, לש”ס, אנחנו אוהבים אותך, המוחלשת, החלשה. משדרות, מנתיבות, מירוחם וכו’ וכו’. את, ששוכרת דירה של 100 אלף שקל. עכשיו, אני לא מצפה מאריה דרעי לגור בדירה של חדר בדימונה, כולנו יודעים שיש לו כסף. אבל גלה רגישות. יצאה כזו תמונה? תנשוך את הלשון. תגיד, הופה זו פאשלה, תגיד לקמפיינרים חכו שבועיים, תצטננו מהתמונה, ואז נצא.
ליברטי: אריה לא אמור להתייחס לכמה אנשים בטוויטר, כמו שהביקורת הזו קיימת כל הזמן.
שרי: בן כספית זה ‘כמה אנשים בטויטר’?
ליברטי: העובדה שדרעי ממשיך לקבל את התמיכה.
שרי: עובדה שדרעי לא מצליח להחזיר את המסעודה משדרות הביתה.
גלסנר: לבן כספית יש יריבות אישית עם אריה דרעי.
שרי: ולצ’יקו מנשה שעשה לי לייק יש יריבות אישית עם אריה דרעי? ולענת סרגוסטי יש יריבות אישית עם אריה דרעי? הם אנשים הגונים וישרים שהזדהו עם הביקורת. רגישות היא שם המשחק.
ליברטי: זה כמו להגיד למה הפריפריה מצביעה לנהנתן מקסריה.
שרי: אבל אף אחד לא חפר לאריה דרעי בחשבון הבנק. התמונה צרמה!
ליברטי: כנראה שמצביעי ש”ס חושבים שדרעי עם בית מספסופה יכול לייצג אותם נאמנה. להם הוא נתן מענק ישיר, כן, כן, שוחד בחירות כמו שבתנועה לאיכות השלטון נזכרו להגיד.
שרי: לא התנועה לאיכות השלטון קבעה את זה, וועדת הבחירות קבעה את זה.
ליברטי: אותו מענק שהגיע ישירות לעשרות אלפי משפחות, גם לא חרדיות, גם לא יהודיות, גם במגזר הערבי למי שרואה בדו”חות של הרשויות המקומיות לאן הלכו הכרטיסים האלו.
שרי: אוקי, גם כחלון עשה לכולנו הוזלת מחירים בפלאפונים, לכן צריכים להצביע לו? מה הקשר?
ליברטי: מי שהביא לה זה לא ליברמן אלא דרעי.
שרי: בוא, שמעון, ש”ס לא מצליחה להחזיר את המסעודות משדרות הביתה, והיא צריכה לעשות חשבון נפש למה.
גלסנר: 9 מנדטים זה לא רע.
שרי: זה לא רע, אבל הם איבדו את הפריפריה. מצוין שבני התורה הספרדים נאמנים למפלגה ומצביעים לה, אבל תשב בישיבות הקמפיינים של ש”ס ותשמע איפה הבעיה שלהם.
גלסנר: ישבת שם?
שרי: לא, אבל דיברתי עם אנשים שישבו שם. למה השקיעו כעת כל כך הרבה כסף בסרטון הזה? לש”ס אין כל כך קופה מלאה. הם השקיעו בזה, כי זו הבעיה של ש”ס, זה עקב האכילס שלה, היא לא מצליחה להחזיר אליה את המסעודות משדרות.
גלסנר: היא הייתה 6 וגדלה ל-9.
שרי: לא, היא קיבלה את ש”ס מאלי ישי, או יותר נכון, מתקופת הרב עובדיה זצ”ל, כוחו של הרב הביא 11 מנדטים, בייס, חזקים, דרעי עוד לא הצליח להחזיר אותם. אגב, אני פעם עשיתי כתבת שטח ודפקתי בדלתות של מסעודות משדרות. בעיר שדרות. בסלונים שלהם יש את תמונת הרב עובדיה, כלומר הרב עובדיה הצליח להביא אותם. ש”ס מנסה היום לפצח את החידה מה לעשות כדי להביא אותן חזרה.
גלסנר: 9 מנדטים זה לא רק חרדים.
שרי: נכון, אבל זה לא מסעודה משדרות. היא, הולכת פעם לכחלון, פעם לתקווה חדשה, פעם לימינה, היא מחפשת לעצמה בתים ולא רואה בש”ס את הבית הטבעי שלה כי ש”ס עושה שגיאות. ואדרבה, שש”ס תגיד תודה לכל מי שהעיר לה וללמוד מהביקורת.