חבר שואל אותך אם תוכל להלוות לו סכום כלשהו. לכאורה התשובה תלויה ברצונך הטוב: תרצה – תלווה לו; לא תרצה – תתחמק או תשיב שאין לך.
אבל האמת היא שברגע זה מוטלת עליך מצוות עשה, אחת מתרי”ג המצוות של התורה. אנחנו מצוּוים להלוות מכספנו למי שמבקש מאיתנו הלוואה, וכמובן בלי ריבית.
בתלמוד ובפוסקים דנים עד כמה האדם נדרש להתאמץ כדי לקיים את מצוות הלוואה, ואם הוא חייב לקמץ בהוצאותיו לצורך זה.
אבל ברור שאם יש בידו כסף שאינו נחוץ לו ברגע זה, ופנו אליו בבקשת הלוואה – מצווה עליו להלוות מכספו.
לא ליפול לבור העמוק
בעולם הכלכלי של ימינו הלוואות הן בדרך כלל עניין לבנקים ולגופים פיננסיים אחרים. אבל מובן שכל אלה אינם מלווים כסף לשם מצווה, אלא למען הריבית הנגבית מהלווה. כולנו מקבלים שיחות טלפון והודעות מהגופים האלה, שמפצירים בנו ממש לקחת הלוואה. בני-אדם במצוקה מתפתים, ורק בהמשך קולטים כמה זה עלה להם.
התורה ביקשה ליצור מערכת חברתית אחרת, שבה אדם הזקוק להלוואה יקבל אותה בלי ריבית, מתוך תחושת אכפתיות וערבות הדדית, ובלי להפיל את הלווה לבור העמוק של הריבית הקצוצה.
כולנו יודעים מה קורה למי שנאלצים לקחת הלוואות בשוק האפור, ואיך הלוואה תמימה נהפכת לחוב ענק שמאיים להטביע את הלווה האומלל.
לצד החובה המוטלת על היחיד להלוות לזולתו, הצמיחה היהדות את המוסד המפואר של הגמ”ח (גמילות חסדים). זה מוסד שכל-כולו עזרה טהורה לזולת – בלי טובות הנאה, בלי בירוקרטיה, בלי עמלות, וכמובן בלי הצמדה וריבית.
הגמ”ח מאפשר לשרוד במציאות הכלכלית הקשה, לקבל הלוואות בעבור שמחות או צרכים מיוחדים, ולהחזיר את החוב בפריסה נוחה.
הרבי מליובאוויטש קרא לייסד קרן גמ”ח בכל בית כנסת, כדי שזה יהיה לא רק מקום של תפילה ותורה אלא גם של גמילות חסדים. אפשר להרחיב את המוסד הזה גם למסגרות אחרות. עובדים יכולים לייסד גמ”חים במקום עבודתם, ולסייע לחבריהם.
האחריות של הלווים
גם הנזקקים לגמ”חים צריכים לזכור שהתנהגותם קריטית להמשך קיומם של הגמ”חים. מי שאינם מחזירים את חובם במועד, פוגעים בכלל הציבור. מי ששואלים ציוד ואינם זוכרים להשיבו, מונעים מנזקקים אחרים ליהנות ממנו.
התנהגות כזאת גם מסיבה עוגמת נפש למנהלי הגמ”חים, ובוודאי אינה הכרת הטובה שהללו ראויים לה.
חשוב שהציבור יסייע לביסוסו ולפיתוחו של מוסד הגמ”ח. בראש ובראשונה לתרום לגמ”ח ולהגדיל את הונו. זו אחת הדרכים הנאות ביותר לקיים את מצוות צדקה וגמילות חסדים, ולהיות שותפים בעזרה לזולת שאין לתאר את ערכה. וכדברי חז”ל: “גמילות חסדים גדולה מן הצדקה”.