סגן נשיא בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, צבי פרנקל, קבע בפסק דין, כי רשת גני הילדים של אגו”י פגעה ברחל רוזנבוים, גננת המועסקת ברשת הגנים מזה 27 שנה, רק בגלל שבעלה נטש את חסידות גור והצטרף לקהילתו של הגר”ש אלתר.
התגוששות מומחים? הסערה המפותלת סביב החיסון נגד הקורונה
בית הדין הורה לרשת הגנים להחזיר את הגננת רוזנבוים לעבודה באשדוד, במשך ארבעה ימים בשבוע – וזאת בתוך עשרה ימים. כמו כן קבע בית הדין, כי על הנהלת רשת הגנים לשלם לה רטרואקטיבית את שכרה מאז תחילת שנת הלימודים תשפ”ב. הרשת גם תפצה את רוזנבוים ב-42,000 שקל ותשלם לה הוצאות בסך 7,000 שקל.
וכך כתב השופט בהחלטתו:
“החלטת הנתבעת לניוד התובעת ולצמצום משרתה שהתקבלה על בסיס שיקולים פסולים – מבוטלת. על הנתבעת לשבץ את התובעת לעבודה בשנת הלימודים התשפ”ב כגננת משלימה, בהיקף של ארבעה ימים בשבוע בעיר אשדוד. אלא אם הצדדים יחליטו על שיבוץ אחר בהסכמה הדדית בלבד.
השיבוץ יהיה לאלתר ולא יאוחר מיום 22.2.6 והתובעת תקבל תשלום עבור ארבעה ימי עבודה מתחילת שנה”ל התשפ”ב.
הנתבעת תפצה את התובעת בפיצוי בגין הפלייתה והתנכלות בסך כולל של 35,000 ש”ח.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,000 ש”ח בגין הפרת זכותה לשימוע;
הנתבעת תשלם לתובעת גמול הנסיעה בגין חודשים 10/21-9/21 בסך של 1,039.9 ש”ח.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ”ט התובעת בסך כולל של 7,000 ש”ח, בשים לב להליכים השונים אותם נדרשה התובעת לנהל בגין התנהלות
הנתבעת ולהתנהלותה בהליך זה”.
רחל מצרי-ליבני – נציגת ציבור (עובדים), ומרדכי בסר – נציג ציבור (מעסקים) הסכימו עם השופט פרנקל. את רוזנבוים ייצגו עורכי הדין ענת שני-רבה ודנה אורון-אלמוג, ואת רשת הגנים – עו”ד דוד שטיין.
ככל הנראה, זו הפעם ראשונה שיש פסק דין מבית משפט, המכיר בתורה ברורה באפלייה על רקע הפילוג ופוסק סכום גבוה בשל כך.
וזה דבר המעשה:
רחל רוזנבוים היא גננת ותיקה באשדוד – הגננת המבוגרת ביותר בעיר – שעבדה במשרה של ארבעה ימים בשבוע. מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, הנהלת הרשת העבירה אותה לעבודה בעיר רחובות וצמצמה את משרתה לשלושה ימים בשבוע, וכל זאת – כך טענה הגננת- רק בגלל שבעלה עבר לקהילתו של הגר”ש אלתר.
רשת הגנים, מנגד, טענה, כי “לא הייתה כל התנהלות פוגענית כנגדה וזכויותיה לא הופרו. כל החלטה שהתקבלה בעניינה של התובעת, נעשתה בדרך עניינית תוך לקיחה בחשבון את מלוא השיקולים הרלבנטיים”. עוד טענה הרשת כי ההחלטות שקיבלה “הן החלטות שבהן יש לה פררוגטיבה, כמעסיקה בתחום הפדגוגי. ההחלטות נשענות על מערך שיקולים ענייני והכרחי לניהול גני הילדים ברשת, הן בתחום הפדגוגי והן בתחום הענייני”.
השופט פרנקל קובע בפסק הדין: “הנתבעת הפלתה את התובעת מחמת השתייכותו של בעלה לחצר אחרת. בשלב הראשון התובעת הוכיחה כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לניידה מהעיר אשדוד לגנים בעיר רחובות, בוודאי לא בכל הימים בהם עבדה, וכן לא הייתה סיבה לצמצום משרתה מארבעה ימים לשלושה ימים”.
לדבריו, “הראיות מלמדות, כי השפיעו על החלטתה לעשות דיספוזיציה במעמדה של התובעת (ניודה וצמצום משרתה) שיקולים לא ענייניים הנוגעים לעובדה שבעלה עזב את חסידות גור ועבר לרב אלתר”.
מנכ”ל הרשת, ישראל גולומב, העיד בבית הדין, כי רוב הורי הילדים בגן בו הועסקה רוזנבוים, דרשו להעביר אותה ממשרתה בשל המעבר של בעלה לקהילת ראש הישיבה מגור.
פרנקל תוהה: “האם התנהלותה של הנתבעת לאחר שקיבלה הדרישה האמורה הייתה תקינה? והאם ניודה או צמצום משרתה נעשו כדין ומשיקולים ענייניים? תשובתנו לכך בשלילה”.
השופט מדגיש: “אנו סבורים כי העובדה שבעלה של התובעת עזב את חסידות גור ועבר לרב שאול אלתר, אין בה כדי להפריע או לשנות את דמותה החינוכית של התובעת.
“הנתבעת ציינה כי לא ידעה מה הטענות של כל אחד. בכל הכבוד הראוי, לא ניתן לטמון את הראש בחול ולהרגיע את הרוחות על-ידי היעתרות לדרישתם של ההורים”.
השופט קובע עוד: “אין בעובדה כי הנתבעת נקלעה ככל הנראה למאבק בין החסידיות השונות, כדי להכשיר את התנהלותה. התובעת משמשת כגננת אצל הנתבעת משך כ-30 שנה לשביעות רצונה ולשביעות רצון ההורים. הנתבעת לא הוכיחה כי היה בהתנהלותה או בתפקודה של התובעת, אף על פי שבעלה עבר לחסידות אחרת, כדי לגרוע מאיכויותיה או מתפקידה כגננת”.
השופט מציין כי לרשת יש זכות לנייד עובדים ולשנות את מסגרת העסקתם, אך במקרה זה, הדברים נעשו בשל שיקולים זרים.
“היה על הנתבעת לפעול אחרת ולהמשיך להעסיק את התובעת כרגיל, או לפחות למצוא עבורה פתרון ראוי בתוך העיר אשדוד, בשים לב לכך שבתוך העיר ישנם כ-30 גני ילדים”, קובע השופט. “אכן דומה הדבר להחלטת ההורים שלא לשלוח את בנותיהן לגן לאור העובדה כי הגננת הייתה בעלת צבע עור שונה. האם אז הייתה הנתבעת נכנעת להחלטת ההורים ומניידת את הגננת?”
בסוף פסק הדין כותב השופט פרנקל: “התרשמנו כי הנתבעת נכנעה לדרישות של גורמים שלישיים אחרים המנסים להפעיל עליה לחצים ובעניינה של התובעת, הצליחו. למרות עדותו של מר גולומב, כי הוא אינו חלק מהסכסוך בין החסידויות, הרי שבסיכומיה אישרה הנתבעת כי מעל ראשה ועל ראשה מתנהל מאבק בין החסידויות ומדובר במציאות עצובה.
“עם זאת, וללא קשר לגורמים שהפעילו לחצים פסולים על הנתבעת, הרי שמוטלת עליה החובה, כמעסיקה, לשמור ולהגן על עובדיה הראויים לכך”.
