זמן אלול: יצחק אלחנן, שמאלה!
ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט”א מקפיד לספר את הסיפור הבא שנה אחר שנה, והשתא בפעם החמישים, עם דמדומי בין הזמנים דחודש אב לקראת תחילתו של זמן אלול המקודש:
בעיירה קטנה ומושלגת לזוג הורים עמלים וקשי יום נולד עלם חמודות, ילד רך וקט שדוק של טוהר נסוך היה על פניו. ויקרא שמו בישראל יצחק אלחנן. עבר הילד את ימי הינקות והגיע לעת הילדות והנה שוד ושבר, מוחו של הילד- קל היה מיצרו הרע וליבו הוליכו שולל אחר משובת נעורים ומשחקיהם. וכך היה הילד יצחק אלחנן משתובב עם נערי הכפר ומזניח את לימודיו ב”חיידר” המקומי.
יום רדף יום והזמנת המלמד את הורי הילד נהפכה לדבר שבשגרה. מרורים היה מאכיל הנער את אביו ואת אימו. מוחו סתום ובלום. ללמוד בשיעורי הרבי בכיתה – לאו. להשתעשע עם ילדי השכונה ול’קנדס’- הן. ניסה האב בטוב, ניסתה האם בנעימים והילד בשלו- קשה עורף. לא הועילו מגדנות כמו שלא הועילו החבטות. דמעותיה של האם התערבבו יחד עם יגונו של האב והעתיד היה נראה לוט בערפל.
והנה, לילה אחת עת שכב הילד במיטתו שמע מבלי שהתכוון את שיחת הוריו- וכך אמר אביו לעקרת הבית: “בנינו זה מאכילנו מרורים ואינו חפץ ללמוד. מחר עם שחר אדבר עם חייק’ל הסנדלר ואבקשו ליקח את בנינו יצחק אלחנן לשוליה ולעזר”. והנער שומע ומפנים- מזנק ממיטתו ובוכה “אבא לא! השאירני בחיידר, מבטיח אני כי אלמד ועוד ארווה אתכם בנחת אמיתית”. והאב קטן אמונה, מחייך ביבושת ומודיע לבנו “קום יצחק אלחנן מחר בנץ החמה ואקחך עמדי לבקתתו של חייק’ל הסנדלר”.
יצחק אלחנן בן עשר מתמחה בהדבקת סוליות. יצחק אלחנן בן עשרים סנדלר מומחה בעיירה ו’בעל בית’ טוב, שעותיו הפנויות קודש ללימוד תורה ולשיעור בבית הכנסת. יצחק אלחנן בן שלושים ובן ארבעים הקים ביתו לתפארה מקפיד על קלה כבחמורה וכמובן אינו מזניח אף ליום את שיעור התורה בבית הכנסת. יצחק אלחנן בן חמישים ושישים מעשיו קודש סנדלרייתו ובקתתו כבר מזמן נהפכו למעוז של חסד ושעותיו קודמו יותר למקצועות הקודש. יצחק אלחנן בן שבעים ושמונים בניו ונכדיו יראי השם וגופו נפרד מנשמתו העולה לבית דין של מעלה.
ושם בעלמא דקשוט, בעולם האמת יוצא הכרוז: “יצחק אלחנן שמאלה!!!
“אני? שמאלה”?
“אכן, יצחק אלחנן שמאלה! רצחת!!”
אני? רצחתי? את מי לא החייתי?? למי לא דאגתי??
וכשיוצאת ההכרזה עת נגרר יצחק אלחנן שמאלה במורדות השאול נחרדו כל השומעים: “יצחק אלחנן אתה רוצח! רצחת את רבן של ישראל אביר הרועים רבי יצחק אלחנן ספקטור!! קרעת את ספריו. ביטלת את שיעוריו. אתה רוצח ומקומך בגהינום!”
**
הסיפור הינו משל- משום שבאותו לילה עת שמע יצחק אלחנן הקטן את דבריו של אביו החליט על אתר להיטיב את דרכו וישב ושקד בעולמה של תורה עד שזכה להגיע למדרגתו העצומה הנלמדת בשיעורי ההיסטוריה של היהדות החרדית.
ובפאתוס השייך רק לו היה מכה ראש הישיבה על השולחן וזועק: עימנו כאן כעת משה, דוד, יצחק, חיים, יעקב ודומיהם. אך זאת יש לדעת: לא משה כאן, כי אם הרב הגאון אביר הרועים ר’ משה שליט”א. ולא יעקב כאן כי עם האדמו”ר המלוב”ן ר’ יעקב שליט”א, הם אלו העומדים במעמד זה. הן אמת, גופם כעת שייך לנער חיים או יצחק, אך נשמתם היא נשמת מרן ר’ יצחק והגאון האדיר ר’ חיים.
זאת כל תורת העמל ברגל אחת. המוני בחורי החמד החוזרים עתה לזמן אלול לא הלכו לייצר בן תורה. הם בדרכם האמיתית ‘לגלות’ את בן התורה הטמון עמוק עמוק בנשמתם, ללטש לצרף ולקלף עד שיצוץ כח התורה האמיתי והפנימי ויגלה את הנפש האלוקית החצובה מכסא הכבוד. לא נותר אלא להתפלל שנזכה להכיר ולראות כבר את הטוהר הפנימי בל נחבל בו חלילה מבלי משים ונרצח את ‘האדם’ השלם שבנו.
זמן אלול פורה.
-
המאמרים שלך יפים
-
האייייש
מתלקחתתתת!!