הסופר, המחנך, האדמו”ר ואיש החסד המפורסמים: לא כולם ידעו

1.

הסופר המפורסם, איש החינוך, השדרן המוכר, איש החסד, היועץ הרוחני, המשגיח מהישיבה גדולה, האדמו”ר הנערץ; שמות גדולים, שנחשדו כולם במעשים חמורים.

השאלה שלי היא פשוטה: האם מקרי הוא שבאירועים הפנים-חרדיים (-מיינסטרימים) הללו כולם אשכנזים?

אינני מסיק כל מסקנה, אלא מהרהר סטטיסטית בקול – ואפשר שאני טועה.

2.

שני שמות לפחות, מהרשימה הלא מרשימה הזו, היו מוכרים לי.

מה זה מוכרים? לא חברות אמיצה, אבל שעות שיחה ארוכות עמם – בהחלט היו. בכלל, כל מי שעוסק בתחום העיתונאות או האקטביזם החברתי החרדי, מן הסתם שותף לכך. השלולית שלנו ככלות הכל, די קטנה.

ההיכרות הזו לימדה אותי דבר אחד: איש רע, גם אם מאד, לא משדר את המפלצתיות שלו החוצה. להיפך. השיח על ‘תמיד הרגשתי משהו לא טוב בקשר אליו’ שקרי, יהיר ובעיקר מנותק.

ההלם שאחז בי בשני מקרי המיסטר ג’קיל הללו, היה לגמרי אותנטי. אני יודע שלהרגשה זו שותפים רבים.

אי אפשר, מתברר, לדעת כלום.

3.

מאידך, וכאן אני מבקש לחזור למה שכבר טענתי מספר פעמים: אין ספק שהיו כאלו שכן ידעו, ואם הם ידעו, גם היו רבנים שידעו. אולי במעגל הראשון, אולי מהשני ואפשר שבכלל בשלישי.

אבל הם ידעו. אני משוכנע בכך.

ומכאן עולה השאלה, אולי הזעקה: למה הם לא עשו כלום במשך שנים? למה עליהם איש לא מדבר? מדוע לא נשמעת ולו אמירת ביקורת אחת כלפיהם?