ג’ומעה אזברגה, ערבי, בעל מוסך בלוד, הגיע השבוע – יחד עם בני משפחה נוספים – לנחם את בני משפחת פויזנר, שישבו ‘שבעה’ על פטירת אביהם, המשפיע הרה”ח רבי זושא פויזנר זצ”ל, שמאז פטירתו הוא לא חדל מלדבר על החלל האישי שהותיר.
איפה מתבצעות בדיקות הקורונה? איזו בדיקה עושים ומתי? כל המידע
בראיון שהעניק להרצל קוסאשוילי באתר חב”ד-COL, סיפר ג’ומעה על קשר האישי שלו עם המשפיע החסידי, קשר שהקיף עם השנים את כל משפחת אזברגה המורחבת, וגם השפיע על היחס בכל ‘שכונת הרכבת’ הערבית בלוד.
ג’ומעה, ספר על דמותו, כפי שאתה הכרת אותו.
ג’ומעה: “מאז שהרב זושא הלך לעולמו, אני לא מרגיש טוב, כאילו חסר לי משהו. 30 שנה יש לנו הכרות, מתוכם 24 שנה היינו יום יום ביחד. נכון שאנחנו לאומים שונים, ערבים ויהודים, אבל תמיד כיבדתי אותו כאבא, מנהיג, מייעץ, חבר, כולל משפחתי וילדיי.
“בכל שכונת הרכבת הרגשנו אותו כאבא רוחני. אזכור אותו כל חיי”.
ג’ומעה מתרגש: “זושא בשבילי הוא סמל ודגל, עד כדי כך שאני מוכן להנציח לזכרו אפילו ספר תורה, כל דבר שיהיה בהסכמת המשפחה”.
יום אחד הרב זושא קורה לי, “בא קח אותי לבקר באסף הרופא את ג’עבר”. קיבלו אותו בחיבוק של אהבה. הוא יצא והיה מרוגש מהמחווה.
ג’ומעה: “תמיד על כל דבר אמר ‘ברוך ה’, כל המשפחה למדנו ממנו. אמר תמיד מה שהוא חושב, אבל קיבלו את זה באהבה וכבוד. זושא הלך כמו מלך בשכונה, קיבלו כל מילה שלו כמילת ברזל. חסר לי ולמשפחתי מאוד, אין יום שאני לא חושב עליו”.