1.
בתחילת השבוע, כשהתחילו להתפרסם בכל מקום כותרות עם ציטוטים מדברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ’ אהרן ברק על עסקת הטיעון עם נתניהו, נדהמתי. מה? זה מה שהוא אמר? ככה, בבוטות כזאת? בפירוש? לא יכול להיות. בטח הוציאו את דבריו מהקשרם.
איך אפשר לעבור בנק בקליק ללא עלות? • כל השאלות והתשובות
אז הלכתי אל המקור, אל הריאיון המלא בקולו של אהרן ברק, ונדהמתי עוד יותר. קודם כול מהתוכן, אבל לא פחות, מהטון, מהאינטונציה, מהנינוחות.
לא שזאת הייתה הפעם הראשונה שהאזנתי לאהרן ברק מדבר. בדיבור שלו תמיד יש משהו מאוד נינוח, נעים אפילו. מעולם לא שמעתי אותו מרים את קולו בריאיון או בנאום, ואני מדבר על עשרות שנים. אבל שלא נטעה: זה לא בגלל שהוא איש נחמד, קשוב, פתוח לדעות אחרות, מכיל. להפך, הוא לא מרים את קולו כי אין לו בשביל מה להרים את קולו.
אדם שמרים את קולו במהלך ויכוח, או בריאיון, עושה זאת כדי להדגיש, לשכנע, להתווכח, לרגש, אפילו כדי לזעוק או לכעוס. אבל כשמדובר בכבוד הנשיא ברק, פשוט אין לו צורך בכל אלה. הצדק המוחלט מדבר מגרונו. הוא הרשות הגבוהה ביותר ואחריה אין מה לדון, אז בשביל מה להרים את הקול? בשביל מי?
2.
אבל נדמה לי שהפעם הוא היה נינוח במיוחד.
“זה מקרה מיוחד בהיבטים שונים”, אמר ברק לתמר אלמוג, כתבת המשפט של כאן 11. “זה מקרה מיוחד משום שנתניהו, מחד גיסא, בשנים שאני הכרתי אותו, היה מגן חשוב של מערכת בתי המשפט. כשהיו דיונים על הקמת בית משפט חוקתי נפרד מבית המשפט העליון – הוא התנגד לדבר הזה. הוא הגן על מערכת בתי המשפט. ואני מאוד מאוד כיבדתי אותו בשל כך. ואחרי שפרשתי, מדי פעם הוא היה מתקשר אליי בעניינים אלה ואחרים, בעיקר שקשורים למשפט בינלאומי, ואני ברצון גם נפגשתי איתו וגם דיברנו בטלפון”.
טוב, בקטע הזה של הריאיון עוד חשבתי שברק, כלשעברניק, מעלה זיכרונות מימיו הגדולים כנשיא בית המשפט העליון לפני כמעט 20 שנה, ומעבודתו מול הממשלה וראשה באותם ימים. אבל זה תמים מצידי, כמובן.
כי ברק לא עוסק בנוסטלגיה. קודם כול, כי הוא לא טיפוס מתרפק. פה זה לא ריאיון עם יורם טהרלב. אבל בעיקר כי ברק הוא ממש לא לשעבר. המינוי שלו כפוסק הדור הוא לכל החיים. ולכן השיח, גם בריאיון הזה, הוא נטו משפטי. לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
3.
והנה הוא מגיע מהר מאוד לנושא הנידון: “יחד עם זאת, ברגע שהוגש נגדו כתב אישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה, חל שינוי דרסטי, מהפך, בעמדתו. במקום מגן המערכת הוא הפך להיות מנתץ המערכת. זה עניין מורכב מאוד. זו התמונה הכוללת. ובמסגרת התמונה הכוללת הזאת יש לבחון את השאלה האם ראוי או לא ראוי להמשיך עם כתב האישום נגדו.
“עמדתי היא שמן הראוי לאשר את עסקת הטיעון משום שהאישור הזה מוציא את העוקץ מהריסת בתי המשפט. אחרי הטענה שאומרת ‘תפרו לי תיק’, בא בעצם נתניהו בעצמו ואומר: אני מודה שהאישום הזה הוא אישום שאני אחראי עליו. אני חושב שזה דבר כל כך חשוב, כל כך דרמטי, שבמשקולות הפנימיים של האיזונים ידו על העליונה”.
וואו. זה מדהים. זאת הודאה בפה מלא בכל תאוריות הקונספירציה שמערכת המשפט רודפת את כל מי שמנסה לבקר אותה. תמיד שמענו את הטענות על הרדיפה של יעקב נאמן, רובי ריבלין (שעבר תהליך הפוך משל נתניהו, הרי הוא המציא את הביטוי “כנופיית שלטון החוק”), דניאל פרידמן, רפול, אביגדור קהלני, חיים רמון וכל מי שניסה איכשהו לגעת במערכת המשפט.
אבל הפעם זה לא איזה מאמר של אדם גולד, הפעם זה ראש המערכת, האיש הכי חשוב בה מאז ומעולם, שאומר את הדברים בקולו.
4.
סליחה שאני כן מרים את קולי עכשיו, אבל זה פשוט מטורף! ברק לא מוצא לנכון להתייחס לעובדות, לכתב האישום, לטוהר המידות, לחומרת המעשים שמאפשרים או לא מאפשרים עסקת טיעון. שלוש המילים הקבועות שמופיעות בכל דיון על נתניהו פשוט לא נאמרו בריאיון: “שוחד”, “מרמה” ו”הפרת אמונים”. הוא אפילו לא דיבר באופן כללי על חשיבות מיגור השחיתות והרתעת אישי ציבור. לא, לא זה העניין כאן.
אז מה העניין? “התמונה הכוללת”. פעם נתניהו היה מגן מערכת המשפט, היום הוא מנתץ מערכת המשפט. ואנחנו רוצים עכשיו להוציא את “העוקץ” מהריסת בתי המשפט. והערך הזה “כל כך חשוב, כל כך דרמטי, שבמשקלות הפנימיים של האיזונים ידו על העליונה”.
והכתבת מבררת שהיא הבינה נכון: “פרופ’ ברק, אני מבקשת לוודא את המשפט האחרון שאמרת. אתה אומר שדווקא משום העובדה שהוא הפך למנתץ המערכת חשוב כעת להגיע איתו להסדר, כדי שייקח אחריות ויאמר שלא זה המצב?”.
וברק עונה: “הוא לוקח אחריות. הוא מודה באישום. באקט ההודאה לפני בית המשפט, במתן פסק דין בהרשעה ובהטלת עונש מאסר… בכל הדברים האלה הוא אומר: מה שאמרתי לא היה נכון”.
אתה חושב שזה באמת מה שיקרה? שהוא יאמר זאת?
“אני לא יודע מה שיקרה, דברים רבים יכולים לקרות, אני רק מפרש לך ומסביר, מה אומרת עסקת הטיעון. עסקת הטיעון אומרת: אני מודה באישום. ביצעתי את העבירה”.
והוא ילך עם זה גם ציבורית, אתה מעריך? כלומר, הוא לא יחזור על האמירות שלו בעבר?
“אני לא יודע. אני מקווה שהוא ילך בזה ציבורית, אבל אני לא יכול לדעת”.
ולגבי הביקורת על המעורבות שלך?
“טוב, אני לא רוצה. מספיק. על זה כבר דיברנו די והותר, תמר, אני לא רוצה לדבר על זה”.
5.
כן, זה עוד מאפיין בראיונות הנינוחים עם כבודו. הוא מחליט על מה לענות ועל מה כבר “דיברנו די והותר, תמר”. אבל כבוד הנשיא, אני הקטן, האחרון שבעם, אומר לך שממש לא דיברנו די והותר על המעורבות שלך במשפט נתניהו ובכלל בכל מה שקורה בזירה הציבורית מאז שפרצת לחיינו. למעשה בקושי התחלנו לדבר.
כי אם להשתמש במונחים החריפים שלך, מנתץ מערכת המשפט הוא כבודו. כבר שנים. האקטיביזם השיפוטי שלך גרם לאובדן האמון במערכת המשפט. ואת זה לא אני אומר, אלא דו”ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה – לא בדיוק גוף ימני – שהוגש לנשיא המדינה לפני שבועיים.
לפי הדו”ח הזה, האמון של העם בשופטיו יורד משנה לשנה: רק 41 אחוזים מהנשאלים היהודים הביעו הרבה או די הרבה אמון במערכת המשפט. 51 אחוזים אף חושבים שיש שחיתות במערכת המשפט. אלה מספרים עצומים.
6.
אז עכשיו ברק חושב שאם הוא והפרקליטות יגרמו לנתניהו לדקלם משפטי אמון במערכת, האמון יחזור. הניתוץ של המערכת יבוטל. נו, זה הרי מגוחך.
עכשיו, על אהרן ברק אפשר להגיד – וצריך להגיד – המון דברים רעים, אבל טיפש הוא לא. אז מה הפשט בכל המהלך האחרון?
לדעתי ברק בכלל לא מדבר כאן לנתניהו. נתניהו, למרבה הצער, הוא כבר סיפור היסטורי. הוא כבר הוזז באמצעות כתבי אישום תקדימיים, ועכשיו אנשי מערכת המשפט נושאים ונותנים איתו על עוצמת העונש ואם יוכל אי פעם לחזור (אגב, מצחיקים אותי תומכי נתניהו שאומרים שהוא צריך ללכת עד הסוף כדי שהשקר של הפרקליטות יתגלה בבית המשפט. אתם באמת סומכים, חברים, על השופטים שיגלו את השקר? איפה ראיתם את האמת והיושר של בית המשפט? בבג”ץ על ההתנתקות מגוש קטיף? על הריסות בתי מחבלים? על סיכולים ממוקדים? על גיוס בחורי ישיבות?).
ברק, כאמור, לא מדבר לנתניהו. הוא מדבר לזה שיבוא אחריו. הוא מאיים עליו בקול נינוח: הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך בתיקי נתניהו.
אם תעז להתעסק עם מערכת המשפט אנחנו ניאלץ ללכת על מהלכים שיוציאו את העוקץ ממך. אנחנו נדע לטפל בך. להזיז אותך. במקרה הטוב תגמור בעסקת טיעון. במקרה הטוב. אז תחשוב טוב טוב לפני כל החלטה שאתה הולך לקדם בעניין מערכת המשפט.
ובחרת בחיים.