מנדי גרוזמן: עסקת טיעון לנתניהו, כן או לא?
אשת התקשורת ענת סרגוסטי: אני נגד, בגלל הנראות הציבורית. בגלל שזה לא משפט רגיל, זה לא נאשם רגיל, זה נאשם ברמת נראות ציבורית הכי גבוהה שיש. זה נאשם שהשתלח בצורה פרועה במערכת המשפט, במשפט עצמו, ולאורך כל הדרך. כשחקרו אותו, ואחר כך כשהגישו נגדו את כתב האישום. עודד את האנשים סביבו להסית בצורה פרועה נגד מערכת המשפט ונגד כל מערכת אכיפת החוק. הוא הרי כל הזמן טוען ‘לא היה כלום כי אין כלום’, אז יש פה טעם חמוץ מאד מבחינת הנראות הציבורית.
איך אפשר לעבור בנק בקליק ללא עלות? • כל השאלות והתשובות
איפה מתבצעות בדיקות הקורונה? איזו בדיקה עושים ומתי? כל המידע
7 מיליון ילדים אמריקנים שהתחסנו לא טועים: התחסנו וחסנו גם אתם
עברו שלושה חודשים מהחיסון השני שלכם? ככה תתחמנו את הנגיף
אלי ביתן: את יודעת שהוא יכול גם לצאת זכאי.
ענת: ברור, אז מאה אחוז, אני סומכת על מערכת המשפט ואני לגמרי אקבל כל פסק דין, אתה יודע, במסגרת הדיון הציבורי אפשר למתוח ביקורת כזו או אחרת, אבל לוותר על העבירות האלו של מרמה ושוחד ולסגור תיקים באיזה שהוא הינף יד כזה, ולהכניס פנימה את אהרן ברק שאין לו שום ידע לגבי התיק עצמו. הוא לא מכיר את כתב האישום, את מסכת הראיות, את העדויות שאמורות להישמע, אולי הוא לא מכיר את העדויות שכבר נשמעו.
זה נראה לי איזה מין מהלך עקום וכאזרחית, לי מאד קשה לבלוע את זה. לא כפרשנית ולא כעיתונאית.
אלי ביתן: שרי, מה את חושבת?
שרי: נס שאני לא צריכה לקבל את ההחלטה בעצמי, זה מסוג הדברים שבהם אתה לוקח פיסת נייר, רושם את הצדדים לכאן ולכאן, וזה לא קל.
ביתן: נניח שמקבלי ההחלטה מקשיבים לך.
שרי: הרי עד לפני כחודשיים נתניהו אמר מעל לכל במה, לא יהיה, לא יקום, אין דבר כזה, אני אפילו לא חושב על דבר כזה. הוא אמר את זה נחרצות. בישיבות סגורות של הליכוד, בשיחות של אחד על אחד עם חברי ליכוד שנפגשו איתו, אמר את זה כמובן גם לציבור.
ואז לפני כחודשיים נודע לי שיש דיבורים על הנושא הזה. בינו לבין עצמו, בינו לבין סביבתו. עכשיו, היו דעות שונות אצלו ובקרב סביבתו. יש מי שבעד, יש מי שנגד. זה יכול להיות לפעמים ברמה כזו של יום אחד אתה חושב כן, יום אחד אתה חושב לא, או אפילו שעה אחת כן שעה אחת לא.
צייצתי את זה. מיד אחרי אמר לי אחד הדוברים שם, מה?? הגזמת, אין אפילו מחשבה על זה, אין אפילו דיבור על זה. אמרתי, תקשיב, יש לי מקור, אני יודעת מה שאני אומרת. הוא התעקש, לא, לא, לא. השבוע, אחרי שגיא פלג פרסם את מה שפרסם בערוץ 12 (מנדי ואלי: בן כספית) אוקי, אולי בן כספית לי זה נודע מחדשות 12, ואז פניתי שוב ושאלתי, ונעניתי במשהו כמו: ‘אני לא יודע’. אז מי יודע אם הדובר לא יודע?
בקיצור, הבנתי שיש פה מסכת של טשטוש ולא אקבל אישור או הכחשה לזה לעולם.
לפי המידע שלי, הדברים האלו עדיין נידונים בשיחות סגורות בסביבה הקרובה של נתניהו, ההתלבטות עדיין מאד קשה – יש צדדים לכאן ויש צדדים לכאן. אם היו שואלים אותי – מה הייתי אומרת? זה לא כזה פשוט להחליט. יש כאן את האחריות של הליכוד כולו על הכתפיים, ואתה גם לא יכול אחרי שאמרת כל כך הרבה זמן ‘אין כלום לא יהיה כלום’, ‘לא אעשה את זה’, ‘בחיים לא אעזוב אתכם’, לקום ולעזוב.
אפילו לאריה דרעי, חברו הקרוב של נתניהו להובלת האופוזיציה הזו, נתת את ההרגשה שמבחינתך זה עד הסוף, ומבחינתך עד הסוף זה עד שתחזור לשלטון, ושזה לא יקח הרבה זמן, ושמקסימום 6 שנים כמו צ’רצ’יל – ובסוף לקום ולעזוב? יש לזה טעם חמוץ שבסוף דאגת לעצמך ולא לעם ישראל.
אלי ביתן: גם אם הוא יורשע יהיה טעם חמוץ, גם אם הוא יזוכה יהיה טעם חמוץ.
שרי: אבל זה לא מחר בבוקר. ייקח שנים.
אלי: אז את משאירה טעם חמוץ לדור הבא?
שרי: כרגע הליכוד לא בשל, אין שם מישהו שיכול לקחת את ההנהגה על כתפיו, המצב בליכוד לא טוב, כל המנהיגים שיכולים לקום אחריו עדיין לא בשלים.
מנדי: הוא יכול כמו דרעי להנהיג את המפלגה לא מהפוליטיקה.
שרי: זה לא ש”ס, בליכוד זה שונה, אין שם בובות שאפשר להנהיג אותן מבחוץ.
מנדי: את כרגע אמרת שהחברים בש”ס הם ‘בובות על חוט’…
שרי: ברור. הליכודניקים הם לא בובות על חוט.
ענת: הוא היה מת לקבל את העסקה של דרעי.