מה קרה בבית הנשיא של רובי ריבלין? העדויות הקשות של עובדים

תחקיר מטריד של חדשות 12: הערב (מוצאי שבת) נחשף ב’חדשות סוף השבוע’ מה קרה בקומת המגורים בתקופת כהונתו של הנשיא הקודם רובי ריבלין.

איך אפשר לעבור בנק בקליק ללא עלות? • כל השאלות והתשובות

איפה מתבצעות בדיקות הקורונה? איזו בדיקה עושים ומתי? כל המידע

7 מיליון ילדים אמריקנים שהתחסנו לא טועים: התחסנו וחסנו גם אתם

עברו שלושה חודשים מהחיסון השני שלכם? ככה תתחמנו את הנגיף

לפני יותר משבע שנים, בגיל 75, הוא עבר לגור במשכן הנשיא, כשמסביבו למעלה ממאה עובדים שתפקידם לשרת אותו ואת המוסד.

אבל, לפי התחקיר,  מהר מאוד הם  גילו שהגיע אורח שונה לגמרי מתדמית “הסבא החביב” שנוצרה לו בציבור הרחב.

ת’, עובדת בבית הנשיא, מספרת: “היה איזשהו מאבטח שהביא לו עיתון לבית. הוא (ריבלין) זרק את העיתון עליו”. היא הוסיפה שהוא לא נימק את הסיבה למעשה: “הוא טרק עליו את הדלת, המאבטח עלה אליו והביא לו את העיתון שהיה על הרצפה, והוא זרק את זה עליו, המגעיל הזה”.

ש’, עובד נוסף בבית הנשיא, טוען: “אם מאבטח הלך בחוץ ומכשיר הקשר שלו היה טיפה גבוה, אז הוא פתאום מסתובב ואומר: ‘מה זה פה, תנמיך את זה, מה זה פה תחנת מוניות?’ ממש היה שם צרחות. ומסכן המאבטח, כאילו בתמימות. אם היה קצת רעש בחנייה הוא היה יוצא מהחלון וצורח: ‘מה זה פה שוק? תחזרו למשרדים שלכם’. בנות בלשכה היו בוכות ממנו. עד היום האחרון שלו שהוא יצא להשבעה בכנסת הן בכו”.

לשאלת חדשות 12, מה ריבלין היה עושה להן – ענה ש’: “הוא היה יורד עליהן, משפיל אותן”.

במסגרת התחקיר של יוסי מזרחי בחדשות 12, הוא שוחח  עם יותר מעשרה עובדים שליוו את ריבלין בכל שנותיו בבית הנשיא, עובדים שחששו ושתקו. העובדים הללו מתארים יחסי עבודה קשים עם בוס זועף, שלא בוחל במילים, ומעליב.

היו גם אירועי קיצון שהפכו לפיזיים:  לדוגמא כשהטלוויזיה בדירת הנשיא התקלקלה. רף העצבים עלה, ואחד העובדים התנדב לתקן.

“הוא אמר לי ‘סבבה בוא נעלה, ניתן עזרה ראשונה, נרגיע. אולי זה סוללות’. התקלה הייתה קצת יותר מורכבת, העובד קצת התמהמה והוא (ריבלין) קלט אותו שהוא מתמהמה עם כל המהלך הזה שנקרא טיפול בטלוויזיה, הוא הוריד אותו ברמה של השפלה ואמר לו ‘תצא, תצא מפה’. הוא תפס אותו מהחולצה בקצה ואמר לו ‘תעוף מפה, תודה רבה, אנחנו הבנו שלא צריכים את העזרה שלך. תלך מפה’, ושלח אותו במדרגות”.

אחד הוותיקים במשכן סיפר על היחס של ריבלין דווקא לעובדים החלשים יותר: “הוא היה מבקש להעביר שיחות, ואם המרכזנית הייתה מתעכבת קצת מיד היו מתחילות הצעקות – ‘מה את טיפשה, את לא יודעת להעביר שיחות?. על עובד אחר הנשיא צרח: ‘אתה לא ראוי לעבוד כאן’. זו הייתה שגרה מבחינתנו”.

אובדן הגבולות רק החריף כאשר ריבלין דרש, לדברי מקורביו, לצמצם את כוח האדם בבית הנשיא – אז ירדו היחסים עם עובדי המשכן לשפל חדש.

“בשיחה ממש מול כולם הוא אמר שיש 40% אבטלה במשכן. ולמי הוא אמר את זה? לנהגים ולאנשים שאחראים על האירועים שלו. איך אפשר להגיד להם שהם 40% אבטלה. מאוד נפגעו מזה, עשו מזה סיפור”, אומרת ת’, עובדת בבית הנשיא.

ב’, עובד אחר, מוסיף: “אנחנו קיבלנו כזה יחס מזלזל באופן בוטה, באופן דוחה, באופן מגעיל. הוא פשוט אמר שצריך להעיף 50% מכאן. חיכינו ששבע השנים האלה ייגמרו כבר. לא יכולנו לשאת את זה. זה עצוב שאני צריך להגיד את הדברים האלה, זה איש ששירת במשרה הכי מכובדת במדינה. זה עצוב, אני מתבייש בזה”.

מסביב להתנהלות הפוגענית היו לנשיא ריבלין גם נסיבות אישיות. היה לחץ, היה עומס, והיה גם אובדן אישי של קשיש שחצה את גיל 80. ולמרות הכל, ספק רב אם זה היחס שצריכים לקבל עובדי מדינה מהאזרח מספר אחת, אותו הם צריכים לשרת במשך קדנציה שלמה.

מדוע סירב הנשיא לשעבר רובי ריבלין להצטלם עם פעוט חרדי

מטעמו של ראובן ריבלין נמסר בתגובה לחדשות 12: “אני מברך את הכתבים העושים עבודתם נאמנה כדי לחשוף התנהלות פגומה של אישי ציבור. מהטענות המובאות בעילום שם משתמע שגם אני לא עמדתי בציפיות מאדם במעמד בכיר, וודאי שמנשיא מדינה שאמור להיות אדם שפועל ללא רבב. בית הנשיא היה לי ולנחמה בית של ממש במשך שבע שנים עמוסות אתגרים ועשיה. ועובדי בית הנשיא היו לשותפנו במקום המגורים. גם ברגעים של לחץ, בימי מחלה וברגעים של עצבות ואבל חשנו עטופים במסירות והבנה.

“אני סבור שאין אדם פעיל שאינו פוגע בהתנהלותו בזולת – אם בשל דרישות גבוהות או מתח עצום שנובע מאופי העבודה.

“מעולם לא נמנעה מאף עובד האפשרות להתלונן בכל ערכאה שיבחר. אני עדיין סבור שיש לפעול להתייעלות במבנה כוח האדם של בית הנשיא וידעתי כי יש עובדים שלא רואים עמי עין בעין את הצורך בשינוי וצר לי על הפעולות בהן בחרו לנקוט כדי להנכיח את התנגדותם אז והיום. כמובן שאין בכל אלה כדי להפחית ממידת הפגיעה בזולת ובתחושתו הקשה המשתקפת בכתבתכם. אני מתנצל בפני מכל מי שפגעתי בו ומבהיר שלא היה בכוונתי להתעמת עם איש על רקע אישי אלא רק לאור דרישותיי המקצועיות ממנו.

“אם במסגרת שהותי רבת השנים שם, במקום שהיה לי בית ולהם מקום עבודה, נחשפתי בפניהם בכעסי או בצערי, אני מבקש מהם סליחה ובטוח שחלקם לפחות, מצטערים לא פחות על האופן בו הוצגו הדברים בכתבתכם”.