ההזדמנויות המעטות בהם שיתפתי אודות מצבו של בני, מיכאל בן ה-10.5, הסובל מנכות מוטורית וקוגניטיבית קשה – היו סביב מאבק ההורים החרדים להשוואת זכויות ילדיהם הנכים, לכלל ילדי ישראל.
7 מיליון ילדים אמריקנים שהתחסנו לא טועים: התחסנו וחסנו גם אתם
עברו שלושה חודשים מהחיסון השני שלכם? ככה תתחמנו את הנגיף
התחלקת? אלפי שנים חלמנו על ירושלים, אז עכשיו ללכלך אותה?
בשבת: האמא נחה, הילד משך את המיחם – ואושפז כשמצבו קשה
אבל, בכל עת בה אני עוסק בסוגיה זו, אני מתקשה, בכנות, להציג את טיעוני מול הסקפטיות האוחזת בשומעי.
הם בפשטות לא מאמינים לי.
משרד החינוך מתעמר בילדים חרדים נכים רק בשל היותם כאלו? הם שואלים.
למה שהם, למען ה’, יעשו זאת? הם תמהים.
הח”כים החרדים, נבחרי הורי הילדים הנכים-החרדים לא פועלים בנידון? איפה הרציונל? הם לא מאמינים.
אלו הן מקצת הטענות.
אלא שאני, עדיין תודה לאל, לא מתעייף לשוב ולומר, לשוב ולהצהיר ללא צל של זיוף או אינטרס:
ממשלת ישראל, בעיקר משרד החינוך, רודפים את הילדים החרדים המיוחדים [נכי סי-פי, אוטיזם, פיגור, דאון, תסמונות נוספות ועוד], ומנסים ‘לטרטר’ את פעילי המאבק, מתוך תפיסה, כנראה מוצדקת כי בסוף להורים ימאס. כי, כמה אפשר?
•
למתקשים להאמין הנה הסיפור שלנו בקצרה. ממש. מבטיח לא להלאות במספרים:
90 אחוז מילדי החינוך המיוחד שבזרם המוכש”ר הינם חרדים. ילדים אלו מופלים לרעה מול הילדים בחינוך הרגיל ביחס לשכר הגננות ברמה של כמעט 50 אחוז.
למה אני מתכוון? גננת בחינוך המיוחד החרדי מרוויחה בכל חודש אלפי שקלים פחות מגננת בחינוך ‘הרגיל’. אם זו מרוויחה 11,500שקלים, זו משתכרת 7000 שקלים. מי משלם את הפער? המוסדות.
מהיכן יש למוסדות כסף? אז זהו שאין להם.
הם ‘מגרדים’ את קרקעית התקציב הזעום שבידם ולבסוף משלמים לגננות את הפער. הם יודעים כי הם לא יעשו זאת, הגננות המקצועיות ינטשו, ויבחרו לעבוד במוסדות ‘רגילים’.
אז מי נפגע? הילדים. הכסף שהוקצב לטכנולוגיה חדישה כמו מחשבי מיקוד מבט, כלי מוזיקה ייחודיים, טלוויזיות ועוד הוסב לתשלום הגננות, והאומללים נותרים ללא ציוד שילד חילוני מיוחד מקבל.
טירוף? בהחלט. אבסורד? לגמרי.
בעקבות המאבק שניהלנו, התגייסו שני חברי ועדת הכספים דאז – ח”כ מיקי לוי וח”כ שלמה קרעי, ואילצו את משרד החינוך להשוות את תנאיהם של הילדים המסכנים החרדים לאלו של החילונים. באופן יותר קונקרטי, 90 מיליון שקלים הוקצבו לחינוך החרדי המיוחד.
למה הח”כים החרדים ישבו באפס מעשה? למה הם לא עשו דבר? הלא הורי הילדים הללו, הם האנשים שהצביעו (ושאולי) יצביעו עבורם גם בעתיד?
התשובה שלי היא שמצוקת הילדים המסכנים חשובה בעיניהם. אלא שהיא לא חשובה מספיק. היא בטח לא חשובה כמו תקציב הישיבות למשל, או רפורמת הכשרות. שם, מן הסתם, היה גפני ‘מפוצץ’ את הישיבה.
כמה ילדים חרדים-נכים ומוסדותיהם הספורים, לא ממש מסכנים את אושיות החברה החרדית.
אז הנזק תוקן, ומשרד החינוך נאלץ להשוות את התנאים, אלא שאז התברר כי פקידיו עזי הפנים ממשיכים להערים קשיים.
הגננות המבקשות להיכנס לאתר משרד החינוך על מנת למלא את פרטיהן ולהשוות את שכרן כמובטח, נתקלים בשורה של תקלות שלא מאפשרת להן בכל דרך לקבל את מה שהן זכאית לו. במקרים אחרים אגב, הם מעבירים מיליארדים בלי לבקש כל נתון.
למה הם עושים זאת? מהיכן נובעת האטימות ה’מוזרה’ צריך לומר? רק אלוקים יודע.
עוד השערה אופציונאלית: הם פועלים כך כי הם יכולים. וגם כי לאיש זה לא אכפת.
אם הח”כים החרדים לא מקימים קול זעקה, מדוע שהפקידים יתנועעו? לשון אחר: אם לילותיהם של גפני, פרוש ודרעי אינם דרוכים, מדוע שאלו של משה שגיא סמנכ”ל המשרד יהיו שונים?
ושמו של שגיא לא מופיע בטור זה במקרה. שגיא, אחד מפקידיו הבכירים של המשרד וחברו הטוב של יו”ר דגל התורה גפני הופיע בוועדת הכספים, ולשאלת החברים בה (שוב ח”כ קרעי, תודה) מדוע משרדו מתעמר בגננות, הציג אמירות שאיך נאמר בעדינות, אינן בהכרח מדוייקות.
הסתירות שהתגלו בדבריו לא הביכו אותו, אבל בעיקר הותירו את המשתתפים, ואותנו ההורים בתהיה:
למה משה, למה? עד מתי המאבק המוזר שלא לומר הסוריאליסטי הזה ימשך? האם יש מישהו, כולל אתם – מר שגיא ועוזריך, החושבים באמת שילדים חרדים זכאים למשאבים נמוכים מאלו החילונים? אנו לא חושבים. אנחנו מאמינים שאתם טובים ביסודכם.
אז מדוע? כשהפנינו את טענותינו הכנות עד כאב – למשרד ספגנו מכתב תגובה חריף המגן איך לא, על עובדי המקום ובאיום מרומז מאויימים אנו, הורי הילדים המיוחדים הדואגים לגננות המסכנות… בתביעת דיבה.
אמרנו סוריאליסטי?