זה רצח: מה הסיבה שהיחס בציבור החרדי לרוצח ולתוקף ילדים שונה?
מפעם לפעם אנו חוזרים ושומעים על מקרים של פגיעה חמורה בילדים, בתוככי הקהילה החרדית.
התחלקת? אלפי שנים חלמנו על ירושלים, אז עכשיו ללכלך אותה?
בשבת: האמא נחה, הילד משך את המיחם – ואושפז כשמצבו קשה
השתגעת? הילד שלך לא מוגן? אחד מכל 150 ילדים שחלו בנגיף אושפז
ניתן לומר כי רבים מאתנו שמעו על סיפור כזה מכלי ראשון, על פגיעה חמורה או ניסיון לכך. האם מדובר בדברים שהצנעה יפה להם, כפי שיש הסבורים?
לאור ריבוי המקרים, מסתבר יותר, כי הצנעה לא יפה כלל וכלל, שכן ב’פיקוח נפש’ עסקינן.
למרות אחדות דעים בדבר חומרת המעשה לכשעצמו, והנזק הבלתי הפיך שיש לקרבנות המעשים הללו, אין דרך פעילות מוסכמת בעניין החמור הזה.
אמנם ישנם רבנים אחראיים, אשר יפנו מידית את המתלונן לתחנת המשטרה הקרובה, אך בקהילות רבות יעדיפו לטפל בעניין באופן עצמאי, ולכבס את הכביסה המלוכלכת בבית. זאת באמצעות מגוון פעולות שונות: הרחקת ה’פוגע’ לקהילה אחרת, איומים ומכות, ושאר דרכים העולות על דעת הרב המטפל.
לתוקף, יש מעמד של רוצח.
מאיפה אני יודע את זה? כתוב: “כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה”. רש”י שם כותב: “כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו”.
מדוע אם כן היחס בקהילה לרוצח ולתוקף – שונה? על רצח של ילד תמים וחף מפשע, איש לא יהסס לפנות לרשויות, גם במחיר של ‘פגיעה במשפחה ובשידוכים של ילדיו’ – מדוע כאן זה אחרת?
נראה, שהגורמים המנסים להעלים או להשתיק מקרים חמורים אלו, תופסים בצורה שונה את הבעייתיות של אדם שתוקף ופוגע בחפים מפשע. הם מסתכלים עליו כעל אדם שיש לו בעיה דתית ונפשית.
או בנוסח התקני יותר: “יש לו בעיות בקדושה”.
הרתעה?
המשפט הזה ייחרט בזיכרוני, בעקבות סיפור אמיתי שארע באחת מהישיבות הנחשבות יותר בירושלים: לאחר שהתפרסם בישיבה שיש בחור בעייתי, שתקף בחורים בעלי אופי חלש בעל כורחם, וניצל את חולשתם המנטאלית לעמוד נגד תוקפנותו, שאל אחד מחבריי את המשגיח, איש מכובד הנחשב לבעל דעות פתוחות יחסית, מהי עמדתו ביחס לפרשה שמטלטלת את בני הישיבה.
“יש לו בעיות רציניות בקדושה, וחייבים לטפל בבעיה”, השיב המשגיח.
הוי אומר היחס הנדרש לאדם כזה לשיטתו המעוותת, היא טיפול בבעיה של ‘הקדושה’. העובדה שהתורה, כפי שצוין, מתייחסת לאדם מן הסוג הזה כאל רוצח, לא הניעה את הרב הנכבד למצוא פתרון מעשי יותר, כמו מסירתו לרשויות החוק.
חלק מרכזי ממטרת הענישה על ידי רשויות החוק היא “הרתעה”, וכפי שכבר אמרו חז”ל “אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו”. האם שיטתו של המשגיח, ‘טיפול בבעיה’, או אפילו איומים והרחקתו מהקהילה ייצרו את אותה הרתעה מתבקשת?
נדמה, כי העבריין המודע לכך שהמערכת הקהילתית מתייחסת בסלחנות למעשים אלו, ישוב למעשיו הנפשעים. רק הידיעה כי למעשיו יש מימד פלילי שעלול להוביל אותו אל הכלא, עשויה למנוע את הפגיעה בילד התמים הבא.
סילוק מהקהילה
בקהילה חשובה בצפון הארץ באה לפני הרב המקומי תלונה על מחנך ב’חיידר’ שתוקף ילדים בצורה חמורה.
הרב המקומי, בדיוק כמו המשגיח בישיבה, סבר כי לאיש יש כפי הנראה ‘בעיה בקדושה’ והחליט לאחר בירור הדברים לסלקו מהקהילה. הוא גם דיבר עמו בצורה “אחראית” על העניין והסביר לו שאין מקומו בקהילה זו.
הרשויות כמובן לא עודכנו על הפושע המסתובב חפשי, אך גם אשתו לא ידעה כלום, מאחר שהרב סבר כי אל לו לפגוע בשלום הבית של בני הזוג.
המורה התוקף עבר להתגורר בעיר אחרת, ושב לעסוק רחמנא ליצלן במקצוע ההוראה, גם שם הוא חזר לסורו, ותקף בשנית. כשהעניין התגלה שוב, למרבה הצער הוא טופל בצורה די דומה למקרה הראשון, וכן הלאה בכמה קהילות הקודש בארץ ישראל.
היום העבריין, תודה לה’, יושב בכלא.
מלבד הילדים הטהורים שעולמם קרס בעקבות חוסר האחריות של הרב מהצפון, גם אשתו של המלמד התמלאה בכעס גדול על כך שהעלימו ממנה שהיא חיה עם אדם כזה במשך שנים וילדה לו כמה ילדים. זאת מלבד החשש כי עשוי לפגוע גם בילדיו הוא.
דברים אלו לא נכתבו על מנת לקנטר רבנים או עסקנים מסוימים חלילה.
הכותב הינו אב לילדים, החושש לעתידם, בעולם כה אכזרי.
-
כשהנפגעים ידעו שאם הם יתלוננו במשטרה החברה החרדית יחשיבו אותם גיבורים אז הוא לא יחשוש לפנות.
