הרב שמואל אליהו על הסופר חיים ולדר ז”ל: “הוא לא יגיע לשמיים”

הרב גודמן – איש חינוך וותיק מאוד ומוערך ביותר, מציע את הדברים הבאים:
הטרדות, התאבדויות – מה אומרים לתלמידים?
אירוע רודף אירוע, ובמיוחד בעת הזו נדרשים אנו לגלות מנהיגות חינוכיות.
הערות רקע:
א. הנחת העבודה היא שעל חלק מהאירועים התלמידים שמעו, בפרט על ההאשמות הקשות נגד חיים ולדר ועל מותו,
ב. בהנחה שרוב תלמידינו שמעו על הדברים (ובמקרה של הסופר, גם ילדים בכיתות הגבוהות של בתי ספר יסודיים) – אל לנו לשתוק מתוך טיעון ש”לא צנוע לדבר על זה”. שתיקה מפחידה, משדרת שאין לנו אמירה חינוכית-תורנית משמעותית, ומפקירה אותם לפרשנות של הכתב בערוץ התקשורת אליו הם במקרה מחוברים או לדברי החבר בהסעה.
ג. צריך לעשות סדר. להחליט האם אנו מקיימים שיחה על הטרדות? על התאבדויות? על שתיהן? על מה שהתלמידים ירצו לדבר עליו? (ואף אז, צריך למקד ולעשות סדר).
מסרים:
נמנה חלק מהמסרים החינוכיים-תורניים שלדעתנו ראוי להבליט במצב הנוכחי. אין סדר מסוים למסרים וכל אחד יבחר את שלו.
הטרדות:
1. הדיון שלנו צריך להיות עקרוני (בלי לנחש מה אירע עם אדם מסוים). איני יודע מה בדיוק קרה במקרה א’ או ב’, ואיני חוקר או בלש. אין לי כלים לדעת מה בדיוק היה, ולמרות שזה מסקרן, לפעמים תפקידנו להתבונן בסוגיה העקרונית, ולהישאר עם סימני שאלה לגבי המקרה הפרטי. ממילא, לא נדבר על פלוני או אלמונית, אלא על הסוגיה העקרונית שצפה בצורה חדה בימים האחרונים.
זאת ועוד זאת. חרף הסקרנות, חלק מתיאורי המקרים שמופיעים בעיתונות הארצית הם פורנוגרפיה לשמה. העובדה שזה מופיע בעיתון אינו סיבה לטמא את נפשי בקריאה כזו. נדרשת גבורה לדעת מתי משהו הוא מידע עקרוני וחשוב, ומתי הוא תיאור מפורט, לא בטוח שמדויק, ובעיקר – ‘צהוב’.
2. יש גם רוע בעולם. אך רוב העולם ורוב המבוגרים – טובים. אין כותרת בעיתון כל פעם שהורה או מחנך פועל למען תלמידיו מתוך אהבה ואמונה, אך זה מה שקורה ב- 99% מהמקרים. מטבע העולם, אלו אינם מגיעים לכותרות העיתונים. מי שניזון רק מעיתונים, מקבל תמונה מעוותת על העולם.
3. רוב העולם טוב. צריך לתת אמון באחרים: בחבר, בבן זוג, בדוד או במחנך. אל לנו לפַתֵח חשדנות כלפי כל האחרים. כאמור, כמעט כולם אנשים נפלאים שעסוקים בטוב. צריך לקבל מכל אחד, להקשיב לכל אחד, וללמוד מכל אחד. זאת למעט אם יש סימנים מחשידים להתנהלות לא נאותה.
4. אם יש סימנים מחשידים – תמיד תרגיש חופשי לבוא ולהגיד. אל תחשוש מה זה יעשה לפוגע או למשפחתו. חובתנו לעצור את הפגיעה בנו או באחרים. תמיד נעמוד לצדך ונסייע לך.
5. “בעצם, הוא היה אדם רע. אז כל הספרים וכל הסיפורים וכל השיחות – היו עבודה בעיניים?!”. האמת, שלא. החיים מורכבים. בסרטים המצוירים הרשע תמיד לובש שחורים וכל מעשיו פסולים. והטוב – לובש בגדים בהירים וכל מעשיו חיוביים. אך בעולמנו, ‘חושך ואור משמשים בערבוביא’. יתכן מאוד שאדם רצה לעשות טוב בדברים מסוימים, שאמר בכנות דברים נאים, ובו זמנית, היה רע ורשע בתחומים אחרים.
אחד הלקחים מכך הוא ההבנה שלעתים (רחוקות!!) גם אדם שעושה טוב עלול להיות פוגע. על כן, כאמור: נקודת המוצא היא בטחון באחרים, אך אם ארגיש שמשהו אינו כראוי, לא אהסס לשתף הורה או מבוגר אחר.
6. החיים מורכבים – ביחס לדמויות כאלו. אך ביחס לנפגעות או נפגעים, אין מורכבות. אנו תומכים, וזכותם להחליט האם לפנות, מתי לפנות, למי לפנות. הכל. ואנו נעמוד לצדם.
7. לטווח ארוך, לא טוב אם כל מה שיש לנו לומר על בינו ובינה אלו אזהרות. יש כוח נפלא בעולם, חיובי ובונה, שבע”ה יתגלה בחיי נישואין בריאים. אל לנו לראות בשורש הכוחות משהו פגום או רע. ב”ה רוב מוחלט של האנשים בוחרים לבטא עצמם בצורה מלאה בחיי הנישואין, ובע”ה אף אנו, בגיל בוגר, נצעד בדרך זו. על כן תפילתנו, שרוב הזמן נעסוק במבט זה, החיובי והבונה, ולא ברוע.
8. לעתים בנים (ובנות?) עושים מעשי קונדס לאחר, אך בעצם הם יוצרים פגיעה קשה שאסורה על פי תורה ועל פי חוק. צריך להתחנך לחיות מתוך רגישות והתחשבות. הן בעולם הפיזי והן בעולם המקוון, בו רבות הפגיעות הקשות מתוך מחשבה ש”זה לא באמת”. אל לנו להיות חלילה בין הפוגעים, מתוך חוסר מחשבה וחוסר רגישות.

התאבדות:
1. אסור להתאבד. נקודה. רבים מתאבדים למרות שלא עשו רע, אלא כי נדמה להם שעולמם קרס. יהיה זה משבר כלכלי שמביא חובות, משבר אישי שלא מתקבלים למסלול בו רצו, וכו’. (מכאן, שלא כל מי שהתאבד פגע באחרים! יש מגוון נסיבות ורקעים).
צריך לזכור שהחיים גדולים, בע”ה מחר יבוא יום חדש, והקב”ה מצפה מאתנו לצמוח מתוך התמודדות ולא על ידי בריחה. התאבדות פסולה, וחז”ל במגוון הלכות ביטאו זאת. צריך לפנות לחבר או למבוגר, וגם בתפילה לה’ יתברך, ולמצוא דרך לפרוץ קדימה.
2. אף מי שבאמת פגע, חובה עליו לפעול לתיקון. התאבדות אסורה, והיא רק מזיקה מאוד למעגלים רבים של אנשים (כולל משפחת הפוגע, שהם בוודאי לא אשמים בדבר וסובלים מאוד).
3. בחודשים האחרונים אירעו שני ניסיונות מפורסמים של התאבדות על רקע פרשיה של הטרדות. התאבדות היא על אחריות המתאבד. זו בחירתו (הרעה!).
אל לנו לחשוש מתלונה או משיתוף מבוגר עת אלו אולי פוגעים בנו, מחשש שהפוגע יתאבד.
זה עניין שלו, ותפקידי להגן עלי ועל אחרים שאולי ייפגעו.
4. מורי וידידי, הרב אלישע וישליצקי זצ”ל (שמחר ימלאו שנתיים להסתלקותו) נהג לומר שוב ושוב, שבעיקבתא דמשיחא הקב”ה מצפה מאתנו לברר ולטהר גם את מושגי היסוד. לא עוד ניתן לבנות משפחות “כי ככה עושים”.
הקב”ה מצפה מאתנו לבנותם מתוך בחירה,
מתוך טהרה ואמונה.
משה אמת ותורתו אמת, ובכוחנו לצעוד לאורם.
בידינו הדבר.
בעז”ה נדע לצמוח מתוך המשברים, ולבחור את דרכנו הבריאה והטהורה, דווקא נוכח הקשיים.
—————
“בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל”
(מהפטרת השבת הקרובה, פר’ וארא)