אילנה ראדה: “זדורוב לא הרוצח. יש כמה חשודים אבל ידיי כבולות”

בבית המשפט המחוזי בנצרת מתקיים בימים אלה דיון ההוכחות במשפטו החוזר של רומן זדורוב, הנאשם ברצח תאיר ראדה ע”ה בבית הספר ‘נופי גולן’ בעיר קצרין בשנת 2006 – לפני 15 שנה.

אמה של תאיר, אילנה, מקפידה להופיע לכל הדיונים בבית המשפט, ולהאזין לכל העדויות.

בשיחה שקיימה הבוקר (שישי) עם ניסים משעל ב-103FM היא התייחסה למשפט שמסעיר את המדינה: “זדורוב לא הרוצח. יש כמה חשודים אבל ידיי כבולות ואני לא יכולה לעשות דבר וחצי דבר”.

ראדה סיפרה: “לא תיארתי לעצמי שהנסיעות לבית המשפט וביטול השגרה היומית שלי יהיה קשה כל כך. ממה שאני רואה, אם אתה לא שם אתה לא באמת יודע את כל הפרוטוקולים, ולכן הנוכחות שלי במקום חשובה”.

כשנשאלה האם היא חושבת שנראה כי קשה להרשיע את זדורוב ברצח – השיבה: “את זה אני חושבת כבר 15 שנה. משקרים לי ולציבור בכלל. אף אחד לא ידע מה הלך שם – זה היה פסק דין הזוי. הראייה הפורנזית במרכאות הייתה טביעת הנעלים – מתברר שלא בדקו את שאר הטביעות – היה פה מחדל מאוד רציני של המשטרה. הוא לא הרוצח וכל אותן הראיות שנאחזו בהן החלו לקרוס לאט לאט”.

“אני לא אומרת את זה במאת האחוזים”, הוסיפה ראדה – והסבירה: “אני אמא של קורבן, משפחת הקורבן לא מעורבת בהליך הפלילי וגם לא בידע. אני לא מסתמכת על חושים. שהפרקליטות תבוא ותוכיח לי חד משמעית שזדורוב הוא הרוצח, אז תנוח דעתי אבל לא נפשי. אבל עד עכשיו כלום.

“אנחנו נמצאים פה באמצע תהליך, למשל בכל מה שקשור לא.ק אני מחכה בשקיקה לעוד חומר – אני יודעת מידע, אבל אין לי ראיות. אני צריכה לבוא כמו שבאתי לדיונים ולראות איך מתווספות ראיות משמעותיות”.

בהמשך הבטיחה: “אנחנו נמצא את הרוצח. מצאנו כיוונים ואנחנו לא יכולים לחשוף אותם, מה גם שתוך כדי המשפט מגלים עוד ועוד דברים. אם זדורוב יזוכה נוכל לדעת עוד. מעבר לזה גם אחרי שלושים שנה אפשר לגלות מי הרוצח, ויש לי כיוונים שאני לא יכולה לחשוף”.

במענה לשאלה האם היא נוטה לחשוד שהרוצח מגיע מהסביבה הקרובה או מבית הספר, השיבה ראדה בחיוב: “אני יכולה לומר את זה ואני מבססת את זה על כמה דברים: בעת החקירה חילקו את כל הילדים לחוקרי נוער שידברו איתם, וכשאנחנו אוספים את כל הטפסים אנחנו מגלים שעל חלק כתוב ‘הנ”ל מובא להמשך חקירה בחשד לרצח תאיר ראדה’. העניין הוא שלא עשו עם זה כלום. הילדים לא הגיעו להמשך חקירה.

“מדובר בחשודים, אבל ידיי כבולות ואני לא יכולה לעשות דבר וחצי דבר”, הדגישה. “עשיתי מהלכים וניסיונות להגיע לכמה משפטים ולפרקליטות המדינה במהלך השנים”.