זה העונש שקיבלו שני רוצחיו של דביר שורק הי”ד • ואיך הגיב אביו?

חיים טוויל
|
כ' טבת התשפ"ב / 24.12.2021 01:21
על פי גזר דין, קאסם ירצה מאסר עולם ועוד 40 שנות מאסר, ונציר מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר כל אחד מהם ישלם פיצויים בסך 1,500,000 ש”ח למשפחתו של דביר הי”ד • יואב שורק על גזר הדין של רוצחי בנו: “גירושם של מחבלים ולעתים של משפחתם התומכת – הצדק המתבקש”

שנתיים וחצי אחרי: בית המשפט הצבאי גזר היום (חמישי) את דינם של המחבלים קאסם אלעצאפרה ונציר אלעצאפרה, לאחר שהורשעו בגרימת מוות בכוונה, ניסיונות לגרימת מוות בכוונה ובעבירות ביטחון נוספות בביצוע הפיגוע סמוך למגדל עוז, שבמהלכו נרצח דביר שורק הי”ד בן ה-19.

לפי דיווח ב’ישראל היום’, בית המשפט קיבל את עתירת התביעה הצבאית בעיקרה וגזר על קאסם מאסר עולם ועוד 40 שנות מאסר, ועל נציר מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר.

כן נקבע, כי כל אחד מהנאשמים ישלם פיצויים בסך 1,500,000 ש”ח למשפחתו של דביר הי”ד, וכי קאסם יפצה גם את נפגעי הפיגוע שביצע בשנת 2011, בסך 60,000 ש”ח.

על פי גזר הדין, קאסם גייס את נציר לחוליה צבאית שפעלה מטעם חמאס במטרה להוציא לפועל פיגועים נגד מטרות ישראליות.

השניים תכננו לבצע יחד פיגוע דקירה ולרצוח ישראלי.

ביום ה-7 באוגוסט 2019, כשהבחינו בדביר שורק הי”ד ליד הכניסה ליישוב מגדל עוז, חסמו השניים את דרכו באמצעות רכבם. נציר יצא מהרכב, החל להכות את דביר באמצעות שוקר ודקר אותו מספר פעמים בפלג גופו העליון. לאחר מכן, השניים נמלטו.

קאסם הורשע גם בעבירה של ניסיון גרימת מוות בכוונה, בגין פיגוע דקירה בבאר שבע בשנת 2011, שבו פצע שני ישראלים. פיגוע זה פוענח בעקבות חקירת הפיגוע בו נרצח דביר שורק הי”ד.

יואב שורק, אביו של דביר הי”ד, הגיב היום בחשבון הפייסבוק שלו על העונש שנגזר על רוצחי בנו:

“על שני המחבלים שהורשעו ברצח בננו האהוב דביר הי”ד נגזרו היום עונשי מאסר ארוכים. אנו יודעים שגזרי הדין הם תוצאה של השקעה ומאמץ מצד התביעה הצבאית, ועל כך הם ראויים לכל שבח.

“אבל בסופו של דבר, הענישה הזו אינה משמעותית מספיק כדי ליצור הרתעה, למנוע את הרצח הבא ולבטא את הנחישות של החברה הישראלית להגן על זכותה לחיות כאן בביטחון. הכלא נוח מדי, עסקת השחרור צפויה מדי, וכמוה גם התמיכה של הרש”פ ברוצחים ובמשפחותיהם”.

הוא הוסיף: “הרבה לפני שחשבתי שאהיה אב שכול, סברתי וכתבתי שהענישה היעילה, המרתיעה והצודקת ביותר היא גירוש. מי שמחכה להזדמנות הקרובה להרוג אותי, אינו יכול להיות שכן. אין משמעות ל’דו-קיום’ שבו צד אחד צריך להקיף עצמו באמצעי הגנה מתוך ידיעה שיש מי שאורב לו יומם ולילה. לא חיים עם אויבים”.

הוא ציין: “לא עקבנו אחרי המשפט, ואין לנו עניין בהכרת שמותיהם ופרצופיהם של המנוולים. טוב זה לא יעשה לנו. בכלל, הם לא חלק מחייו מלאי האור של דביר שלנו, ואין לנו כל עניין לעסוק באותה דקה אחרונה ארורה. די לנו בכאב של האובדן והגעגוע. לכן סמכנו על התביעה הצבאית שתעשה את מלאכתה, חיזקנו את ידיה כי ענישה חייבת שתהיה, אבל ביקשנו להישאר כמה שפחות מעורבים. בקשתנו כובדה”.