הדרישה הנשמעת מקרב חלקים מהעולים מברית-המועצות לשעבר, להכיר ב’נוֹבי גוֹד’ כחג לגיטימי של העלייה הזאת – היא סימפטום של בעיה רחבה יותר, שגם היא עצמה סימפטום של בעיה רחבה ובסיסית יותר.
קודם כול צריך שלא להתבלבל מטיעונים שמערבבים מין בשאינו מינו. יש המנסים להיתמם ולהשוות את המימונה, חגם של יוצאי ארצות המגרב, והסהרנה, החג של העולים מכורדיסטן, ל’נובי גוד’, שהוא כביכול החג של העולים מחבר העמים.
טענה זו אינה אלא דמגוגיה.
כי המימונה והסהרנה הם חגים יהודיים, שנחוגו על-ידי הקהילות היהודיות בארצות האלה, ולא על-ידי הגויים. חגים כאלה בהחלט יש לשמר גם עם העלייה ארצה, כחלק מהמסורת המפוארת שטופחה בקהילות ישראל בגולה.
לעומת זה, ה’נובי גוד’ הוא חג של לא-יהודים בברית-המועצות, ואין לו שום קשר ליהדות ולעם היהודי.
שבעים שנות ניתוק
מעודדי ה’נובי גוד’ מטעים גם באומרם שזה חג לאומי המנותק מסממנים נוצריים. אין זה מדויק. אכן, השלטון הקומוניסטי פעל נגד כל הדתות, וניסה לטשטש גם את הסממנים הנוצריים של החג הזה, ועדיין, יש דיי והותר קווי דמיון בין החג הפרבוסלבי לבין ה’נובי גוד’. בין כך ובין כך אין זה חג שיש לו קשר כלשהו אלינו, היהודים.
אם יש קשר – הוא בכיוון ההפוך דווקא. זה יום שיהודים במרוצת הדורות ידעו כי יש להישמר בו שלא ליפול לידיהם של חוגגים שתויים. לאורך ההיסטוריה היו דיי והותר מקרים שבהם פגיעה ביהודים הייתה חלק מחגיגות השנה החדשה של הגויים.
לכן צורם מאוד לראות יהודים חוגגים חגים זרים לנו כל-כך.
אבל כאמור, התופעה הזאת היא סימפטום של הכישלון שלנו בקליטת העלייה מחבר המדינות. אמנם מבחינה חומרית העולים האלה נקלטו יפה. בהיותה עלייה משכילה, היא גם הביאה ברכה רבה בפיתוח התעשייה, הרפואה והכלכלה. אבל בכל הקשור לקליטה רוחנית-ערכית – לא השכלנו לקלוט אותה כראוי.
היהודים האלה נותקו בכוח מיהדותם בידי השלטון הקומוניסטי. נמנע מהם חינוך יהודי וחיבור לחיים יהודיים. אפילו צורכי יהדות בסיסיים כמו תפילין, מזוזות וסידורי תפילה היו קשים להשגה בשבעים שנות שלטון הרשע.
עכשיו, כשסוף-סוף עלו לארץ, היינו צריכים לחבר אותם למורשת שנגזלה מהם. אך למרבה הצער לא עשינו זאת בהיקפים הראויים.
היכן ביתי
חגיגות ה’נובי גוד’ הם סימפטום של הכישלון הזה. אותם עולים שלא התחברו ליהדותם עדיין מרגישים קשורים לתרבות הזרה, שגזלה מהם את זהותם. וצריך לזכור שיש בקרבם גם שיעור ניכר של לא-יהודים, ואך טבעי שהם מוסיפים לחגוג את החגים שלהם.
אלא שגם זה סימפטום של הבעיה הרחבה והבסיסית יותר – אובדן הזהות היהודית. זו אינה ברורה לחלקים גדולים מהציבור הישראלי, ויש גורמים הפועלים במכוּון לצמצום הזהות היהודית לטובת תרבות אוניברסלית ליברלית.
כשאדם אינו יודע היכן ביתו, מה הפלא שהוא מתדפק על דלתות של בתים זרים.