הזמן: שלישי בערב. המקום: רחבת ה”כותל המערבי, תפילת ערבית: “ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום”… ואז, נשמע הזעקה! הכל רצים למצוא מחסה, עוזבים הכל, ובתוך כמה שניות לא נשאר איש ברחבה.
נו, אנחנו ב”גלות”.
הזמן: חמישי בערב. המקום: בית המדרש הגדול של חסידי סאטמר בקרית יואל במונרו. אלפי החסידים מציינים 35 שנה להסתלקותו של רבם הגדול בעל “ויואל משה” זצ”ל. בסעודת ההילולא תוקף כ”ק אדמו”ר מהר”א מסאטמר שליט”א את מבצע “צוק איתן”. נדמה לי שרגוע שם בחו”ל.
נו, “חירות”.
ושוב, כולנו בפנים ב”קשת וילסון” יש המחכים לשמוע את הפיצוץ, ויש הממשיכים להתפלל. קבוצת עולים מצרפת אחוזת הלם. הם עלו לארץ הקודש רק בשבועיים אחרונים וזהו הביקור הראשון ב”כותל המערבי” לאחר עלייתם.
נו, כנראה גם הם הבינו בכל זאת עדיין אנחנו ב”גלות”.
ובקרית יואל ממשיך האדמו”ר לתקוף את הורי הנערים ששולחים את ילדיהם ללמוד בהתנחלויות, את מקימי הישיבה, וכמעט מכריז אליהם כרוצחים. לרגע קט דמיינתי את חסידיו תובעים אותם בבית הדין בהאג.
נו, להם יש “חירות”.
אנחנו שומעים את הפיצוץ וממשיכים בשיגרת הפחד, ואני תוהה האם חששו הגדול של בעל ויואל משה התמוגג? האם אנחנו שוכחים שאנחנו בגלות? הרי מזה הוא פחד שנשכח שאנחנו ב”גלות”.
ובארץ החופש ממשיך אחד מיורשיו לתקוף אותנו “תאוות הציונות שבלב, התאווה להסתובב בכל רחבי הארץ, התאווה על הזכות לגור איפה שרוצים, ושאף אחד לא יגיד לי איפה ללכת”. למחרת ביום שישי, לא בהתנחלויות! דניאל טרגרמן בן הארבע לא הספיק להגיע למרחב המוגן ושילם את מחיר ה”תאווה”.
עוד לפני שהבין מה זה “חרות”.
אין לנו חלק ונחלה! במה?
וגם זה קרה, ולא הרחק מכאן. דמותו של הקדוש ר’ אברהם וואלס הי”ד עולה לעיני, הקדוש שכל כולו לפי שיטת סאטמר, מעולם לא ביקר כאן ב”כותל המערבי”, כי כך פסק ה”ויואל משה” מסאטמר. על אף שכל חייו גדל ב”מאה שערים” – במרחק הליכה של רבע שעה – מגוריו וגם לימודיו בתלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולל היו בשכונה זו. מוסדות אלו כידוע, לא מתוקצבים על ידי משרד החינוך כשיטת בעל “ויואל משה” שאסר לקבל תיקצוב כל שהוא ממדינת ישראל.
בגלל מדינה זו מסביר הרבי מסאטמר אנחנו עדיין ב”גלות”.
ובעולם של חופש מציע מנהיגם להפגין בכל מקום ולהכריז שאנחנו החרדים מתנגדים בכל תוקף למדינת ישראל, להודיע לגויים שאין לנו חלק ונחלה… תהיתי במה? שאין לנו חלק בפחד? יש לנו! אנחנו בורחים ביחד עם ה”ציונים” למקום מוגן בשעת האזעקה! אולי נכריז ונבקש מאומות העולם שיבקשו מהפלסטינים לא לירות היכן שיש חרדים, אולי?!
ואז גם אנחנו נוכל להנות מקצת “חירות”.
תודה לכם חסידי סאטמר במונרו שהזכרתם לנו שיש משהו יותר טוב, הקשבתי לדברי המנהיג בביטחונו המופרז, ראיתי את קהל האלפים שהתאספו מדושני עונג, והבנתי! הגיע הזמן להגר לארצות הברית, לחיות איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ובשעת הפנאי קצת להתגולל קצת על הציונים.
טעמו המתוק של ה”חירות”.
אבל, כשאתם מציינים 35 שנה לפטירתו של המנהיג הדגול בעל “ויואל משה”, אולי הגיע הזמן לתרגם את ספריו לאידיש או לאנגלית, נדמה לי שקצת הגזמתם בשכחת הגלות. שכחתם שכש”אסור להתגרות באומות” אז גם במדינת ישראל אסור להתגרות.
וכך סיפר כ”ק אדמו”ר מתולדות אהרן בעל דברי אמונה זצ”ל תלמידו המובהק של בעל “ויואל משה” בזה הלשון: כשהתקיימו הפגנת השבת בירושלים נגד אגד, רבינו מסאטמר זי”ע אמר לי “נטורי קרתא חושבים שירושלים שלהם, הם לא יודעים – הוא אמר לי בזה הלשון – שאנחנו שבויים אצלם” (תרגום חופשי מאידיש: ג’ סיון תשמ”ו).