מי יהפוך ל’אסתר המלכה’: מה שמחריד את שנת הלילה של ח”כים

שרי רוט
|
י"ב טבת התשפ"ב / 16.12.2021 15:58
האם המרוץ אחרי ה’יום שאחרי’ יגרום לאחד מח”כי הקואליציה לחצות הקווים? • ממי מקבל הרב בעל שלושת התפקידים משכורת? ומדוע המנכ”ל יושב כבר 21 שנה עם משכורת “7000 שקל” • איך הרוויחו בוועדה “ברגע אחד 2 מיליון” • והציניות של הפוליטיקאים העיפה את התקרה במליאה

1.

אם יש משהו שיוכל לפרק את הממשלה הזו, המוזרה ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית (ראש ממשלה מייצג 6 מנדטים בלבד. כלומר, בייס שכבר מזמן איננו), זו המחשבה של כל מרכיב בתוכה, שמישהו אחר יהפוך ל’אסתר המלכה’ ויחטוף לו את ההזדמנות.

אני מתכוונת לאותם שיש להם אופציות בטוחות במקום אחר. כמו בני גנץ, שנתניהו מצפה לבואו; איילת שקד, שהליכודניקים נשבעים שלא יפתחו לה את השערים אבל בליבם כמהים לבואה, ואפילו יועז הנדל, צבי האוזר, עידית סילמן או מתן כהנא, שאם יחפשו היטב ימצאו בתים ל’יום שאחרי’. הם לא נשרפו מול איש, שוקדים לשמור על יחסי אנוש טובים עם כל הצדדים. בקיצור – יש להם עתיד.

כל זאת אם רק ישכילו לספק את הסחורה: פירוק ממשלת השינוי, שברחוב היהודי, לפחות ברובו הגדול, נתפסת כממשלת שמאל, אולי שמאלית מדי.

ולא משנה עד כמה נפתלי בנט יסביר שהיא ממשלת ‘עשר מעלות ימינה’, או כמה שקד תנסה להזכיר מהלכים ימניים שביצעה. בסוף, לא ממש נוח להם בממשלה הנוכחית. ולא צריך את ואליד טאהא כדי שיגיד, בערבית, ששקד חייבת להחליט עם מי לשתף פעולה עם בן גביר וסמוטריץ’ – או איתם.

חברי ימינה מסתובבים בשטח. חלקם מתפללים בבתי כנסת ושומעים את הקולות. כנסו לכל מושב דתי-לאומי או שכונה כזו בערים הגדולות ותשמעו את מה שגם חברי הכנסת שומעים.

לרוב חובשי הכיפות הסרוגות אין בעיה עם מהלכי הדת ומדינה שמובילה הקואליציה. “שיעשו רפורמה בכשרות, זה טוב”, יגידו לכם. אפילו חוק הגיור לא ממש מציק להם בלילות (ואני לא מדברת על מצביעי סמוטריץ’ בואכה בן גביר). מתווה הכותל? הם יזועו באי נוחות, אבל בזה זה יסתיים. מבחינתם, אדרבה, “שינשלו את ש”ס ממוקדי הכוח שלה, שיעשו סדר ברבנות, הגיע הזמן”.

אבל, וכאן בא אבל גדול: החיבור עם רע”ם, העובדה שמנסור עבאס הפך לראש ממשלה בזעיר אנפין, ה’דילים’ התכופים עם הרשימה המשותפת, החיבור לחשמל של מפרי החוק בנגב – כל אלו כבר בגדר בעיה גדולה.

מה שאומר, שכל חברי ‘ימינה’, כולל הראש בכבודו, חייבים למצוא לעצמם בית ל’יום שאחרי’. כי הבייס, כבר מזמן מצא בתים חדשים. ואז, כשעולה במוחם החשש שגנץ יקדים אותם ויפרק – זה מחריד את שנתם בלילות.

יתכן, שדווקא המרוץ הזה, יגרום לאחד מהם, לפחות לאחד מהם, לעשות את הצעד.

2.

את יוסי שוינגר, מנכ”ל ‘המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים’, פגשתי באחד ממסדרונות הכנסת ביום שני האחרון. זכרתי שהוא התקשה לצאת מביתו אחרי ‘אסון מירון’ (כפי שהעיד בפני ועדת החקירה) ותהיתי מדוע הגיע אל המשכן. מתברר, שח”כ יוליה מלינובסקי, יו”ר ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים, כינסה דיון.

לא תאמינו איך היא שלפה שם ציפורניים. הבנתי, שהתרחש שם אקשן, אז סרתי ללשכתה כדי להבין במה דברים אמורים.

יש בעיה עם יוליה מלינובסקי. בעצם, עם כל חברי ‘ישראל ביתנו’. בעיה זהה הייתה מול יאיר לפיד בשנים 2013 עד 2015, כלומר עד ש’חזר’ בתשובה (במובן המטאפורי של המילה). בגלל המתקפות שלהם בנושאי דת ועל המגזר החרדי, גם כשהם מדברים לעניין ונוגעים בנקודה חשובה – קשה להקשיב להם.

אז אני לא יודעת מדוע בחר רב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, שלא להגיע לדיון, אבל יוסי שוינגר התייצב. הוא ישב והאזין לשאלות הקשות שהעלתה בדיון וגם השיב תשובות. חלקן סיפקו אותה, האחרות פחות. כך או כך היא עוד תקיים דיון המשך.

תהיו בטוחים, שהיא לא תניח לנושא, תפוח אדמה לוהט, שהתגלגל לפתחה.

“אני מנסה להבין”, ירתה חיצים. “רב הכותל שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל, בכובע השני שלו הוא ממונה על המקומות הקדושים, כבר 20 שנה בתפקיד ואין הגבלת קדנציה”.

ואז, היא שאלה איפה הכסף. איך הוא מקבל משכורת? ממי?

עד מהרה התברר לה, שהוא מינוי של השר לשירותי דת, בהמלצת הרבנים הראשיים דאז. הוא עובד מדינה, “מקבל משכורת מהרבנות הראשית וגם מדווח להם שעות”. זאת, כשמדובר בתפקיד שאינו קשור להלכה, תפקיד ניהולי.

“מנכ”ל המקומות הקדושים הגיע בעצמו, לא ניסה לברוח, אנחנו מעריכים כי הרבה פה חיפשו לברוח”, החמיאה לשוינגר.

“תלוי איך יתפתח, אולי אברח”, הוא השיב לה בהלצה, כאילו משועשע. האמת היא שהוא לא. כל דיון כזה הוא עוד הצלפה בבשר החי, זה שמדמם מאז אסון מירון.

“אני שואלת אותך. כסף, תפקידים, ג’ובים, איך אתם מתנהלים. הכסף תמיד משאיר עקבות…” אמרה יוליה.

ושוינגר, לא נשאר חייב. “לא מכיר גוף מבוקר יותר מהמרכז למקומות הקדושים, אנחנו צריכים לתת דו”חות על כל צעד ושעל, כפופים גם לחשבות המשרד וגם לאגף התקציבים, ובעיקר לרשות החברות הממשלתיות שמפקחת עלינו עם רפרנט”.

לפני כמה שנים ישבו אצלו במשרד אנשי משרד מבקר המדינה ארבעה חודשים. הקשר הפך כל-כך יומיומי, עד שאחד מהם “נתן לי הזמנה לחתונה של הבן שלו”.

התלוש שלו? ובכן, לא תאמינו, אבל הוא עומד על… “7000 שקל”.

אבל יוליה לא מתרשמת. “אני יודעת את הרקע שלך, מאיפה באת, מה הקשרים שלך, אבל כל עוד זה עובר את הגופי משכורת, זה בסדר גמור. המשכורת שלך לא מעניינת אותי, כנראה אם אתה יושב שם 21 שנה זה מתאים לך, אחרת היית הולך”.

אל תשכחו, שהמפלגה שלה, לא ממש מחבבת  בימים אלו את מי שמינה את שוינגר לתפקיד, לפני 21 שנים – פטרונו הפוליטי אריה דרעי. גם אם לשוינגר היו כל הכישורים המתאימים.

וגם הוא ידע לעקוץ חזרה. “בטח את אחת שמרבה לפקוד את המקומות הקדושים… אז תראי איך נראים היום המקומות הקדושים, שורה של אתרים ששיפצנו”.

“העקיצה התקבלה”, הגיבה יוליה.

לא שהיא תסיים בדיון הזה. היא לא אהבה את כפל התפקידים (“מה כפל, מבינה שמדובר כבר בשילוש תפקידים”), גם לא את העובדה שרב הכותל (יש מושג כזה בחוק ‘רב כותל’? עד לדיון הבא, גם זה ייבדק) כפוף לרבנים הראשיים, שהקדנציה שלו היא בלתי נגמרת (יש חוק שחוקק ב-2015 ולפיו כן תוגבל הכהונה, אלא מה? שזה לא חל לאחור על מי שכבר מכהן בתפקיד. אל תתפלאו אם הח”כית תחתור לשינוי המצב הזה, האבסורדי לטעמה), ושאדם שמונה על ידי שר הדתות מנוהל על ידי הרבנים הראשיים.

היא גם לא אהבה שיד אחת לא יודעת מה עושה היד האחרת. “כי הקונסטרוקציה בעייתית כפי שראינו פה, משאירה המון שטחים אפורים ואי סדרים”.

ומדובר ב”46 מיליון שקל”, היא מזכירה.

“44”, מיהר שוינגר לתקן אותה, והיא תיקנה מיד. “הנה הרווחנו ברגע 2 מיליון שקל”.

היא ממשיכה לשאול שאלות – “והאמת, שאני לא יודעת את מי אני שואלת, אז אני שואלת את עצמי”.

אז אגיד לך, יוליה, את מה שאמרתי לאחד השרים הבכירים בגוש השינוי, בפגישה שקיימתי עמו השבוע. “אם הייתם מתרכזים ברפורמת הכשרות בלבד, ולא מדברים על חוק הגיור, לא דנים על שינויים ופגיעה בכותל הקדוש, לא מנסים לשלול הנחה במעונות מילדי אברכים – יש מצב שרוב הציבור החרדי היה מצדיע לכם. בהנחה, שהחיבור לעבאס מפריע יותר לציבור הדתי-לאומי”.

אלא מה? שהם נוגעים בעוד ועוד. ובראש הפירמידה: ‘נאום המריצות’ שלא ישכח לליברמן לעולם, ולא משנה עד כמה יתאמץ להסביר שמדובר היה בבדיחה.

אילו הייתה ישראל ביתנו מתחילה וגם מסיימת בחיטוט של ח”כ מלינובסקי בעניינים כספיים של עמותות, בג’ובים ותפקידים – עוד יתכן שהייתה הופכת ליקירת חלק לא קטן בציבור החרדי.

3.

עד אז,  ממשלת השינוי הזו מסומנת לרעה על ידי הרוב המוחץ של המגזר החרדי, על רבניו ומנהיגיו הרוחניים.

אמנם כל אחד יעשה דין לעצמו, עם מי מותר להיפגש ועם מי לא; עם מי ראוי להצטלם, את מי נכון לראיין ואת מי לא. אין ספר הלכות ברור. לח”כ מאיר פרוש מותר לבצע ‘דילים’ עם השר מתן כהנא, לאחרים ניתן מרווח הרבה פחות רחב.

שלא לדבר על ח”כ איכלר, שכמעט השתחל פנימה, גם אם לא לתוככי הקואליציה, אבל ל’דילים’ שכמעט נחתכו בחדרי חדרים.

אף ליכודניק לא יגיד לכם, שהוא כועס על הממשלה, שהשבוע מלאו לה חצי שנה, רק כי נטלה מנתניהו את השלטון, או ממשפחתו את סטטוס האבטחה והמכוניות. אף חרדי לא יספר לכם, שהוא כועס על הממשלה כי דודו, משגיח כשרות, יפוטר בגלל רפורמת הכשרות.

כולם יעטפו את הטענות בנימוקים כבדי משקל, יצקצקו טיעונים הלכתיים. אבל תזכרו, בסוף מדובר בפוליטיקה.

אותה פוליטיקה, שבשמה גרמה האופוזיציה שהתנגדה לממשלת נתניהו לדוד אזולאי, זכר צדיק לברכה, להגיע על כיסא גלגלים, רגע אחרי טיפולים קשים, כדי להצביע, רק משום שהאופוזיציה לא הייתה מוכנה להתקזז עמו.

חלק מאותם שלא היו מוכנים להתקזז אז (או היורשים אותם באותן מפלגות), צעקו ביום רביעי מרה על שהאופוזיציה בראשות נתניהו העזה שלא להתקזז עם היולדת הטריה שירלי פינטו (מזל טוב, שירלי). תאמינו, לא הדאגה לשלומה של פינטו הייתה בראש מענייני הצועקים. רק האינטרס הפוליטי הצר.

מי שלא זעק אתמול על הגרירה של אזולאי, לא ראוי שיצעק היום על הסירוב לשירלי. אבל בפוליטיקה של 2021 האמת די נעדרת.

ולא, אל תצפו שמשהו ישתנה בציניות של העולם הפוליטי אם וכאשר יתפוס נתניהו בשנית, כלומר בחמישית, את הגה השלטון. שכן, אם ישראל ביתנו תהיה חלק מהקואליציה שלו, יוליה תהפוך ליקירת הציבור החרדי. אז, תהיו בטוחים, היא תשכח לכנס את הוועדה שלה, כדי לעסוק ב’אסון מירון’. ליברמן שוב יחייך אל אריה דרעי, ודרעי יגלגל ‘צחוקים’ במליאה עם מתן כהנא, ואם יהיה צורך בכך, נתניהו יסתחבק במסדרונות עם בנט ואפילו עם איילת שקד.

פוליטיקה היא מקצוע, וחלק ממנו אלה השקרים, הטריקים, השטיקים, הנכלוליות והרמאות.

ומי שהמקצוע הזה גורם לו לבחילה או לא מתאים לו, מוזמן לחפש זירה אחרת.