בציבור החרדי גוברת המודעות לחשיבות הטיפול בתקיפות של מעשים חמורים. כך עולה ממחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורסם על ידי אהרן רבינוביץ ב’הארץ’.
החיסון לילדים בני 5-11 מומלץ על ידי הרופאים: שו”ת מיוחד להורים
לפי המחקר, בעשור האחרון נרשם זינוק במספר הדיווחים על תקיפות לרשויות הרווחה בערים החרדיות.
המחקר מצביע על גידול במספר התיקים העוסקים בפגיעות או באלימות נגד ילדים ברשויות החרדיות: מ-0.15 לכל אלף ילדים בשנת 2000, ל-1.5 לאלף ילדים בשנת 2010 ול-3.7 בשנת 2019. יצוין, כי עד שנת 2013 לא היתה במחלקות הרווחה בערים החרדיות קטגוריה נפרדת של פגיעות ממעשים חמורים, והן סווגו בקטגוריה של אלימות נגד ילדים.
מהמחקר שפורסם ב’הארץ’ עלה עוד, כי על כל אלף ילדים ברשות חרדית ישנם 3.29 ילדים המטופלים במחלקה לשירותים חברתיים עקב פגיעה ממעשים חמורים, לעומת 1.98 ברשויות יהודיות לא חרדיות ו-0.69 ברשויות ערביות.
אריאל פינקלשטיין מהמכון לדמוקרטיה, שערך את המחקר: “נראה שהעלייה במספר המטופלים ברשויות החרדיות בגין פגיעה אינה נובעת מעלייה בשיעור הפגיעות, אלא מעלייה בשיעורי הדיווח עקב נכונות להסתייע בטיפול לעצירת הפגיעות”.
פינקלשטיין מוסיף: “השיעור הגבוה של הפגיעות המדווחות ברשויות החרדיות בולט במיוחד בהשוואה לשיעור האפסי בחברה הערבית, שגם היא נחשבת חברה סגורה”.
לפי פינקלשטיין, ברוב הרשויות השיעור גבוה אף יותר, שכן בבני ברק, העיר החרדית הגדולה ביותר, רק שני ילדים מתוך אלף מטופלים מסיבה זו. מנגד, באלעד ובמודיעין עילית קרוב לארבעה ילדים לכל אלף מטופלים בשל פגיעה ממעשים חמורים, בקרית יערים ובעמנואל כ-4.5 ובביתר עילית 5.6. במספרים מוחלטים.
בשנת 2020 היו בכל הרשויות החרדיות 730 מטופלים שהוגדרו כמי שנפגעו ממעשים חמורים.
גם נתון זה, אומר פינקלשטיין, אינו מעיד בהכרח שפגיעות של מעשים חמורים נפוצות יותר בחברה החרדית מבשאר האוכלוסייה. “מספר המטופלים ברווחה משקף גם את האמון של כל קבוצה בגורמי הרווחה וברור שבכל הקבוצות שיעור הפגיעות גבוה פי כמה וכמה מהנתונים שבידי הרווחה”.
במחקר מצוין כי קשה להעריך את היקף התקיפות, שכן מרבית הקורבנות אינם מדווחים עליהן.
“על היקף הפגיעות בחברה החרדית ידוע אף פחות בגלל סגירותה ונטייתה להשתקה ולהדחקה”, מציין עורך המחקר. “דיווחים לא רשמיים מרמזים כי היקף הפגיעות בחברה החרדית אינו נופל מהיקפו בחברה הכללית, וייתכן מאוד שהוא אף גבוה יותר”.
הערכה זו נשענת גם על נתוני שב”ס, שלפיהם שיעור החרדים בין האסירים שהורשעו בעבירות של מעשים חמורים גבוה משיעורם היחסי באוכלוסייה.
לפי ‘הארץ, ממצאי המחקר תואמים דיווחים של אנשי רווחה בערים חרדיות: בשנת 2018 פרסמה מנהלת אגף הרווחה בעיריית מודיעין עילית מאמר העוסק ב”שינוי פני השטח של החברה החרדית בנושא פגיעות בילדים”. לפי המאמר, ממדי ההדחקה וההכחשה של התופעה הצטמצמו עם השנים, בשל הגברת המודעות לה ולהשלכותיה.
לכך תרמו פעילים חרדים שעסקו בנושא ודיווחים באתרי חדשות חרדיים.
‘הארץ’ מציין, כי בשנים האחרונות אף הוכנסו למערכת החינוך החרדית תוכניות לימוד בנושא מוגנות – המותאמות לציבור החרדי. לצד זאת, מכונים חרדיים החלו להכשיר אנשי מקצוע לטיפול בילדים שנפגעו.
פינקלשטיין: “למרות כל הנאמר לעיל, חשוב לציין שגם כיום יש בחברה החרדית ניסיונות לטפל בפגיעות בתוך הקהילה בלי לדווח לרשויות החוק ובלי להסתייע בגורמי הרווחה. מהראיונות עלה שלא פעם הפנייה לגורמי הרווחה נעשית רק לאחר שהטיפול הקהילתי אינו צולח והקהילה מגיעה למסקנה שכדאי להיעזר בגורמי מקצוע חיצוניים”.