‘דליה’, ההוראה של הרב ברלנד, החטיפה והרצח • האישום המלא

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה היום (שישי) לבית המשפט המחוזי בירושלים שני כתבי אישום נגד החשודים ברצח הנער ניסים שטרית ז”ל בן ה-17 בשנת 1986.

החיסון לילדים בני 5-11 מומלץ על ידי הרופאים: שו”ת מיוחד להורים

זה בלתי נתפס: פציעה, רעב וצמא • אז איך כן צריכים ללכוד עכברים?

כל אחת מאמצת מתחסנת אחת: שכנעת כבר חברה, שכנה או קרובה?

באופן חריג, גם לאחר הגשת כתב האישום – אסור עדיין לפרסם את שמו של בן השר לשעבר, שנאשם ברצח.

פרקליטו, עו”ד אלכס גפני, ביקש מבית המשפט לאסור בפרסום את שמו – מחשש לאיומים עליו ועל בני משפחתו שנובעים מהייחוס המשפחתי שלו.

חרדים 10 מגיש את כתבי האישום המלאים:

מדינת ישראל נ ג ד הנאשם ברוך שרביט, יליד 1945, ירושלים, עצור מיום 17.10.21

א. חלק כללי

1. ניסים שטרית, תושב ירושלים יליד 1969( להלן: “המנוח”), נחשד בשנת 1985 על ידי אנשים הקשורים לקהילת “שובו בנים” (להלן: “הקהילה”), אשר בראשה עומד הרב אליעזר ברלנד, כמי שקיים מפגשים עם בחורות, בניגוד לנורמות הדתיות של אנשי הקהילה.

2 .צ.צ, חתנו של ברלנד, ריכז בהנחייתו של ברלנד, באותה תקופה, פעילות שעניינה הכאה ואיום על אנשים אשר לדעת ברלנד או צ.צ סטו מהנורמות הדתיות בהן החזיקו ביחס לקשרים עם נשים וחריגה מאורחות ה”צניעות” של הקהילה. הפעילות נודעה בציבור כפעילות מטעם “משמרות הצניעות”.

3. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת 1985, הנחה צ.צ את א.ו, שהיה חבר בקהילה, לאיים יחד עם ש.ח ומ.ר על המנוח כדי לגרום לו לחדול מלהיפגש עם בחורות. בהמשך לכך, ביום 20.6.1985  בשעות הערב, נסע א.ו עם ש.ח ומ.ר (להלן: “השלושה”) לאשדוד, שם למד אותה עת המנוח בישיבה.

השלושה הגיעו בסמוך לישיבה וביקשו מתלמידים שהיו במקום לקרוא למנוח, באמתלת-שווא לפיה הם מעוניינים לפגוש בו בנוגע לאפשרות שיקבל מלגת לימודים. המנוח עלה לרכבם, והם הסיעו אותו לחוף הים באשדוד. בעודם ברכב בסמוך לחוף, אמרו למנוח כי הם משתייכים ל”משמרות הצניעות” והורו לו לספר על קשריו עם בנות או שיהרגו אותו.

בעקבות האיום המנוח מסר להם שמות של בנות איתן היה בקשר והבטיח כי “יחזור בתשובה”. בהמשך לכך נסעו השלושה ליער הקרוב לים, שם היכו אותו והמשיכו לאיים על חייו. לאחר מכן, השלושה הסיעו את המנוח לירושלים, בדרך פקדו עליו להזמין בתרמית כמה מחבריו אשר נוהגים להיפגש עם בנות ליער רמות, ובמקביל עדכנו את צ.צ כי תפסו את המנוח.

המנוח התקשר לחבריו בהתאם להנחיית השלושה כשהם בדרכם לאזור יער רמות בירושלים. משהגיע ד.א, אחד מחבריו של המנוח למקום, היכו אותו ואת המנוח מכות חזקות, שמו אדמה בפיו של המנוח, שאלו את המנוח וחברו על יחסיהם עם בנות ואיימו עליהם כי אם ייתפסו בשנית, “יסרסו אותם” (להלן: “האירוע הראשון”).

4. ביום 9.07.1985 הגיש המנוח תלונה למשטרת ישראל בגין האירוע הראשון. ביום 14.10.1985 זיהה המנוח בירושלים את ש.ח כאחד התוקפים ומסר את פרטיו למשטרה. לאחר פרק זמן נוסף, הבחין המנוח בא.ו כתוקף נוסף, האחרון נמלט ממנו ודיווח לצ.צ על אודות חשיפתו.

החלק הכללי הוא חלק בלתי-נפרד מכתב האישום.

ב. העובדות:

5. בחלוף זמן מה מהאירוע הראשון, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הורו ברלנד וצ.צ לנאשם ולאנשים מהקהילה הסרים למרותם לגרום למנוח “לחזור בתשובה” ולחדול מלהיפגש עם בחורות, באמצעות איום עליו והכאתו (להלן: “התכנית”).

6. בעקבות הנחיה זו וכדי לממש את התכנית, קשר הנאשם, יחד עם צ.צ, ג.ג, א.כ, א.ו, וא.ג (להלן: “הקושרים”), קשר לחטוף את המנוח, לאיים עליו ולהכות אותו ובכך לגרום לו לחדול מלהיפגש עם בחורות. כל זאת, כדי להענישו ולכפות עליו אורחות התנהגות שנחשבות לדידם “צנועות” ובכדי להרתיע אנשים מן הקהילה וסביבותיה מלנהוג כמותו (להלן: “הקשר”).

7. הקושרים תכננו להתקרב למנוח, ולפתותו להגיע למפגש עם אישה, ולכשיגיע לחטוף אותו למקום מבודד ושם לאיים עליו ולהכות אותו.

8. בהמשך לכך, בחודשים האחרונים של שנת 1985, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, יצר צ.צ קשר עם ב.ב, שהייתה אז חברה בקהילה, וגייס אותה לקחת חלק בתכנית כמי שתפתה את המנוח להגיע למפגש, וזאת על פי הוראת ברלנד. ביום 23.01.1986 ,פנה צ.צ לב.ב ואמר לה שפעילות אליה גויסה תתבצע באותו הלילה.

9. בשעה 21:00 או בסמוך לכך, א.ג, אשר הונחה על ידי צ.צ וג.ג, אסף את ב.ב מביתה והסיעה ברכבו (להלן: “הרכב”) לדירה ברח’ תדהר בירושלים, אשר שימשה, מעת לעת, כמקום מפגש לחברי הקהילה (להלן: “הדירה”), בהגיעם לדירה עלתה אליה ב.ב, וא.ג המתין ברכב ברחוב להמשך מימוש התכנית. במקביל, העבירו הקושרים למנוח, בדרך שאינה ידועה במדויק למאשימה, את מספר הטלפון בדירה ומסרו לו שיוכל לשוחח במספר זה עם אישה בשם “דליה”.

10. במקביל, ולצורך מימוש הקשר, נפגשו בדירה הנאשם, יחד עם צ.צ, ג.ג, א.כ, ואדם אחד או שניים נוספים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה. עם הגעתה של ב.ב לדירה, היא התבקשה על ידי א.כ להמתין לשיחת טלפון מאת המנוח. א.כ הוסיף והנחה אותה להזדהות בתרמית כאישה בשם “דליה”, ולהזמין את המנוח לפגוש אותה בדירה. זמן קצר לאחר מכן המנוח התקשר לדירה, וב.ב קיימה איתו את השיחה האמורה כמתוכנן. כעבור זמן קצר וכתוצאה מהתרמית, הגיע המנוח לדירה, וב.ב פתחה לו את הדלת.

11. או-אז, התנפל הנאשם, אשר עטה כובע גרב, ועוד אדם אחד או שניים מהנוכחים בדירה, על המנוח, והפילו אותו ארצה. ג.ג עמד מעליהם, בצמוד למנוח, ובכך הבטיח כי המנוח לא יוכל לחמוק מהמכות שהפליאו בו. הנאשם והאחר/ים הכו את המנוח בחלקי גוף שונים במקביל, הן בפלג הגוף העליון – כתפיים, גרון וראש, והן בפלג הגוף התחתון, כך שהיה מרותק לרצפה וחרף מאמציו, לא הצליח להיחלץ ממכותיהם. כל אותה העת צ.צ וא.כ עמדו בסמוך. לאחר תחילת הכאתו של המנוח הורה צ.צ לב.ב לעזוב את הדירה.

12. בשלב זה, הורו הנאשם וג.ג למנוח להיות בשקט פן יעורר את חשדם של השכנים בבניין, והשניים הוציאו אותו מהדירה והכניסו אותו בעל כורחו אל הרכב בו המתין א.ג, בסמוך לדירה.

13. א.ג נהג מן המקום, כשבמושב האחורי יושבים הנאשם, ג.ג, וביניהם המנוח כשראשו מורכן מטה. ג.ג הנחה את א.ג לנסוע ליער אשתאול בסמוך לקבר דן בן יעקב. כאשר הגיעו לעומק היער והבחינו באנשים נוספים אשר המתינו להם, שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: “הנוספים”), הנחה ג.ג את א.ג לעצור את הרכב.

14. הנאשם וג.ג משכו את המנוח בכוח מהרכב, והורידו אותו ליער כדי להמשיך ולממש את הקשר.

15. עם הוצאתו מהרכב על ידי הנאשם וג.ג, המנוח, מפחד מהאנשים הרבים המצויים במקום, נשך את הנאשם בצווארו. או-אז, הנאשם היכה בידיו את המנוח מספר מכות; וכל הנוכחים החלו להכות את המנוח בידיהם במכות חזקות בגופו ובאגרופים בפניו ובפלג גופו העליון, מכות אשר נמשכו מספר דקות, ביודעם כי קיימת אפשרות שהמנוח ימות כתוצאה מהמכות.

16. לאחר מספר דקות בהן הוכה המנוח באופן נמרץ בראשו ובגופו כאמור, הכריז אחד התוקפים כי המנוח מת. הנאשם, ג.ג והנוספים איתרו בור ביער, אחד מהם הביא מהרכב כלי ברזל, בו השתמשו כדי להעמיק את הבור, וכולם קברו בו את המנוח וכיסוהו באדמה.

17. מיד לאחר קבורת המנוח, נכנסו הנאשם וג.ג לרכב, וא.ג הסיע אותם לירושלים. בסמוך לאחר הגעתם לירושלים, עדכנו חלק מהמעורבים את ברלנד כי הכאת המנוח הסתיימה במותו.

18. במעשיו אלה איימו הנאשם ואחרים על המנוח, בפגיעה שלא כדין בגופו, הטילו עליו אימה והשתמשו בכח כדי להניע אותו “לחזור בתשובה” ולהימנע מלהיפגש עם נשים – מעשה שהוא רשאי לעשותו; כמו כן, כפו הנאשם ואחרים, על המנוח, בתרמית, בכח ובאיומים להגיע אל הדירה וממנה ליער. בנוסף, גרם הנאשם ביחד עם אחרים באדישות למותו של המנוח תוך ביצוע עבירות החטיפה והסחיטה. גרימת מותו של המנוח על ידי הנאשם, ג.ג והנוספים נעשתה כפעולה עונשית ובמטרה להרתיע ולכפות על ציבור אחרים את אורח חייהם.

שרביט בהגשת כתב האישום. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים
נגדו, מהנימוקים שלהלן:

1. מעצרו של המשיב הוארך על ידי בית משפט השלום בירושלים עד ליום 3.121921 בשעה 12:00.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח תוך ביצוע עבירה.

3. על פי כתב האישום, המשיב פעל מטעם “משמרות הצניעות” של קהילת “שובו בנים” בראשה עומד הרב אליעזר ברלנד, והיה שותף לרציחתו של המנוח ניסים שטרית, יליד 1969, בשנת 1986. המשיב מואשם כי הוא השתתף בצוותא עם אחרים בחטיפת המנוח בתרמית אל דירת מפגש בירושלים, היכה אותו בדירה יחד עם אחרים, חטף אותו עם אחרים אל יער הסמוך לבית שמש והוריד אותו בכוח מן הרכב. עוד מואשם המשיב כי הוא שותף יחד עם אחרים להכאת המנוח ביער עד למותו, והכל בשל סברתם כי המנוח נפגש עם בחורות, דבר אשר היה מנוגד לנורמות הדתיות של קהילת “שובו בנים”, וכדי שיחדל מלעשות כן.

על פי כתב האישום, המשיב היה שותף גם לשלבי תכנון המעשים והיה בעל תפקיד פעיל בשלביו השונים, לרבות בקבורת המנוח ביער.

4. גופת המנוח לא אותרה מעולם, והפרשה פוענחה בשנת 2021. המשיב ושותפיו לרצח ולחטיפה מילאו פיהם מים במשך עשרות שנים ואף שחלק מהמעורבים בפרשה נחקרו על ידי משטרת ישראל, הכחישו את מעורבותם במעשים. כמו כן, חלק מהמעורבים בחטיפת והמתת המנוח אינם עצורים אף כיום. עוד יצוין, כי המשיב משתייך גם כיום לקהילת “שובו בנים” וסר למרותו מהרב ברלנד.

5. בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, לרבות הודאתו במעשים והפללתו על ידי כמה משותפיו לעבירה ביחס לשלבים שונים של האירוע.

6. המעשים החמורים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו לציבור על אף חלוף הזמן מאז הרצח המיוחס לו. העובדה כי מדובר באירוע רב-שלבי, רב-משתתפים, מורכב ואכזרי ביותר, אשר נועד לכפות את אורחות חייהם של המשיב ושותפיו על המנוח ועל הציבור – מבססת יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור.

7. לאור האמור, קמה נגדו עילת מעצר בהתאם לסעיף 21(א()1()ב( לחוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה – מעצרים(, התשנ”ו-1996[ להלן: “החוק”[.

8. לצד זאת, תטען המבקשת כי קיימת חזקת מסוכנות, היות שהמשיב מואשם בעבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות, לפי סעיף 21(א()1()ג()4 )לחוק.

9 .בנוסף, תטען המבקשת כי בנסיבות המתוארות מתקיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א()1()א( לחוק, היות שיש יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט או השפעה על עדים.

10. המבקשת תטען כי לאור האמור, אין תחליף ראוי זולת מעצר המשיב ולפיכך תבקש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום של מדינת ישראל נ ג ד המשיב פלוני, יליד 9.11.1952, ירושלים, עצור מיום 19.10.1921 – זהה לכתב האישום נגד ברוך שרביט. 

לפי כתב האישום, בן השר לשעבר הוא מי שבדירה ברחוב תדהר “עמד מעליהם, בצמוד למנוח, ובכך הבטיח כי המנוח לא יוכל לחמוק מהמכות שהפליאו בו”.  הוא גם מי שישב ברכב עם ניסים שטרית יחד עם שרביט.

לפי כתב האישום, “הנאשם וב.ש משכו את המנוח בכוח מהרכב, והורידו אותו ליער כדי להמשיך ולממש את הקשר. עם הוצאתו מהרכב על ידי הנאשם וב.ש, המנוח, מפחד מהאנשים הרבים המצויים במקום, נשך את ב.ש בצווארו. או-אז, ב.ש היכה בידיו את המנוח מספר מכות; וכל הנוכחים החלו להכות את המנוח בידיהם במכות חזקות בגופו ובאגרופים בפניו ובפלג גופו העליון, מכות אשר נמשכו מספר דקות, ביודעם כי קיימת אפשרות שהמנוח ימות כתוצאה מהמכות.

“לאחר מספר דקות בהן הוכה המנוח באופן נמרץ בראשו ובגופו כאמור, הכריז אחד התוקפים כי המנוח מת. הנאשם, ב.ש והנוספים איתרו בור ביער, אחד מהם הביא מהרכב כלי ברזל, בו השתמשו כדי להעמיק את הבור, וכולם קברו בו את המנוח וכיסוהו באדמה. מיד לאחר קבורת המנוח, נכנסו הנאשם וב.ש לרכב, וא.ג הסיע אותם לירושלים. בסמוך לאחר הגעתם לירושלים, עדכנו הנאשם וחלק מהמעורבים את ברלנד כי הכאת המנוח הסתיימה במותו”.