תכירו אוצרות: ידידיה מציג ארבעה יוצרים שאתם פשוט חייבים להכיר

1.

חנוכה הוא בעצם ראש השנה לתרבות היהודית. לא בגלל שהוא חג ארוך וחורפי עם המון זמן להופעות ולהצגות, אלא מפני שזאת המהות שלו: בניגוד לשאר המועדים במעגל השנה, בחנוכה לא היה איום על עצם קיומנו. שלא כמו פרעה והמן, ליוונים לא הייתה בעיה עם העובדה שיש יהודים בעולם – אלא עם העובדה שיש יהדות בעולם.

המלחמה הייתה על הזהות שלנו, על האמונה, על העולם הפנימי. ובניגוד לכל הסיכויים, ניצחנו. פך השמן הטהור ניצח את כל תרבות יוון. את כל הפלייליסט של אנטיוכוס.

ומאז הכול מוסיף והולך. גם מורשת יוון מתחזקת בעולם, בצורותיה השונות. אבל גם, וזה לא מובן מאליו, האור של האמונה היהודית ממשיך להאיר בתוך החושך.

אז בהזדמנות חגיגית זו, בואו נעשה כבוד לתרבות היהודית של חנוכה 2021, לכמה מוזיקאים מוכשרים שבימים אלה אחראיים – כל אחד בתחומו, כל אחד בז’אנרו – ליצירה אמונית מקורית ומעוררת השראה.

ואולי מדויק יותר: בואו נעשה כבוד לעצמנו ונכיר את היצירה של האומנים האלה. כי לא כולם נמצאים בראש רשימת ההשמעות.

2.

במי נתחיל? אולי ביונתן שחר. לכו ליוטיוב ותקשיבו ל”בורח”, השיר הגאוני שהוא כתב על יונה הנביא. סליחה, השיר שהוא כתב בהשראת יונה הנביא.

בטקסט המלווה מדגיש שחר: “אין במילות השיר את היומרה לתת פירוש על דמותו הענקית של הנביא יונה, כמו על קורות חייו הסוערים. יש כאן ניסיון לפסוע בתוך הסיפור, כפי שהוא מהדהד בתוך כל אחד מאיתנו, בתקווה לעורר בנו את הצעקה העמוקה ביותר, שתגלה לנו את הפנימיות הקדושה של כל אחד ואחת מאיתנו”.

ועוד כותב שחר: “סיפורו המטלטל של יונה הנביא, כמשל נוקב על האיש המתנדנד בין ארץ לשמיים, בין פחד וייאוש לצעקה מבטן שאול. הרודף אחר היום־יום ונרדף על ידי השגרה, הבורח ושוכח מאין ולאן. עד המפגש המרגש במקום הכי לא צפוי, בעומק השאול, האובדן והשכחה, עם רחמי השם העמוקים ביותר”.

רגע, זה לא השיר עצמו, כן? זה רק הטקסט שמסביר את הרקע שלו. ואז מגיע השיר, שהוא גם קצבי וגם מרגש, גם מלודי ומתנגן וגם מורכב מוזיקלית.

רגע לפני הקורונה הוציא שחר לאור את אלבום הבכורה שלו שכלל שירים שאשכרה היו אמורים להיות להיטים כמו “אל תאמין לו” (על היצר הרע) או “לילה ראשון של סליחות” (“בדרך חזרה מעדתי וקמתי אלפי פעמים / לולי הקול שלך לא הייתי יודע לאן / מלך בשדה יושב על כיסא הרחמים/ אנא חכה לי, אני כמעט מוכן // אני חייב למהר הצד השני של הגשר שרוף / גם העבר שלי כבר עלה בעשן / לו היו לי כנפיים אולי יכולתי לעוף / אני רץ אליך לבית הישן”), או אפילו הקאבר המיוחד שלו לשיר “רוח” מאלבום הבכורה של קרליבך. שלא לדבר על “ויהי אור” (שאני קורא לו “הבלדה לניסים הנפח”) עם הקליפ החדש והמושקע.

אז למה אתם לא מכירים את האוצר הזה?

אני ממש לא רוצה לתייג את יונתן שחר כהחמצה, כי הוא באמת רק בתחילת הדרך. וחוץ מזה הדיסק יצא לאור, כאמור, בתקופת הקורונה המאתגרת. אבל מצד שני, לפני כשלוש שנים, כששמעתי את הסקיצות הראשונות שלו, הייתי בטוח שברגע שהעולם יגלה אותן הם יהיו להיטים גדולים. למה זה לא קרה? לא יודע.

דבר אחד ברור לי: זה לא בגלל שיש איזושהי בעיה עם המוצר. יש בו הכול: טקסטים טובים, לחנים מקוריים ובעיקר ביצועים נהדרים של אומן מחונן, מבריק וצנוע. רגע, אולי זאת הבעיה שלו, שהוא צנוע?

3.

האומן החדש הבא הוא הצלחה גדולה במגזר החרדי. הצלחה ענקית. גם בארץ וגם בחו”ל, ובלא מעט ישיבות של הציונות הדתית (הוא הוזמן לשיר בעצרת המרכזית במרכז הרב בליל יום ירושלים). אבל גם אם אתם במקרה לא נמנים על אף אחד מהמגזרים שהוזכרו כאן, אל תפספסו את נפתלי קמפה, האומן הכי שמרן והכי חדשן שקם למוזיקה החסידית בדור האחרון.

מצד אחד הלחנים שלו פשוטים, קרליבכיים כאלה, וגם העיבודים מינימליסטיים, כמו בקומזיץ. ולא בכדי: נפתלי קמפה, בוגר ישיבת קול תורה, מגיע מהמחוזות האלה. במשך שנים הוא נדד עם גיטרה ומגבר זול בין מחנות קיץ של בחורי ישיבות ושר. מצד שני, המוזיקה הפשוטה שלו סוחפת אלפים, ומרגשת גם מבוגרים וגם בני נוער. וזה לא דבר טריוויאלי היום.

צפו למשל בביצוע שלו לשיר “בעבור אבותינו” עם תזמורת ‘המנגנים’ במודיעין עילית. בקהל האלפים (שזה עצמו דבר הראוי לציון כשמדובר בזמר שאלבומו הראשון יצא רק לפני כשלוש שנים) אפשר לראות שלושה דורות – אבות ובנים, וגם סבים – שיושבים יחד ושרים־מתפללים בעיניים עצומות את אותו השיר: “בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים, כן תחננו ותלמדנו”. טוב, השיר הזה ראוי למאמר בפני עצמו כי הוא קשור לסוגיה חשובה: איך הופכים את לימוד התורה לערך מרכזי בחיים.

היצירה של קמפה מתפרשת על עולמות שונים ומגוונים של כותבים וטקסטים: החל בספר קהלת, מגילת רות ותפילת חנה, דרך הגאון מוילנה (יוסי גרין הלחין לבקשתו את המכתב המרגש שכתב הגאון למשפחתו כשחשב שהוא הולך לעלות לארץ ישראל: “ואני תהילה לא־ל יתברך, נוסע לארץ הקדושה שהכול מצפים לראותה, חמדת כל ישראל, חמדת השם יתברך, כל העליונים כולם תשוקתם אליה ואני נוסע לשלום, ברוך השם”) וכלה בספרות ברסלב (הלהיט החדש שלו הוא על מילים מתוך ליקוטי תפילות), רבי אלימלך מליז’נסק (לחן מרטיט למילים שמופיעות כמה שורות אחרי “אדרבה” ומשום מה לא התפרסמו עד היום: “שנשתוקק תמיד אליך, וממדרגה למדרגה תעלנו. שנזכה לבוא למעלת אבותינו, אברהם יצחק ויעקב. וזכותם יעמוד לנו, שתשמע בקול תפילותינו, שנהיה תמיד נענים בעת שנתפלל אליך”) והרבי מקוצק.

האלבום החדש של קמפה שראה אור בימים אלה נקרא ‘כמלאך לרגעים’, כשם הלחן המקסים שפותח אותו, למילותיו של החזון איש בספר ‘אמונה וביטחון’ על מי שזוכה להגיע לאמונה שלמה: “ונשמתו מאירה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה’… כי אפשר לאדם בעולם הזה לחיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקודש”.

4.

התחברתם לקמפה? בואו נאתגר אתכם קצת. נראה אם אתם יודעים בכלל לבטא את שמו של האומן המופלא הבא: זאנוויל וינברגר.

טוב, אעזור לכם: את השם זאנוויל מבטאים כמו התבלין, זנגביל, אבל בלי הג’. נכון, כיאה לחסיד דושינסקי הוא שר בהברה חסידית פחות נגישה, אבל עזבו אתכם הברות: קול אדיר כזה לא הייתם רוצים לפספס.

אז קבלו שני מראי מקום. הראשון הוא הקליפ שבו הוא שר “שערי שמיים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח” ביחד עם מקהלת מלכות ועם קהל האלפים בסיום הש”ס של ‘דרשו’ ביד אליהו. קודם כול, מדובר בלחן מרגש שמתאים לתקופה של עצירת גשמים, אבל כבר שמעתי את השיר הזה גם בחופות. כי הרי לא רק גשם נמצא באוצרו הטוב של הקב”ה. להערכתי הלחן העוצמתי הזה (של ר’ פנחס ביכלר) יגיע גם בסופו של דבר, עם מילים כאלה או אחרות, אל בתי הכנסת. אז כדאי שתהיו בעניינים.

מראה המקום השני הוא כבר באמת לחובבי אקסטרים חסידי: היצירה “מן השמיים” שראתה אור באלבום החדש שלו. ביצוע מרהיב באורך 8:03 דקות (לא, המספרים לא התחלפו לי) למילים הפותחות של סדר שופרות בתפילת ראש השנה: “אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עמם, מן השמיים השמעת קולך ונגלית עליהם בערפילי טוהר”.

טוב, אני לא אכתוב כאן עכשיו את כל המילים, כי גם לקרוא אותן לוקח זמן. אבל מדובר בלחן מורכב של המלחין החסידי ר’ פינקי וובר. הוא עומד מאחורי עשרות להיטים במוזיקה החסידית, כמו למשל “רחם” של שוואקי, “אחת שאלתי” שמבצעים האחים רזאל ו”תפילה לעני” של מרדכי בן דוד (מדהים לחשוב שאת ההמנון שהכי מזוהה עם המאבק בעקירת ההתיישבות הלחין חסיד סאטמר מוויליאמסבורג) – אבל כאן הוא מתגלה כקומפוזיטור של יצירה חזנית בת ארבעה חלקים שונים. ובאופן נדיר, הוא גם מתארח בשיר הזה, ומתגלה כמבצע חסידי אותנטי.

טוב, נדמה לי שכל מילה שאני כותב על השיר, על אורכו, על עומקו, על מורכבותו ועל כובדו, רק מרחיקה אתכם ממנו. ואתם צודקים. הוא באמת לא שווה לכל אוזן. אבל, מה לעשות, אני שומע אותו בלופים מאז שיצא. יש בו משהו ממכר, כמו שלא היה מעולם – וכנראה גם לא יהיה לעולם – בשיר באורך של 8:03 דקות.

5.

האומן האחרון ברשימה זו אולי היה ראוי להיות הראשון: דוד בן ארזה. הוא כמעט לא מופיע, הוא עדיין לא הוציא אלבום ראשון, ברפרטואר המוקלט שלו יש בקושי שלושה־ארבעה שירים, אבל קשה שלא לראות את ההבטחה הגדולה.

קודם כול בטקסטים. מדובר במשורר. תראו איך הוא כותב על רגעי המעבר מששת ימי המעשה לשבת קודש (ואולי על מהמעבר מעידן הגלות לחיים של גאולה ביום שכולו שבת): “שמש בקצוות, אנשים גדלים בדרך / ארץ, חרישות / תלמים זורעים בהרס / שבר, יגיעות / אנשים מוצאים את הדרך / עצב השקיעות מתרפק / כתפי הערב”. ואז מגיע הפזמון: “זה יתבהר לאט, יעלה אל מול עינינו / רגע, עוד מעט, שבת באה לקראתנו/ תכלת ולבן, לא בלתה שמלתנו / בית ומדרש נבנה את חורבותינו”.

בן ארזה גדל בבית של תורה וכתיבה במקום אחד: הוא הבן של הרב יוסף בן ארזה, תלמיד חכם שכתב וערך ספרים רבים ומגוונים (מספרי הרב שטיינזלץ ועד שיעוריהם של ראשי ישיבות ליטאים), נכד של איש הספר חנוך בן ארזה ז”ל, ומצד אמו נכד של הסופרת שרה ברגמן, נין של הרב אליהו כי טוב (ספר התודעה), נצר לרב חרל”פ.

עכשיו תוסיפו לכל הייחוס הזה גם כישרון מוזיקלי (והפקה מוזיקלית מדויקת של אלי קליין ואיצי ברי) וקול מלטף וגם לב רגיש. תשמעו באילו מילים פשוטות־גאוניות הוא מתאר בשיר קורע הלב “תישאר”, את שכנו הרב ישעיהו הבר זצ”ל, שעמד בראש ארגון ‘מתנת חיים’ ונפטר מקורונה: “על רצפה בבית, ציור עם ילד קטן / ארון די ישן / לנשום את הרגע / להרגיע פחד מכאן // איך יש עוד זמן להחזיק הכול / לרוץ ברגל קצת שבורה / לקום כל בוקר של חיים / של מתנה”.

הייתי כותב שאם מחברים את כל הנתונים היבשים יש לבן ארזה את כל הפוטנציאל להיות ישי ריבו הבא. אבל זה לא יהיה רציני מצידי ללכת על הימור מרחיק לכת כזה. כי בשביל להיות ישי ריבו צריך את הסייעתא דשמיא שיש לישי ריבו.

טוב, ימים יגידו. סייעתא דשמיא תגיד. וגם, כמובן, ההאזנות שלכם.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’