אחרי הדלקת הנרות של נשיא המדינה יצחק בוז’י הרצוג בחברון, צייץ מו”ל עיתון ‘הארץ’: ”שלהבת פס נהרגה בגלל חוסר האחריות של הוריה שחשבו שאפשר לגדל ילדים בסביבת לחימה, ושל משרד הרווחה שבמדינה נורמלית היה מוציא ילדים מאיזורי מלחמה”.
החיסון לילדים בני 5-11 מומלץ על ידי הרופאים: שו”ת מיוחד להורים
זה בלתי נתפס: פציעה, רעב וצמא • אז איך כן צריכים ללכוד עכברים?
כל אחת מאמצת מתחסנת אחת: שכנעת כבר חברה, שכנה או קרובה?
לאחר שגולשים רבים ביקרו אותו על האמירה הקשה, הוא השיב: “שהוריה של שלהבת פס יתביישו. דם יהודי אינו הפקר”.
היום (שלישי) שוחח איציק פס, אביה של שלהבת פס הי”ד, עם בן כספית וינון מגל ב־103fm.
שלהבת פס הי”ד, אז בת 10 חודשים בלבד נרצחה לפני כ־20 שנה בידי צלף פלסיטיני בשכונת אברהם אבינו בחברון.
האב סיפר: “הרגשתי כאב ברגל, הפניתי את המבט וראיתי שקיבלתי כדור ברגל. אשתי אוריה באה לקחת את שלהבת מהעגלה, וכשהיא מרימה אותה לחפש מחסה היא רואה בעצם שהכדור, אותו כדור, עבר דרכי ופגע בראשה של שלהבת”.
הוא נזכר באותו רגע ארור: “פינו אותי לבית חולים תחת ירי מאוד כבד, ראיתי בזווית העין שכן שהוא רופא, התחיל לעשות החייאה. הלב מסרב להאמין ואתה נאחז בכל מיני תקוות אולי בכל זאת זה לא כמו שזה נראה.
“היינו זוג צעיר ושלהבת הייתה בתנו הבכורה והיחידה באותה העת. היא נהרגה במקום. היום יש לנו ברוך השם 5 ילדים. הגדולה כיום נולדה מספר חודשים לאחר הרצח”.
על הציוצים של שוקן – אמר: “אני לא יודע מה יותר חמור האמירה הראשונה או השנייה. הייתי בשוק, לא היה לי מושג מאיפה זה הגיע. יש גבול לכמה בן אדם יכול לרדת. הייתי מזועזע עד עמקי נשמתי. יש דברים שאדם פולט תוך כדי ויכוח, עימות, כולנו בני אדם ואחר כך מתנצלים. אבל לכתוב את הדברים בדם קר? והתוספת מראה שזה לא פליטת פה תוך כדי סערת רגשות, אלא ממש אמירה שכוונה לדקור”.
הוא הוסיף: “אפשר לדבר על צדקת הדרך, ארץ ישראל שלנו ויש זכות ליהודי לחיות בכל מקום. אבל אני הולך לקטע האישי שלי – יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה. לכתוב כזה דבר לאבא שכול, שראיתי את הבת שלי נרצחת ממש בידיים, ולהאשים אותי בדבר הזה? זה כבר לא פוליטיקה. זו ממש אוטו-אנטישמיות. ראבק, אין קווים אדומים בעולם? זו בושה וחרפה. גם לא שמעתי גינויים. זה הרבה מעבר לפוליטיקה, זה הערכים הכי בסיסיים שלנו כבני אדם”.