החרדים מסתובבים חפויי ראש, ורק גנץ יכול לספק תקווה חדשה

1.

הם מסתובבים במשכן הכנסת אבלים וחפויי ראש.

קשה להביט בפניהם של חברי הכנסת החרדים בימים אלו, ימי אופוזיציית נתניהו. לא פשוט להם. לפני כמה שבועות עלו אליהם לרגל מנהלי ת”תים וסמינרים (פלוס מנהלת אישה אחת, הבת של) כדי לבכות על מר גורלם. הח”כים לא היו זקוקים לאורחים, כדי לדעת עד כמה המצב עלוב ועצוב. תקציבי הישיבות לא קוצצו, אבל עדיין חסרים בקופה הכספים הקואליציוניים שהתווספו לתקציב הדל גם כך.

ועוד לא אמרנו מילה על מצבה האומלל של ש”ס, שכוחה היה גדול במינויים ובג’ובים – מועצות דתיות, רבני ערים, פקחים, ומה לא –  וכעת הלך הכל במחי יד אחת של מתן כהנא. הוא ביטל מינויים במועצות הדתיות, רפורמת הכשרות שלו משליכה אל מחוץ למעגל התעסוקה פונקציונרים לא מעטים של ש”ס (חלקם מאוד מתאימים לתפקיד, לא זה העניין), אפילו בחברה קדישא בכמה וכמה ערים בארץ הוא ביצע טלטלות. תוכיחו, שיש לכם זיקה בקרקע, דרש. לא נלאה אתכם בפרטים, הכיוון ברור. תלאות לנציגות החרדית.

לו היה להם הפיתוי להיכנס לקואליציה, אילו היו מזמינים אותם במילים יפות וחביבות, לא ברור כיצד היו נוהגים. אבל לא כך המצב. אביגדור ליברמן הטיל וטו חד-משמעי על צירוף החרדים לממשלה, לפחות בשלב הזה, ואף אחד לא מעז להמרות את פיו.

ובכל זאת, בשקט-בשקט, מאחורי הקלעים, הוא איפשר ניסוי קטן. ניסוי זליגה, נכנה זאת. מי שביצע את הניסוי הוא אדם חשאי מאוד, ששמר על המהלכים מתחת לראדר.

ההצעה הייתה קוסמת, והיא הוגשה לפתחם של שני ח”כים בלבד מאגודת ישראל. לא דובר על כניסה לקואליציה. ממש לא. לזה ליברמן עדיין לא מוכן, אבל בהסכמתו הבטיחו להם מיליארד שקלים (לאן זה היה הולך? נניח לעמותות שתחת חסותם, רשתות חינוך, לאן שיבחרו) בעד תמיכה באי אלו חוקים של הקואליציה.

הרוב במועצת גדולי התורה תמך בהצעה. אבל אחד האדמו”רים החשובים התנגד נחרצות – וההצעה נפלה כלעומת שהונחה.

לשמחת נתניהו והאופוזיציה, לצערה של הקואליציה שכל בוקר מתעוררת עם בטן מלאה בחשש מפני היום הבא. יהיה רוב, לא יהיה? כי לך תסמוך על עבאס וחבריו. ימינה לא מתה על זה, גם ליברמן לא.

2.

מהכיוון השני בוצע ניסוי כלים עתיק, כזה שנוסה בעבר שלא בהצלחה והייתה לו עדנה בימים האחרונים.

ההצעה: גנץ יהפוך לראש ממשלה על מלא, נתניהו יהיה החלופי, תוקם קואליציה ימנית פלוס כחול לבן, כלומר מה שנותר ממנה אחרי הבחירות האחרונות. וזה כל מה שצריך כדי להשיג את הרוב המיוחל.

הלכו מקלב את גפני, ושוחחו עם גנץ. דרעי ‘שרוף’ אצלו, מאז התחייב להיות ‘ערב’ לרוטציה עם נתניהו – ונעלם ברגע האמת.

וגנץ מה? זה לא שהוא מהתל בהם, אבל הוא מגיע אל השיחות עם המון חדווה, שמחה של בחור מחוזר שהכול רוצים בקרבתו, של אחד שעליו ייפול דבר. לרגע אחד, תחושה של מנסור עבאס.

גנץ לא השיב בחיוב, גם לא בשלילה. אם לשפוט לפי ההערכות הזהירות של גורמים בסביבת וכו’, “70 אחוזים שייצא מזה משהו, אבל יש גם 30 אחוזים לשלילה…”

השבוע אמורה הייתה הרוטציה בין גנץ לנתניהו להיכנס לתוקף – וגנץ היה מתיישב בלשכת ראש הממשלה. ביבי יכול רק למרוט את שערות ראשו על שעשה הכול כדי לטרפד את המהלך. מצבו היום עגום. או-טו-טו מסירים את השמירה הכבדה שמעניקה לו הילה כלשהי. ומה בעצם נותר לו?

לכל הצדדים, זה יכול להיות מהלך של WIN WIN SITUATION. כולם ירוויחו. המפסידים יהיו בצד השני של המפה: תקווה חדשה, שכבר מזמן אין לה לא תקווה ולא מנדטים; ימינה, שאיבדה במהלך הסיבוב את בוחריה; יאיר לפיד, שכבר רואה את הארץ המובטחת מעבר להר, אבל לא יזכה להיכנס ללשכה הנחשקת; אביגדור ליברמן, מלך הקואליציה והשליט הבלתי מעורער, אבל שנאתו לנתניהו לא תיתן לו להצטרף לקואליציה שתוקם, אם תוקם (סיכוי נמוך, אגב); ואחרון חביב (או לא, תלוי את מי שואלים) מנסור עבאס, האיש שהצליח להחזיק את קואליציית השינוי בגרון מזה חמישה חודשים, ורק אלוקים יודע מה יעלה בגורלו אם תוקם ממשלה אחרת ובעיקר – בבחירות הבאות.

אגב, היום ימריא יעקב מרגי מש”ס למרוקו יחד עם משלחת בראשה עומד שר הבטחון. מי יודע, אולי הח”כ המוכשר של ש”ס יעשה את הקסם, יהיה זה שיצליח לשכנע – ויחזיר את הצבע ללחיים החרדיות.

אז לכל האוהבים לישון על קצת תקווה, הנה הפחנו בכם מעט מזה. בפוליטיקה, הכול יכול לקרות, כל רגע, כל דקה.

והכול גם יכול שלא לקרות בסופו של יום.