ליצנות אחת דוחה אלף פייקים: האם ההומור של ידידה מתחדד?

1.

בשורה התחתונה הרוב המוחלט נמצא במקום הנכון, וחשוב לזכור את זה. כל כך הרבה תגובות תומכות ומחזקות קיבלתי על המאמר שפורסם בשבוע שעבר נגד השתיקה ביחס לאנשי ימינה.

זה בלתי נתפס: פציעה, רעב וצמא • אז איך כן צריכים ללכוד עכברים?

מעסיקים יכולים לקבל תמריץ כספי של עד 22,250 ש”ח. איך? כנסו

כל אחת מאמצת מתחסנת אחת: שכנעת כבר חברה, שכנה או קרובה?

זה באמת משמח ומחזק – או מדויק יותר: מנחם – לראות עין בעין במייל או בווטסאפ או בתגובות בפייסבוק את מה שרואים גם הסוקרים: בניגוד לציפיות ולהנחות היסוד של בנט, שקד ומתן כהנא, הציבור הדתי־לאומי לא הולך לשכוח ולסלוח. המגזר לא אוכל הכול.

ואחרי הפתיחה הזאת, אני רוצה להתמקד דווקא בחצי הריק של הכוס. סליחה, לא בחצי, בעשירית הריקה של הכוס. במעט התגובות החריפות שקיבלתי נגד המאמר, כי אני חושב שהן חושפות הנחות יסוד בעייתיות מאוד.

2.

“שלום לך ידידיה מאיר, אתה ורעייתך אורחים של כבוד בביתנו בימי שישי מזה שנים רבות”, כך נפתחה הודעת ווטסאפ ארוכה שקיבלתי השבוע. “אין כמו משב הרוח שלכם הרואה טוב בכל דבר בשביל להיכנס לאווירת השבת בקדושה. ובהמשך, הטור שלך במוסף אתנחתא הוא גזיר העיתון הראשון שזוכה להיקרא על ידי. וגם אם ההומור הדק שנכח מבין השורות כבר לא כל כך חד כבעבר, עדיין זה הטור המועדף עלינו עם כניסת השבת. ולא עוד!!! דברי הארס וההרס שבחרת בטורך האחרון נגד שלוחי ציבור שאינך מסכים עם דרכם ניפצו באחת את בועת האשליה שלי.

“לא חייבים להסכים על כל דבר ואולי אפילו רצוי שלא, אבל הצטרפותך הבוטה למקהלת מחרחרי הריב והמדון שמוכנים להחריב את הבית ובכל מחיר היא אכזבה אחת גדולה. בוודאי ביחס למה שסיון ואתה משתדלים להנכיח מדי שבוע. ההיסטוריה של עמנו רצופה טרגדיות שנבעו מכיתתיות וחוסר מוכנות ובגרות לראות תמונה גדולה עם גוונים שונים. חוששני שבימים אלו אנחנו עדים למערכה נוספת במצעד האיוולת היהודי לאורך דורות. אם חלילה כך יהיה, לך ידידיה יש חלק משמעותי בכך”.

בחרתי להביא את התגובה הזאת מילה במילה כי היא שווה לימוד. זה לא סתם טוקבקיסט אלמוני שמקלל, או איזה בעל מאיים של חברת כנסת אופורטוניסטית, אלא אדם שישב וניסח תגובה מנומקת, כתובה היטב ובנויה לתלפיות, חיפש את מספרי האישי ושלח אותה אליי.

אין לי מושג מי האיש, אבל בתמונת הפרופיל בווטסאפ ראיתי בחור חביב עם כיפה סרוגה ומבט טוב בעיניים. נראה נעים הליכות. אתם יודעים, מלח הציונות הדתית כזה. לכו תדעו, אולי הוא אפילו תרם כליה.

אבל יש פה כל כך הרבה טענות מעוותות מהשורש, שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. הכותב החביב לא רק מהדהד את המסרים של היועצים הציניים של ימינה. למעשה, הבלבול אצלו מתחיל הרבה קודם.

טוב, זאת בדיוק הציניות של בכירי ימינה. ממש כמו שאריאל שרון ידע היטב שהוא יכול לעשות את ההתנתקות רק למגזר הזה – כפי שניתח הרב חיים נבון לאחרונה – גם בימינה הצליחו להתיישב על תסביכים מגזריים שהיו שם מזמן ולהשתמש בהם להגשמת חזונו הגדול של בנט: להיות ראש ממשלה בכל מחיר. לא משנה איזו ממשלה ולא משנה מה המחיר.

3.

מאיפה נתחיל? אולי נלך לפי הסדר. המגיב פותח בציון העובדה שאני ורעייתי אורחים של כבוד בביתו בכל יום שישי. אני מניח שהוא מתכוון לתוכנית שלנו בגלי צה”ל. ומה הוא כל כך אוהב בה? “אין כמו משב הרוח שלכם הרואה טוב בכל דבר בשביל להיכנס לאווירת השבת בקדושה”.

טוב, כבר פה, בחלק של המחמאות, יש בינינו נקודת מחלוקת עמוקה. אני ממש לא רואה את הטוב בכל דבר. חלילה. אני רואה את הטוב בטוב. רק בטוב. אני מנסה להאיר אותו, להגביר אותו, לחזק אותו מול הרע. אני חושב שהתקשורת מרעילה אותנו כבר שנים בכל מה שרע כאן ולא מדברת על כל מה שטוב כאן – בעם, בתורה ובארץ.

אבל לראות את הטוב בכל דבר? השם ישמור. רק שיכור, או סתם אידיוט, רואה את הטוב בכל דבר. אגב, הזכרת פה גם את אשתי. אני מגיב לך כאן רק בשם עצמי. אשתי יודעת לכתוב לבד. אתה מוזמן לפנות אליה לווטסאפ. אבל בגלל שיש לך מבט טוב בעיניים אתן לך טיפ קטן: היא ממש מתרגזת על אנשים שחושבים שהיא כמו החיקוי שלה ב’ארץ נהדרת’, איזו מוארת תמימה וילדותית כזאת, שלא מבדילה בין טוב לרע.

4.

ובחזרה אליי. אתה מציין שההומור הדק שנכח תמיד בטור כבר לא חד כבעבר. וואלה, אנסה להשתפר.

אבל אומר לך בכנות: אני מרגיש שההומור שלי דווקא רק מתחדד בימים אלה. קודם כול, כי יש חומר טוב: אין מצחיק מהפדיחות היומיומיות שהקואליציה בכלל, ואנשי ימינה בפרט, מספקים לנו. כוכבים כמו סילמן, קארה ופינטו – הרי שום כותב סאטירי לא יכול להמציא דמויות כאלה. איך כתב יוסי ורטר ב’הארץ’? “מפלגה קטנה וחייזרית”.

אבל מעבר לזה, ההומור מתחדד, כי ככה זה תמיד בתקופות קשות. בלוטות ההומור נותנות תפוקה כפולה כדי לתת לגוף כוח להתמודד עם השקר. מאז שהוקמה הממשלה הרעה הזאת אנחנו שומעים וקוראים דברים כל כך מקוממים, כל כך מכאיבים, כל כך נבזיים.

איך אפשר להתמודד איתם בלי הומור טוב? בלי מה שמכנה הגמרא “ליצנותא דעבודה זרה”? הרי בדרך כלל הליצנות היא מידה מגונה מאוד אצל חז”ל. אבל כשהיא באה לתקוע סיכה בבלון של העבודה זרה, לרוקן באחת את האוויר החם של השקר, היא הופכת לכלי מבורך מאוד.

לכן אני כל כך אסיר תודה לאנשים כמו יותם זמרי, נועם פתחי, אריאל שנבל, אור רייכרט, יבגני זרובינסקי, ישראל בלק ועוד הרבה אנשים מבריקים, חלקם אפילו לא מוכרים, שנותנים עבודה בימים אלה ברשתות. פעם חשבתי שהם סתם מצחיקולים חביבים כאלה שמפרסמים פאנצ’ים, אבל היום אני מבין שיש להם תפקיד חשוב מאוד במאבק בשקר. הם נותנים כוח.

ליצנות אחת דוחה אלף פייקים.

5.

אבל בוא נגיע לעיקר, לליבת המסרון שלך. לשתי המילים שטרחת לשים כוכבית לפניהן וכוכבית אחריהן, כדי שהן יבלטו בבולד מדגיש. וליתר ביטחון גם הוספת שלושה סימני קריאה, לא פחות. “ולא עוד!!! דברי הארס וההרס שבחרת בטורך האחרון נגד שלוחי ציבור שאינך מסכים עם דרכם ניפצו באחת את בועת האשליה שלי”.

סליחה, אבל אני חייב לתקן מונח מוטעה שמופיע בפסקה הזאת. אנשי ימינה הם לא “שלוחי ציבור”. הם אולי היו פעם כאלו. היחיד שנשאר שליח ציבור הוא חבר הכנסת עמיחי שיקלי (זה שחברת מפלגתו כינתה “וירוס” – ואיש לא גינה).

השאר החליטו לקחת את המנדט שהציבור נתן להם ולהשתמש בו נגד כל מה שהבוחרים המסכנים שלהם מאמינים בו, ושבגללו טרחו לנסוע עד לקלפי, לעמוד בתור ולשלשל לתוכו את הפתק של מפלגה ששמה מעיד על מהותה – “ימינה”. אני לא אומר את זה כי זו דעתי, אלא כי אלה העובדות: מאז הבחירות נעשים שוב ושוב סקרים.

אין סקר אחד, גם לא מוזמן וממומן, שבו רוב בוחרי ימינה מסכימים למהלך. אולי לכן התקשורת הפסיקה לפרסם את הסקרים האלה. יותר מכך, אין כמעט סקר שבו בנט עובר את אחוז החסימה. כך גם סער. לאחרונה שמעתי את אחד מאנשיו של בנט מציג בגאווה סקר שבו ראש ממשלת ישראל (!) מקבל ארבעה או חמישה מנדטים, כדי להוכיח שהסקר המפורסם שבו הוא לא עובר את אחוז החסימה לא נכון. אמרתי לך כבר שאנחנו חיים בעידן מצחיק?

ואיך אתה קורא לדברים שנכתבו כאן בשבוע שעבר, שהיו מנומקים, לא מתלהמים, לא קראו חלילה לאלימות אלא למחאה לגיטימית ומתבקשת מול הונאת הבוחרים ומול סיכון המדינה בשל תאוות שלטון? למה אתה מכנה את מה שנכתב כאן “דברי ארס והרס”?

לא יפה לדבר ככה. אם צריך לראות את הטוב שבכל דבר, למה לא לראות את הטוב גם במיליונים שמתנגדים נחרצות לממשלה? תנסה לסנגר עליהם לפחות כמו על מנסור עבאס או מרב מיכאלי. תראה את הטוב שבהם.

6.

אתה ממשיך: “לא חייבים להסכים על כל דבר, ואולי אפילו רצוי שלא, אבל הצטרפותך הבוטה למקהלת מחרחרי הריב והמדון שמוכנים להחריב את הבית ובכל מחיר היא אכזבה אחת גדולה”.

טוב, יש פה כמה האשמות מאוד חמורות: קודם כול שאני מצטרף למקהלה. כלומר, אני סתם נסחף אחרי ההמונים שעומדים וצווחים. ומבחינתך, הם לא צווחים מכאב אלא “מחרחרי ריב ומדון”. כלומר ממש מחפשים אחרי המסכסך והמפלג. ולא סתם אנשי ריב ומדון אלא כאלה ש”מוכנים להחריב את הבית ובכל מחיר”.

האמת? כשקראתי את השורות האלה כבר ממש התבאסתי. אתה מרוצה מהממשלה? סבבה. תצביע לבנט גם בבחירות הבאות (כשיחבור ליש עתיד, או לסער, או לגנץ, כדי לעבור איכשהו את אחוז החסימה).

אבל כולנו מקהלה? אף אחד לא חושב באופן עצמאי? זו לא דעה לגיטימית? למה לזרוק כזה רפש על מאות אלפי יהודים, מכל הסוגים – חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים – שמזועזעים ומודאגים מכל מה שקורה כאן בימים אלה, וליבם נחמץ, וקולם בתקשורת מושתק? אנחנו רוצים להחריב את הבית בכל מחיר? אני חושב שדווקא וליד טאהא או אבתסאם מראענה הם אלה שחולמים בלילות על החרבתו של הבית (הייתי כותב שהדברים שלך הם “דברי ארס והרס”, אבל אני לא רוצה להתבטא בכזו בבוטות).

7.

וכאן אנחנו מגיעים לפסקת הסיום: “ההיסטוריה של עמנו רצופה טרגדיות שנבעו מכיתתיות וחוסר מוכנות ובגרות לראות תמונה גדולה עם גוונים שונים”.

הנה זה הגיע, קלישאת האחדות. לפעמים נראה שהערך המוביל אצל חלקינו הפך להיות אחדות ולא תורה. אחדות ולא אמת. אחדות ולא ערכים. לראות גוונים שונים? בשמחה. אבל נדמה לי יש גוון אחד בלבד שהקים את הממשלה הזאת: רק לא ביבי. אתה יודע בדיוק כמוני שזו הסיבה המהותית לקיומה, ובשביל ראשו של ביבי הסכים השמאל לתת לבנט את ראשות הממשלה.

אבל אם כבר מדברים על גוונים שונים, מה עם מיליוני מצביעי הליכוד, סמוטריץ’ והחרדים? הם גם חלק מהגוונים שצריך להכיל ולאהוב? נכון, הם לא יפים ונכונים כמו יאיר לפיד. הם בוטים כמו דודי אמסלם. הם בוכים כמו גלית דיסטל-אטבריאן. הם חריפים כמו אראל סג”ל. הם צועקים כמו ינון מגל. אבל מה לעשות שהם בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד של האמת.

אני בטוח שגם בזמן ממשלת רבין, היה הרבה יותר אסתטי ונכון על מדשאות הבית הלבן ובטרקליני אוסלו מאשר בהפגנות המיוזעות של אנשי יש”ע.

8.

“חוששני שבימים אלו אנחנו עדים למערכה נוספת במצעד האיוולת היהודי לאורך דורות. אם חלילה כך יהיה, לך ידידיה יש חלק משמעותי בכך”. טוב, זה כבר בנט מפורש.

הרי כבר בנאום שלו בליל הבחירות עצמו, אחרי שנודעו התוצאות, הוא דיבר על חורבן הבית ועל “שורפי האסמים”. אני לא חושב שאתה ציני כמו בנט. ממש לא. אבל הוא ידע שזה מה שידבר אליך, שוחר הטוב והתמימות והאור. הוא ידע שזה מה שינטרל את הביקורת שלך נגדו, אם רק יזהיר מפני חורבן הבית (או חמור מכך: מערכת בחירות חמישית!).

עד כאן, מגיב נכבד ושוחר טוב. אתה אפילו לא כותב את שמך, אבל אני מקווה שעניתי לך. מקווה שהסברתי למה אני מבטיח לנסות תמיד לראות את הטוב בטוב, אבל אף פעם לא להתעלם מכך שיש בעולם גם רע.

איך כתב השבוע הרב אהרן אגל־טל? “יש איזו תפיסה מוטעית שאדם בעל מידות הוא זה שאפשר לשקר ולפגוע בו ותמיד יישאר מחויך ומנומס. ובכן, זו גישה לא ישרה. הרי ברור שכל אחד מאיתנו, אם היו מרמים אותו בעסקה כלשהי, היה מגיב בתקיפות על סף תוקפנות. אם אנחנו לא מתעוררים מול מעשה הרמייה של ימינה – זה לא סימן של מידות טובות אלא של אדישות”.

•  הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’