הגרמ”מ שולזינגר זצ”ל • ארבע שנים

היום [שבת, כ”ז אב] מלאו ארבע שנים לפטירתו של תלמיד חכם עצום, אולי אחד הנדירים שחיו עמנו בשנים האחרונות, הרב משה מרדכי שולזינגר זצ”ל, בעל ‘משמר הלוי’. עיון חטוף באחד מעשרות ספריו של רבי משה מרדכי, פנינים ואגרות, משמר הלוי על הש”ס, על התורה, שלמי שרה, סימא בביתא, נרות שלמה, שיעורי משמר הלוי, ועוד שואב את הקורא אל תוך עולם מופלא בו לא קיים מאום מלבד תורה, אהבת תורה, חשק, גאונות וקדושת רבותינו גדולי הדורות האחרונים כמו רבנו הגרי”ז, ה’חזון יחזקאל’, ה’קהילות יעקב’, ה’אבי עזרי’ ועוד.

הצלילה אל תוך עולמו של רבי משה מרדכי משכיחה, לשון אחר: מייתרת, את כל הקונוונציות של העולם הזה. אקדמיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מיחשוב, עיתונות, חדשות, חמאס, מלחמה, בנט, הופכים לכלי משחק שוליים בציוויליזציה של הרב שולזינגר. שם אין מאום מלבד תורה, אושר כמעט לא רציונלי מיישוב קושיא של הנודע ביהודה, הרעפת ברכות ושמחה מתפרצת על ראשו של צורב שסתר חידוש של בעל ‘משמר הלוי’ והעמידו על ‘טעותו’, חיל ורעדה מאימרה חריפה של החזון איש, וחרדת קודש ממעשה משמו של מרן הגרי”ז.

נדמה שהמינוח המתאים ביותר לאופיו של הרב שולזינגר הוא ‘מתיקות’. אהבת התורה וחידושיה  שזלגו מספריו מדרשותיו של הרב היו כה מתוקים אצלו, עד שנדמה היה כאילו ניתן לטעום את התורה ברמה האמפירית, החושית ממש, כדבש וחלב.

אלו המילים של רבי אהרן פפויפר זצ”ל, רב קהילת מהרש”א בדרום אפריקה:

“ובשעת כתבי דברים אלו נכנס אלי שליח ומסר לי ספר נורא בשם “משמר הלוי” על מסכת זבחים שחיבר הגאון המופלא הרב משה מרדכי הלוי שולזינגר שליט”א… והפסקתי כתיבת המכתב לכשתי שעות שבהם עיינתי בספר, ומה נפלאתי לראות, גאונותם של גאוני בני ברק, ופלפוליהם העמוקים, והמעיין בדברים ידמו עליו כפלפולי עתניאל בן קנז ויהושע בן נון, בפתח ספר זה נעצר עולם ומלואו, לא חורבן ולא גלות, אין עוד מלבדו ותורתו, וכולו תורה, שום דבר חיצוני אינו משפיע ואינו נוגע שם, ואולי זהו סוד קיום הנצח של התורה בעם ישראל” .

לקראת יום היארצייט של הרב המאתגר והמופלא הזה, בחרתי להביא מספר ציטוטים ממכתביו המלמדים משהו על אהבת תורה וחשקתה, מחוזות, בהם חלק מאתנו לא ביקרו מזה זמן.

לכבוד.. הנני מודה לה’ יתברך שיכולני לשמח את ידידי שליט”א בחקירה שחקרו זה עתה בבית המדרש: האם בבית שלישי… וישמח לב מבקשי ה’ לעיין בתוס’ חגיגה טז,ב…. [פניני משמר הלוי עמ’ קנב].

לכבוד… והנני מודה לה’ יתברך שאוכל לשמח למעלת כבוד תורתו בהאי ענינא במה שזכינו ללמוד בס”ד מפי כבוד רבינו הגאון רבי מרדכי שולמן זצ”ל ראש ישיבת סלבודקא [שלמי שרה סימן לא].

לכבוד… הנה בליל חג השבועות תשמ”ח בלימוד הרבים בס”ד למדנו את הסוגיא בעבודה זרה דף כד, והיו לנו למאורות בלימוד הסוגיא דשם הדברים הקדושים המאירים את העיניים ומשמחים את הלב שבספר ‘חידושי מרן רי”ז הלוי’ על התורה בפרשת יתרו [פניני רבינו הגרי”ז עמ’ תח].

אחר דרישת שלומו… לא אמנע לכתוב בזה את הכרת הטובה הנשגבה שיש לי לפאמע”כ הדרת גאונו הרמה שליט”א על מה שבימי החג האחרונים [בהושענה רבה ושמחת תורה..] למדנו בס”ד בלימוד הרבים בב”ב בפרק גט פשוט דף קסט, וכשהגענו בס”ד להאמור שם בש”ס בעמוד ב’ שהלוקח מן הגזלן… מיהרתי לעיין בזה בספרא דמר ניהו רבה שליט”א, ולמדתי בס”ד בכל אשר הביא ואשר העלה שם בהאני ענינא.. והיה לי הכל לתועלת רבה בזה, ודיברנו מזה בס”ד בלימוד הרבים בשמחת תורה אחר הצהריים… [שם עמ’ תש”ז].

שלומכון לעלם ישגע לחדא. הגיעני הרגע מכתב קדשו הנחמד והנעים מאד. והנה סליחה רבה על איחור כתיבתי להביע את העונג העצום שיש לי [אינני כותב “שהיה לי“ אלא “שיש לי”, כי זו היא הנאה הנמשכת] מכל מה שהאריך הדר”ג לפלפל ולסלסל  בדברי הט”ז… [נרות שלמה עמ’ ק’].

תודה לה’ יתברך שיש בידי לשמח את כבוד הדר”ג שליט”א בידיעה נכבדה מאד בענין הקדוש הזה, כמו ששימח אותי בזה כבוד חכם אחד שליט”א [שם עמ’ קלז].

אודה מאד מאד אם ימחול הדרת גאונו שליט”א לעיין בספר החדש ‘משמר הלוי ברכות’ בסימן צ”ד ויודיעני נא חוות דעת קדשו בזה, ואם טעיתי ושגיתי יהלמני צדיק חמד ויעמידני בקרן אורה [שיעורי משמר הלוי ברכות עמ’ שמו].

הוד כבוד.. ב”ה יושב הייתי בבית המדרש, ואתא חתניה דמר שליט”א ואייתי לי מתנתא דתורה את ספרו היקר דמר… ומיד התחלתי לקרות בו, ולא זזתי מחבבו עד שקראתיו בס”ד מתחילה ועד סוף, ואיני יכול לכלוא את עטי מלכתוב דברי תודה עמוקים על העונג הרוחני העצום שהיה לי [שלמי שרה עמ’ קצד].

הגיעוני בשמחה עצומה מכתביו היקרים מאד, טובים השנים, שתי מתנות שהן הרבה.. ובעניי לא הגעתי לכלל ברור, אמרתי אדברה נא קצת לפני ידידי שליטא ואולי ירווח לי בס”ד [משמר הלוי מגילה].

יואיל נא הדרת גאונו שליט”א להרגיעני ולומר לי אם דיברו משאלה זו, ואם דנו עליה והכריעו להיתרא…ושכרו כפול מן השמים ויתברך בכל הברכות האמורות להמאיר עיני הרש בתורה, כדאמרו חז”ל הקדושים במסכת תמורה דף טז, א [משמר הלוי, שם עמוד צב].

תודה רבה מאד על השמחה העצומה ששימחתם את הלומדים שיחיו בליל שבת קדש וישלח אחרי חצות, בהקושיא הנחמדה הנפלאה איך חל הלאו דכל שממנו לאישים… [משמר הלוי על התורה עמ’ תקנ”ז].

מאד נהניתי והתרגשתי טובא מהראיה שהביא מעלת כבוד תורתו הרמה שליט”א מהרש”י במתניתין דתמורה כ, ב שכתב… [משמר הלוי, בבא מציעא עמ’ קכא].

אמרתי אדברה נא לפני ידידי שליט”א וירווח לי, דהנה הדר”ג שליט”א תפס ליסוד מוסד את הנלמד כפי הנראה מדברי המנחת חינוך מצווה רפז שאין הקדשה דקדשי עכו”ם… וסמיכנא על טיבותיה דמר ניהו רבה שליט” א שיואיל לבאר לי מה היא טעותי בזה, ויזכה במצווה רבה להעמידני בקרה אורה בזה, ושכרו עצום כמובטח מן השמים… [משמר הלוי קידושין עמ’ תקצ].

הוד כבוד ידידי יקירי… אבקש מחילתו על שלא כתבתי מיד אחרי קבלת מכתב קדשו הזריז בענין מכתב מרן הברכת שמואל זיע”א, והנני בזה בהודאה רבה על כל מה שכתב לישב, ושימחני מאד, כן ישמחם השי”ת. ועל של עתה באתי… בתוספות רבינו יונה ברכות ריש פרק כיצד מברכין… עד כאן השאלה. והנני פונה בזה למעלת כבוד ידידי שליט”א: אולי ידוע לו מי מהמחברים שמדבר בשאלה זו בכוונת התוספות רבינו יונה הנ”ל?… ואשמח מאד כשיודיעני [שם, עמ’ תשמג].

הנני מודה לה’ יתברך שהנני יכול לשמח את כבוד הדרת גאונו שליט”א במה שזה עכשיו ראיתי  בס”ד מציאה נפלאה בשו”ת אבני נזר חלק אורח חיים.. שעמד בשאלת הדרת גאונו הגדולה [משמר הלוי, ברכות, עמ’ תיד].

הנה ברחמי השי”ת וחסדיו האינסופיים קמנו היום מה’שבעה’ של עטרת ראשי אמי מורתי ע”ה.. ותודה.. שזכר לנו לבא לנחמינו בימי השבעה… והנה תורה היא וללמוד אני צריך, ולא אוכל לכלא את עטי מלהציע לפני הדרת גאונו שליט”א שמפני קוצר המשיג ועמוד המושג להבין מה שדיבר..  בזמן הניחום אבלים, הנני כאיש נדהם, השקט לא אוכל, עד אשר הציע את מה שבלבבי לב האבן לפני כבוד הדר”ג שליט”א, אולי יואיל להבינני דבר ולהעמידני בקרן אורה בזה. או שיאחז במידת חז”ל הקדושים ויאמר דברים שאמרתי טעות הן בידי [שם עמ’ רמט].

אסיים בקושיא המעידה על מקשה, וכפראפזה העיתונאית: קושיא אחת שווה אלף סיפורים

מסכת ברכות דף ד עמוד א: “ולמה נקרא שמו מפיבושת? שהיה מבייש פני דוד בהלכה”. וברש”י: “בדברי הלכה היוצאין מפיו, היה בושה לדוד, שפעמים שהיה טועה, והוא אומר לו טעית”.

אמר התלמיד הכותב: כאן נעצר הרב זצ”ל, ופנה אל הלומדים בתמיהה: אינני מבין! וכי יעלה על הדעת שדוד המלך ע”ה מרגיש איזו בושה כאשר בא – האב בהוראות – מפיבושת ומברר לו את טעותו? הלא בכל פעם הוא היה מנשק אותו מחדש! והוא היה שש ושמח!

והלא זו היא משאת הנפש העליונה של כל לומד תורתינו הקדושה, לזכות להגיע להאמת האמיתית, ואם בא מפיבושת והעמידו על האמת זה אצלו יום טוב ממש! באותו היום הוא שש ושמח שמחה עצומה שזכה שהעמידוהו בקרן אורה  – ‘אין שמחה כשמחת התורה’, זו היא השמחה היותר גדולה שיש, ומה שייך כאן בכלל בושה??

הוסיף הרב זצ”ל ואמר בהתרגשות: אנכי עוד הכרתי אנשים בדור הזה, שהיו יוצאים בריקוד ממש אם מישהו היה בא ומברר להם שהיתה להם טעות… איך שרבי איסר זלמן זיע”א היה שמח ואומר: אוי אטעות… אטעות… איך שמרן הרב שך זיע”א היה שמח… והבריסקר רב נתן פעם צעקה: אוי אטעות, ואמר לי דודי התורת זאב זצוק”ל בדך הפלגה: יכלו לשמוע את הצעקה עד לזכרון משה.

ושאל אחד לומדים: אם כך איך נפרש את כל הגמרות של ‘אכסיף’ [התבייש] שמוצאים אנו במרחבי הש”ס?

והשיב לו הרב זצ”ל: הנני מודה על האמת שאת כל הגמרות הללו אני אינני מבין, מה שייך בושה? איזה בושה? אין שמחה כשמחת התורה! זוהי השמחה הכי גדולה שיש!… [מתוך שיעורי משמר הלוי ברכות עמ’ מה].

ציטטתי מעט, מעט מזעיר ממתק שפתיו של הגאון זצ”ל, שלשמו, כפי שהיה נוהג להתבטא ‘תאות נפש’, והרבה יותר ממה שכתבתי לא כתבתי.