מנדי גרוזמן: שרי, בינואר יהיו בחירות לראשות מפלגת ‘יש עתיד’, ואז ועדה מסדרת, זה כאילו קולות של דמוקרטיה, אבל לא באמת?
שרי רוט: אמרת את המילה. ‘כאילו’. אבל בוא, אין היום הרבה מפלגות שהדמוקרטיה חוגגת בהן, רק שכחרדית אני לא יכולה להתלונן על ‘יש עתיד’, כי גם אצלנו אין בקטע הזה הרבה שושנים. ואתה יודע מה? גם במפלגות שיש בהן פריימריז דמוקרטי, נניח בליכוד, אני לא יכולה להגיד שאני שלמה מאה אחוז עם השיטה ושאני אוהבת מאה אחוז, ושהיא מוצלחת מאה אחוז, ושהתוצאות תמיד משביעות רצון.
קשה, קשה לבוא עם הרבה ביקורת בנושא הזה. ולא שאני ששה על התוצאה ב’יהדות התורה’ שבה חברים נשארים לנצח, ונדבקים לכיסא לנצח. רק שאצלנו זה גדולי ישראל וב’יש עתיד’ זה יאיר לפיד, אז יחי ההבדל הענק.
אלי ביתאן: לא, זה לא אותו דבר. כי אצלנו את יכולה להגיד ‘גדולי ישראל’, אבל בסופו של דבר ‘יהדות התורה’ מורכבת מנציגים לפי גודל, אף אחד לא יכול לבוא לנציג בעלזא ולהגיד לו: תקשיב, האדמו”ר מגור אמר שתזוז מקום. זה לא יעבוד. ואף אחד לא יכול לבוא לנציג ‘דגל התורה’ ולהגיד: תקשיב, מועצת גדולי התורה אמרה שתזוז. לכל אחד מגדולי ישראל שיש לו ייצוג, כלומר יש לו קהילה מאחוריו, יש נציג.
שרי רוט: אז אתה רוצה לומר שזה כן דמוקרטי וכן משקף.
אלי ביתאן: במובן של לשקף את הבוחרים כן, חוץ מהבוחרות שהן נעדרות מהסיפור הזה, כל קבוצה חזקה שיש לה 10,000 איש, אפילו 5,000 איש ועמלה – יש לה ייצוג. זה מתחיל מהרמה המקומית, ואז מטפס לרמה הכללית.
שרי: זה לא בדיוק ככה, אתה מכיר הרי את המריבות הפנימיות, ואני לא מדברת עכשיו על הגודל. ואני לא מדברת על קהילה שאין לה ייצוג, אלא על טענות רבות שיש כנגד השיטה. ניקח לדוגמה את אגודת ישראל, יש לך מריבה פנימית שטרם הוכרעה והיא מדממת, ואתה רואה אותה בהרבה מאד התפרצויות ואין לה הכרעה. המריבה בין חסידות גור, שהיום כבר מפוצלת לשנים, נכון, לא לשני חלקים שווים, אבל עדיין מתפצלת לשניים, ותופסת מקום חזק, מקום ראשון ברשימה ומקום חי ובועט.
ביתאן: אף אחד לא חולק על המקום הראשון של גור, כי גור באמת היא פי שנים מכל השאר.
שרי: אז קודם כל אתה אומר “אף אחד” וזה לא אף אחד כי הנה, יש לך את החסידויות הקטנות בהנהגת פרוש, שגם על זה יש ערעור ומריבה, האם באמת פרוש מאחד חסידויות, יש מאחוריו, או שיש מאחוריו פיקציה של חסידויות, גם על זה יש ערעורים.
ביתאן: מריבות מספריות.
שרי: לא רק מספריות. כי הנה, אנחנו מגיעים לקטע הדמוקרטי כשאתה מדבר על ‘יש עתיד’ ומדבר על ‘יהדות התורה’, גם פה אין באמת פריימריז אמיתי, אני מתכוונת לומר שבשום מפלגה אין מאה אחוז שביעות רצון בקרב השטח. ואתה מסתובב מן הסתם בשטח החרדי ושומע המון טענות, אגב, גם בתוך דגל התורה כשהגענו למריבה הפנימית ראב”ד-רשב”ם. אז נכון שהיום היא די דעכה ולא מדברים עליה כמעט, אבל עדיין יש קהילות, לפחות ממה שאני שומעת, יש אנשים, נניח בתוך בוגרי ישיבת סלבודקה, שיש להם ערעור על הנציגות, כמה נאמנים לרשב”ם, כמה נאמנים לראב”ד. אתה שומע את זה, ותשמע את זה יותר לפני הבחירות המקומיות והכלליות.
מה שקרה ב’יש עתיד’ זה שהיא כבר לא תהיה כל כך לא דמוקרטית כמו ‘ישראל ביתנו’, היא תהיה טיפ טיפה דמוקרטית… כשהליכוד הרבה יותר דמוקרטי. אבל מה שאני רוצה לומר זה שלא שבתוך הליכוד אין טענות. תמיד יש טענות. אם זה על השריון שבסוף יו”ר הליכוד עושה, ואם זה על הדרך שבה הפריימריז מתבצע. בואו ניקח את השאלה: האם בן אדם שיש לו הרבה כסף בבית יכול להיבחר למקום יותר טוב מאשר חברו שיש לו נניח רק סוכריות לתת, או רק קרמבו… דמוקרטיה אמיתית? לא בטוחה שיש. בשום מפלגה.
ביתאן: מה זה ‘אמיתית’, הכל יחסי. את יודעת, יש מדד הדמוקרטיה. יש נניח עשרה פרמטרים, ואז בודקים כמה מתוך זה יש.
שרי: ושוב, אתה אומר את המילה דמוקרטיה, אני עוד לא בטוחה שהדמוקרטיה היא טובה. הדמוקרטיה למשל אומרת שראש ממשלה יכול להיבחר רק עם 6 מנדטים, ולמה? כי הוא הרכיב קואליציה עם 61 חברים. באים חלקים בעם ואומרים שזה לא הגיוני ולא תקין. ושואלים – איך יכול להיות שראש ממשלה יושב כראש ממשלה בגלל דיל פוליטי כזה או אחר ואין מאחוריו ייצוג. שלא לדבר על זה שיגידו לך אנשים שהצביעו למפלגה, באופן דמוקרטי, ואז הולך ראש המפלגה ועושה צעד שהוא ממש ממש הפוך ממה שהוא הבטיח להם. זו דמוקרטיה? כן. אבל זה טוב? רע?
ביתאן: לא, אנחנו נגד דמוקרטיה…
שרי: לא, אנחנו בעד דמוקרטיה, אבל אולי צריך לעשות בה שינויים.