ממשלת השמאל-ערבים נשענת על שתיקתכם ב’מנחה’ עם ניר אורבך

1.

הדבר האחרון שמעניין אותי בסיפור התקיפה של חברת הכנסת עידית סילמן בתחנת הדלק במודיעין זה אם הוא היה או לא היה. זה לא כזה משנה. הרי ממה נפשך: נגיד שהאירוע קרה. טוב, אז אדם קיצוני ואלים דחף חברת כנסת. זה דבר חמור ביותר. אני לא מקל בכך ראש. צריך לתפוס אותו ולמצות איתו את הדין.

אבל האם לא ידענו קודם שיש בשוליים של החברה אנשים אלימים? ונגיד שהאירוע הזה לא קרה, גם זה לא דבר כה מסעיר. האם לא ידענו קודם שחברת הכנסת סילמן מסוגלת לשקר?

יש נקודה שלא מספיק מדברים עליה: אטמוספירת השקר שאנחנו חיים בתוכה בחודשים האחרונים. נכון, פוליטיקאים, מימין ומשמאל, תמיד שיקרו כשלא הייתה להם ברירה. פוליטיקאים, מימין ומשמאל, מעולם לא עמדו בכל ההבטחות שלהם. כולל נתניהו כמובן. אבל לא ככה. לא קרוב לככה אפילו.

כאן יכול אדם לקום בבוקר וכל מה שאמרת וחשבת וקידמת עד אתמול יכול להיות לא רלוונטי, ואתה עוד מעז להאשים את מי ששולף מהארכיון קטעים שבהם אמרת וקידמת רעיונות, שהוא “מנהל מסע הסתה” נגדך.

תחשבו על זה, הרי אין אדם אחד במדינה, גם החסיד הכי גדול של הממשלה החדשה, שחושב שבראש ממשלת ישראל עומד היום אדם ישר שדובר אמת. לכולם ברור שמדובר בפוליטיקאי שאינו מחויב לכלום, שכל מה שאמר בעבר אינו רלוונטי להווה, שכל מה שיגיד בעתיד הוא מפני שככה יועצי המיתוג מחדש שלו ייעצוהו כדי ליצור לו איכשהו בייס יש מאין (לא אתפלא, אגב, אם בבחירות הבאות הוא ישנה את השם שנתקע איתו, ימינה, לשם חדש־ישן: קדימה).

אלא מה? יש ששמחים בתכונות המפוקפקות האלה של בנט, כי הם מבינים שזאת הייתה הדרך היחידה להיפטר משנוא נפשם נתניהו. הם מודים להשגחה העליונה ששתלה בדורנו את בנט, שרק בזכות הפרת הבטחות הבחירות שלו הם יכלו להגיע לרוב פרלמנטרי, שאין להם באמת בציבור. בלעדיו כל הטוב הזה לא היה קורה. והם צודקים, לצערי.

אבל האם הם סבורים שבנט הוא אדם הגון? מה פתאום. תשאלו מצביע ממוצע של מרצ או של רע”מ מה הוא באמת חושב על בנט.

איך כתב קלמן ליבסקינד? “כל הפרשנים, שעד אתמול שחטו אותו, יוצאים עכשיו מגדרם כדי להרים לו, כי הוא סידר להם ממשלה עם העבודה, ועם מרצ, ועם הערבים, ועם דיבורים על שתי מדינות, ובלי ביבי, ובלי הליכודניקים, ובלי החרדים, ובלי הימין, או כמו שקורא לזה יאיר לפיד: ‘ממשלה נורמלית של אנשים נורמליים, שבאים מהמקום הנכון’. הם, אנשי שמאל כולם, מסתכלים עליו ורואים את החמור. הוא, נעבעך, מסתכל על עצמו ורואה את המשיח”.

2.

הרבה יותר חשוב וראוי לדיון מהשאלה האם סילמן הותקפה או לא, הן המסקנות שלה מהאירוע. או המסקנות שהיא מעוניינת שצופי ערוץ 12 יסיקו מהתקרית. אחרי שסיפרה בתוכנית ‘פגוש את העיתונות’ על התקיפה הלילית שהייתה או לא הייתה, היא אמרה לרינה מצליח משפט מדהים שמשום מה הרבה פחות תפס: “באותו רגע הבנתי שכרגע אני צריכה לשים את הכול בצד ולא יעזור כלום, אנחנו נעביר את התקציב הזה כי זה הדבר הכי נכון לעשות… הבנתי עד כמה המילים של ‘בוגדים’, ‘גנבים’, יכולות להיות מילים מסוכנות ואף מסיתות שיכולות לעלות בסופו של דבר בחיי אדם”.

הדיבור המלוכלך הזה עוסק לא בתוקף המסתורי בתחנת הדלק, אלא בעצם בי, בכם, בכל מי שמנסה לכתוב או לומר משהו נגד ההתנהגות המבישה של אנשי ימינה. והוא מקומם אותי יותר מהחשד על בדיית התקיפה.

אנשי ימינה לא רק עקרו לשמאל הפוליטי אלא עברו, ברגע אחד, לדבר בשפתו. מה שעשו להם במשך שנים – הם עושים עכשיו לאחים שלהם. האזהרות של העוסקים בתחום מוגנות הילדים, על כך שילד שעבר פגיעה הוא למרבה הזוועה בעל פוטנציאל להפוך לילד פוגע, מעולם לא היו כה מוחשיות.

הרי במשך שנים, הרבה לפני הפרק הפוליטי בחייו, בנט היה קורבן של סתימת הפיות של השמאל, של האשמת ציבור נפלא בלא פחות משותפות לרצח. בנט עצמו סיפר לא אחת איך אחרי רצח רבין, בהיותו קצין בסיירת מטכ”ל, החזיר את הכיפה אחרי ששמע איך משמיצים את חובשי הכיפות.

ועכשיו זה בדיוק מה שבנט והחברים שלו עושים לנו.

3.

עכשיו, נגיד שימינה הקימה את ממשלת השמאל כי זה באמת לטובת המדינה, להציל אותה מהכאוס הנורא ששרר פה ברחובות בימי נתניהו. נגיד שהם באמת לא רואים סכנה בזה שמנסור עבאס יפגוש השבוע את מלך ירדן וידון איתו בפתרון שתי המדינות ובמצב בהר הבית. נגיד שאין להם בעיה עם השרים שרצו להצטלם עם אבו־מאזן, לראשונה אחרי כל כך הרבה שנים כדי להחיות את תהליך השלום.

נגיד שהם בעד זה שארגונים ליברליים יקבלו פה מיליונים כדי לשנות את פניה של ישראל ממסורתית־שמרנית לחילונית־פרוגרסיבית. נגיד שלא אכפת להם שציבור עצום של מזרחיים ומסורתיים וליכודניקים יפגע מהציונות הדתית כפי שמעולם לא נפגע והברית ההיסטורית החשובה הזאת תיפרם (וזו רק רשימה חלקית, על הדרך). נגיד. אבל בחייאת, באיזו מהירות אימצתם את השפה של השמאל? אנשי ימינה פשוט הפכו למומרים. אומנם מומרים לתיאבון, אבל מומרים.

ושימו לב, זה לא קרה כלל לצד השני. לא ראיתי בדל שינוי אידיאולוגי או שפה אחרת אצל מרב מיכאלי או ניצן הורוביץ, ובטח לא אצל מוסי רז, חבר קואליציה שקבע השבוע ששירותי הרווחה צריכים להעביר למשפחות אומנה (!) ילדים שגרים במאחזים ביהודה ובשומרון.

יריב לוין ויובל שטייניץ וניר ברקת וישראל כץ הם אנשים מסוכנים ומסיתים וקיצוניים, חלק מהגוש הנורא הזה שמעז למחות, אבל מוסי רז הוא השותף האידיאולוגי שאיתו סילמן עובדת ביומיום ומחלקת לו חפיסות כיף־כף ובמבה־נוגט כדי שיצביע איתה לפנות בוקר.

והכול נעשה במין זחיחות מטופשת כזאת. מה פשר האושר הזה שאופף אותך, הנהרה הזאת על הפנים, בשעה שאת עושה הפוך מכל מה שהאמנת בו עד לפני רגע, או לפחות ממה שהאמנו לך שהאמנת בו? אם נאלצת, בלית ברירה ובלב כבד, ללכת עם הממשלה הזאת, שתלויה במועצת א־שורא ובתנועה האסלאמית, אפשר לראות את זה עלייך? כי כרגע את נראית בהיי מטורף. מתלהבת מכל כיף מבני גנץ. כמו התלמידה הדחויה בכיתה שלפתע התקבלה לשבת בספסל האחורי עם המקובלות באוטובוס בטיול השנתי.

4.

וכאמור, זה לא רק סילמן.

“זאת הייתה הפגנה גועל נפש. פשוט גועל נפש”, אמר בשבוע שעבר השר מתן כהנא על ההפגנה המרגשת בכיכר הבימה, בריאיון בכאן רשת ב’, “תראו איך התבטאו אלה שהיו בהפגנה הזאת. איזה דיבורים. לקרוא לנפתלי בנט בוגד? הם לא למדו כלום בחיים שלהם?”

וואו. מאיפה השפה הזאת? איך זה יוצא לו מהפה כל כך חלק? הוא משנן בלילות טקסטים של זהבה גלאון משנות התשעים? אני הרי זוכר אותו יושב באולפנים ותוקף בכישרון את מפגיני בלפור (טוב, הוא גם הבטיח אז בביטחון לא לשבת עם רע”מ ומרצ ולפיד). שמעתי את כהנא וחשבתי לעצמי שהשלב הבא הוא קריאה שלו, כשר הדתות, לחקור רבנים, כי כולנו יודעים הרי שרבין נרצח בגלל הרבנים המסיתים האלה שהוציאו עליו דין רודף, אז לא למדנו כלום בחיים שלנו?

טוב, סתם נסחפתי עכשיו. זה לא יקרה. עד כאן. לא כי מתן כהנא לא מסוגל לכך. הוא כבר מזמן שם. אבל פשוט אין את מי לחקור, כי אין כמעט אף רב בציונות הדתית שתוקף באופן פומבי את הממשלה המסוכנת הזאת.

5.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה המדאיגה באמת בסיפור הזה. אני בטוח שאם תיערך חקירה מקיפה לא רק בתחנת הדלק ההיא במודיעין, אלא נגיד שהמשטרה תאסוף את כל מצלמות האבטחה של כל תחנות הדלק שבהן תדלקה עידית סילמן מאז שקיבלה את רכב השרד הממשלתי. אתם יודעים מה נגלה בסרטים האלה, למרבה המבוכה?

תיעוד של אינספור מקרים שבהם אנשים מהציונות הדתית שנתנו את קולם לימינה בגלל כל ההבטחות של ראשיה פוגשים את חברת הכנסת עידית סילמן ואומרים לה יפה שלום.

ואם נרחיב את החקירה הדמיונית הזאת ונאסוף את המצלמות מבית הכנסת שבו מתפלל חבר הכנסת ניר אורבך, אני בטוח שנגלה שם אנשים רבים שאורבך גנב את קולם כדי להקים ממשלה עם הערכים הכי הפוכים ממה שהם הצביעו לו, ובכל זאת מתייחסים אליו בחביבות. לא כי הם בעדו. ממש לא. אלא כי הם אנשים נחמדים ומנומסים כאלה.

אבל, אין ברירה, צריך להתגבר על הנימוס הטבעי. אני לא קורא כאן חלילה למעשי אלימות. נו, מיותר להגיד את זה. אני אפילו לא קורא לצעקות (לא שאני משווה צעקות לאלימות, זה פשוט לא הסגנון שלי). אבל מה עם הבעת מחאה כלשהי? מתן כהנא בא לגזור סרט בעיר שלכם? תגידו לו “אין לך לגיטימציה לעשות את מה שאתה עושה”.

אם אתם ממש רוצים להיות מנומסים תפתחו אפילו ב”אדוני השר”, אבל אחרי זה תגידו לו מה שאתם חושבים עליו ועל מעשיו. בנחישות וברגישות.

ואגב, לא צריך לחכות למפגש בתחנת דלק כדי להביע מחאה. אפשר לפגוש את חברי הכנסת יום יום ברשתות החברתיות. הם הרי מתדלקים שם. מעלים כל שעתיים סטוריז אנושיים ומקסימים כאלה.

6.

כולנו יודעים: הסתה יש כל הזמן, נגד כולם. כל חבר כנסת יכול לשלוף מהסלולרי אינספור הודעות מגעילות שהוא מקבל. הישראלי המכוער ועידן הניו-מדיה הם סוגיה שצריך לדבר עליה באופן כללי, לא רק כשזה נוח לך להשתיק מתנגדים אידיאולוגיים. השאלה היא מי מחליט לעשות מזה קריירה פוליטית. ובעיקר: למי התקשורת עוזרת למנף את זה.

כל מי שפוגש חבר כנסת מימינה בימים אלה ואינו מביע שום מחאה על המעשים החמורים שלו – גם אם סתם מתוך מבוכה אנושית – בעצם נותן את ידו, או נותן את שתיקתו, לממשלה הרעה הזאת.

כי הרי אם נציגי ימינה היו מבינים שאין להם לאן לחזור, שבכל מקום שאליו יגיעו אנשים ימחו נגדם, הם לא היו חלק מהממשלה. בדיוק לכן הם מתראיינים שוב ושוב ומדברים על ההסתה הקשה. כדי שהביקורת עליהם תהפוך ללא לגיטימית. כדי שהם ימשיכו במעשיהם החמורים ואיש לא ימחה. כדי שנשתוק ונשכח.

בדיוק לכן, אסור לשתוק. כל קול קובע. אנחנו לא יודעים מה בסופו של דבר ישבור אותם. או ישבור אותו. או אותה. הרי אפילו אם רק אחד מהם היה עושה את הדבר המתבקש ופורש, אם רק אחד מהם היה נדבק ב”וירוס שקלי”, לא הייתה ממשלה.

ממשלת השמאל־ערבים של יאיר לפיד, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, יאיר גולן ומנסור עבאס, עם כל ההחלטות הנוראות והמסוכנות לארץ ישראל ולתורת ישראל שהם קיבלו ועוד יקבלו, בעצם נשענת על השתיקה שלכם במנחה של שבת בבית הכנסת הפתח־תקוואי של ניר אורבך.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’