שבוע לא קל עובר על הקואליציה והאופוזיציה, לקראת ההצבעה על תקציב המדינה, והמתח במשכן הכנסת רב.
מבהיל: 75% מהנפטרים מנגיף הקורונה עד גיל 60 לא היו מחוסנים
מעסיקים יכולים לקבל תמריץ כספי של עד 22,250 ש”ח. איך? כנסו
שרי רוט: בואו נראה את נתניהו מצליח לאסוף את החברים סביבו, לא יהיה לו קל.
1.
יערה זרד: שרי, מול המצביעים של ליברמן, הסיפור הזה של התקציב, זה טוב לו פוליטית?
שרי: קודם כל, כן. ככל שאנחנו החרדים זועקים יותר, כך ליברמן יגרוף יותר מנדטים. הייתה אפילו קריאה ברשתות שאומרת: ‘תפסיקו לזעוק. תשתקו, אל תראו לו שזה מעצבן אתכם’. זה קשה, כי כשיש לך חשבון ברשתות וכואב לך, אתה רוצה לזעוק. אבל כן, את המצביעים שלו זה מביא.
כשהוא הכריז על ‘גזירת מעונות’, ואומרים לו או למצביעים שלו ‘זה פוגע בנו, במשפחות האברכים שלנו’, זה אחלה בשבילו. זה קמפיין הבחירות הבא שלו.
יערה: עוד מעט נדבר על המחאה שנמצאת כאן מחוץ לכנסת, נשות האברכים של הציונות הדתית שמוחות על הגזירה, נגמר הסבסוד למעונות היום. הזעקה שלהן אמיתית, ליברמן פוגע במקומות שמשתלם לו – וזה נורא.
שרי: אין לזה גם היתכנות כלכלית, גם אמרתי לו את זה כשראיינתי אותו לפני סוכות. שאלתי אותו, מה אתה מתכוון להרוויח? שאברכים יעזבו את לימוד התורה וילכו לעבוד? הוא יודע שזה לא יקרה. יכול להיות שחלקם ירשמו תלושים, ייקחו מאיזה עסק תלושים, אבל זה לא אמיתי. או שהאישה תפסיק לעבוד או תקצץ שעות. אז מה הרווחת? שהמשק הרוויח פחות? שכל אברך ידפוק אצל השכנה בדלת ויבקש ממנה, תשמרי על הילד ואתן לך 800 שקל? וזה בלי ביטוח לאומי, זה בלי פיקוח, זה פיראטי – בלי חלונות, בלי אוורור, בלי פינת משחקים, ובלי השגחה של המדינה. זה מה שרצית, ליברמן? לא. אבל הוא פשוט רוצה מנדטים.
2.
יערה: אנחנו הולכים לקראת שבוע סוער, את מעריכה שהתקציב יעבור עד יום שישי?
שרי: תראי, אני יודעת שיש ניסיון לגייס בוגדנים, ובואי נקרא להם בוגדנים ולא עריקים… באופוזיציה. אני יודעת לפחות על ח”כ חרדי אחד, שבאו אליו עם הצעה מאד מפתה, ‘בוא תהיה לנו לגלגל עזר אם וכאשר מישהו יבריז לנו’.
יערה זרד: הוא מיהדות התורה?
שרי: לא משנה, חרדי… בינתיים הוא לא נענה לפיתוי, אבל מי יודע…
יערה: גם האופוזיציה מנסה לפתוח ח”כים מהקואליציה?
שרי: זה לא בדיוק לפתות, כי לאופוזיציה אין באמת מה לתת. מה שכן, האופוזיציה מנסה כל הזמן לומר לחברים, נגיד לאיילת שקד, שיש אחריה חיזורים כל הזמן, אומרים לה: תקשיבי, את לא יכולה לשבת בממשלה הזאת. זה לא שהבטיחו לה כסף וזהב כמו שמבטיחים למנסור עבאס. פשוט אומרים לה שהליכוד בית יותר הגיוני עבורה. מבחינת האידאולוגיה שלה, לא מבחינת כסף.
יערה (צוחקת): אני צוחקת, כי אני חושבת שאיילת שקד לא אידיאליסטית ואין לה אידיאולוגיה…
שרי: תשמעי, היא תסביר לך, ויש לי הרבה שיחות איתה, היא נשמעת משוכנעת בזה שלא הייתה לה ברירה, שנתניהו לא יכל באמת להרכיב, שזה היה או ללכת לבחירות שבזה היא ממש לא רואה פתרון או להרכיב את הממשלה הזו.
יערה: טוב, שוחחנו על זה פה בתוכנית כמה פעמים ואני לא מתרשמת משום מילה של איילת שקד וגם לא מאמינה לה.
שרי: אבל אם בסוף היא תעשה את הצעד וברגע האמת תעזוב את הממשלה ותהיה האסתר המלכה שהצילה, את כן תאמיני בה.
יערה: לא יקרה. אפשר לדבר על הגשם בחוץ ולא על האופציה שהיא תעזוב את ממשלת השינוי.
שרי: בבניין הזה אני כבר ראיתי שהכול יכול לקרות, בכל רגע נתון.
3.
יערה: בהיפותטי של ההיפותטי של ההיפותטי מישהו יעשה את הצעד, איילת שקד או מישהו אחר – אזי, מישהו בעתיד יאמין לה? מישהו בעתיד ירצה לשתף איתה פעולה?
שרי: את מדברת על איילת שקד פלוס שיקלי, שנים. לפוליטיקאים גם ככה אני לא כל כך מאמינה.
יערה: לא, אבל אני חושבת שהפוליטיקה נבנית אחרת בשנים האחרונות, ויש קצת התייחסות אחרת. כמובן שהכי קל להגיד שקרן-שקרן ונוכל.
שרי: נו, אני עוד זוכרת את שאול מופז שעמד מול המצלמה בלילה בו זכה ביו”רות קדימה, אני לא הולך עם נתניהו. לא חלפו אלא כמה ימים והוא חבר אליו.
יערה: באמירה של הליכה עם אני עוד יכולה להגיד, אוקי, יש צרכים פוליטיים. אבל שינוי אידיאולוגיה 180 מעלות?
שרי: זה נפתלי שינה, היא נסרכה אחריו, בואי נגדיר את זה ככה. היא פשוט לא מסוגלת להתנתק ממנו.
יערה: אז אני חושבת שהיא מהאדריכלים של המהלך, שהיא בתוך זה, שהיא נטועה בתוכו.
שרי: אני לא חושבת שהיא מאמינה במהלך הזה, לדעתי היא נגררה אחריו. היא תלויה בו, כנראה, כל השנים, וקשה לה לבד – זה מצריך ניתוח פסיכולוגי בפני עצמו, אבל אני לא חושבת שהיא מאדריכלי המהלך.
4.
יערה: כשאת רואה את סקר המנדטים של ‘דיירקט פולס’, מה את חושבת?
שרי: לא מפתיע. העם, כלומר כל אלו שישבו על הספות ביום הבחירות ואמרו, יאללה, כבר 4 מערכות בחירות, נמאס לנו – כל אלו יבואו גם בכיסאות גלגליהם ויצביעו. כל החרדים שאמרו, עזבו אתכם מחברי הכנסת החרדים, הם לא תורמים לנו כלום, כרגע הם מבינים שתמיד יכול להיות יותר גרוע, ושחברי הכנסת כן עצרו כל מיני דברים, והנה עכשיו, אני בטוחה שחברי הכנסת החרדיים לא היו נותנים להעלות את מחירי החד-פעמי, לא היו נותנים לפגוע במענות. לאו דווקא כסף, אנחנו לא מדברים פה דווקא על כסף. אנחנו מדברים פה על שכבות חלשות, על המצב שלהם, על יוקר המחיה, על המחירים שהולכים לעלות – והם עצרו את הדברים האלו.
אז נורא קל להגיד ‘הם לא עושים פה כלום’, אבל כנראה שהם כן עושים דבר או שניים…
יערה: הסקר הוא בלתי נתפס.
שרי: נכון. זה ראש ממשלה כמעט בלי מנדטים. זה סטארטאפ אמיתי הדבר הזה.
יערה: ראיתי אותו בגלאזגו ‘מסתחבק’ עם בוריס ג’ונסון ואחרים, ואני מדמיינת לי אם אני הייתי צריכה לעמוד שם, ולדעת שאני ראש ממשלה ללא כל תמיכה, הייתי אומרת לעצמי, מי שם אותי במקום הזה, קצת ייסורי מצפון. טיפה.
שרי: אין להם, לפוליטיקאים. וזה נלעג על רקע המאבטחים הרבים סביבו. תשמעי, יש לו יותר מאבטחים ממצביעים. לפעמים אני רואה מחוץ לחדר הסיעה של ימינה, כזה חדר פיצי, עם כל כך קצת חברי כנסת, ובחוץ סוללה של מאבטחים ואת אומרת לעצמך, איפה הפרופורציה, דבר כזה עוד לא היה לנו.
יערה: זה מה שהם רצו. את המאבטחים ואת הרכב.
שרי: זה כמו לשחק באבא ואמא, לשחק ב’אני ראש ממשלה’. נתניהו סיפר על זה מאד יפה בנאום שלו לא מזמן. כשהוא היה ילד קטן בשכונת רחביה הוא היה שם בסלון הארוך של בית הוריו שורת כסאות ואומר ‘אני הטייס’. אז בנט, עם ה’אני ראש ממשלה’ שלו.
5.
ח”כ מיכאל מלכיאלי מש”ס אמר במליאה “ורמת השכר תעלה, המיסים יגדלו, חד גדיא…אתה יודע אדוני היו”ר מי אמר את המשפטים האלו?”.
היו”ר, איתן גינזבורג, השיב לו בצחוק…”אני בטוח, שבעוד 3, 2, 1, אתה תגיד לי מי אמר את המשפטים האלו”.
ובכן, “זה היה ראש הממשלה נפתלי בנט, שיבוא לכאן ביום רביעי זחוח, יהיר, יצביע לעבר נתניהו ויגיד, ‘חבר הכנסת נתניהו לא הביא תקציב כמה שנים… ואיפה הייתם 12 שנה, כל הבדיחות האלו…הוא חזר עכשיו מוועידת האקלים כאילו זו הבעיה האקוטית כרגע של מדינת ישראל. אנשים לא יכולים לנסוע כי הדלק התייקר, המיסוי עלה, ללכת לרופא עולה יקר, להיכנס לפריפריה עולה יקר – והגאון שלנו הולך לפתור את בעיית האקלים, עם התמונות האחרונות שלו עם מנהיגי העולם”.
יערה: מלכיאלי מדבר על בנט שיחזור מוועידת האקלים עם הזחיחות והיהירות שלו. שרי איך מסוקרת וועידת האקלים בתקשורת החרדית? כי אני פותחת את ‘ידיעות’ ו’ישראל היום’, בעיקר ‘ידיעות’, איזשהו קמפיין היסטרי על הוועידה הזו. כל יום עמוד שער על האקלים – לא ראיתי דבר כזה.
שרי: בכלל, התקשורת הכללית, מאז שהוקמה הממשלה, את שומעת כל הזמן שירי הלל ותהילה על הממשלה. ובאמת אם את מוצאת כבר איזשהו אייטם של ביקורת את אומרת וואו, איזה הגונים הם. וזה ממש רק לרגע. כמו חזיר הפושט טלפיו ואומר ‘כשר אני’.
בתקשורת החרדית לעומת זה, קודם כל הנושא הזה פחות מעניין. יש את הבעיות הקיומיות שמעניינות כל חרדי, איך סוגרים את החודש, מאיפה קונים חלב, הרופא אמר שצריך לתת לילדים עוד ביצה, חסרים להם ויטמינים – אין לחרדים אפשרות להאכיל את הילדים שלהם באוכל משובח ויקר. ואת יודעת מה? גם אם נפתלי בנט ירפד את כל מדינת ישראל בירוק, ומחר הכול יהיה פה ירוק וצח כשלג – זו הבעיה של הממשלה הזו, שמעדיפה לתת כסף לילדים בעזה?
סמדר שמואלי: זו בדיוק הבעיה. אנשים רואים שההבטחות לא שוות דבר. שהכול פה יסודו בשקר.
שרי: הממשלה הזו יסודה בשקר הרי. אמר ‘אני לא אלך איתם’ וכן הלך איתם. אבל אני חושבת שאזרחי ישראל כבר מזמן הבינו וסימנו, ועכשיו זה סופי, לא מאמינים לפוליטיקאים.
סמדר: ובגלל זה הוא מקבל אפס מנדטים.
שרי: על כל אמירה עתידית של פוליטיקאים אנשים יגידו, טוב, גם בנט אמר. זה יהיה שם דבר וזהו.
סמדר: וזה נורא.
יערה: ואת יודעת למה זה נורא? כי כשאת מסתובבת כאן את רואה חלק מחברי הכנסת שזו שליחות אמיתית עבורם. הם עושים עבודת קודש, הם עובדים לילות, הם עובדים ימים.
שרי: כן, יש גם כאלה. את רואה את מקלב עם הצעטאלעך שלו, איך הוא רוצה לעזור לאנשים, איך הוא מאמין במקום הזה, ורק נתתי דוגמה. ינון אזולאי בש”ס. את רואה אותם כל כך רוצים שיהיה במקום הזה טוב. ויש מי שמוציא על המקום הזה שם רע.
יערה: אני אומרת לך, אני לפני שהגעתי למסדרונות האלו חשבת כמו האמירות הרגילות, הפוליטיקאים מושחתים וכו’ וכו’. היום אני רואה פה עבודה אמיתית.
שרי: את בוחשת עם היד את הבוץ פה. יש טובים, אבל את גם רואה את הבוץ.