שלושה מרשימת ימינה נגד בנט: ‘הוליך אותנו שולל, ידינו לא במעל’

הפרופ’ אשר כהן, שי מימון ורוני ססובר, שלושתם מרשימת מועמדי ‘ימינה’ לכנסת, פרסמו הערב (מוצאי שבת) מכתב חריף נגד נפתלי בנט.

מעסיקים יכולים לקבל תמריץ כספי של עד 22,250 ש”ח. איך? כנסו

לציית ל’דעת תורה’: היכן אפשר להתחסן ללא צורך בקביעת תור?

תחת הכותרת “ידינו לא היתה במעל” – הם כותבים: “חברי הרשימה ההולכים אחרי בנט, נטולי מצפן, בכיוון האידיאולוגי ההפוך, עשו מעשה שלא ייעשה, מעשה שייזכר כאחת ההונאות הגדולות ביותר בפוליטיקה הישראלית. דרכם אבדה”.

המכתב המלא:

ערב הבחירות הופיע בנט בערוץ 20 במופע החתימה המפורסם ושלל באופן מוחלט, עקרוני ומעשי, כל שותפות עם רע”ם, תוך האשמת נתניהו באפשרות לשותפות כזאת. לכך הוסיף שלא יאפשר ללפיד להיות ראש ממשלה מכיוון שמדובר בנציג השמאל.

אלו הן רק שתיים מההבטחות העקרוניות, המהותיות, “הליבתיות” בלשונו של בנט, שהופרו ברגל גסה. לצידן אפשר להוסיף את אישורי הבנייה בשטחי C, אי ההכרה בהתיישבות הצעירה, הפנסיות התקציביות וכיוצא באלה.

לפני כשבוע הצהיר בנט “אני עובד אצל אזרחי ישראל” בניסיון להסביר את מצבו ומעמדו המשופר כראש ממשלה בהשוואה לראשי ממשלה בעבר. הם, לטענתו, היו תלויים יותר ממנו בקבוצות לחץ וכיוצא באלה.

“אין לוביסטים”, פירט בנט את הנקודה, “אין מרכז מפלגה, אין טייק ונים” וסיים בנחרצות: “אני עובד אצלכם”. המילים הללו, הנשמעות כפסגת הדמוקרטיה, הן למעשה עוד מסמר בארון הקבורה האידיאולוגי והערכי של מפלגת “ימינה” והעומד בראשה, מפלגה שעבורה ובמסגרתה פעלנו במשך למעלה משנתיים.

“התרגלנו לחיות בעולם של שקרנים”, כתב הרב חיים נבון, “ובעולם כזה כולם מפסידים”. תקצר היריעה מלפרט את גניבת הדעת שליוותה את הקמת הממשלה וממשיכה לעמוד ברקע תפקודה. “אם לא אקבל 10 מנדטים”, הבהיר בנט, “לא אוכל להיות ראש ממשלה”.

היה בכך הגיון. היה בכך כבוד להכרעת הציבור. נשלחנו לשטח, לראיונות, לאולפנים כדי להביא את הקולות הנחוצים. בישיבה האחרונה של הקמפיין הסביר בנט שהגדלת התמיכה בימינה נועדה להבטיח את מימוש הערכים ואף טרח להדגיש עד כמה הערכים הללו חשובים. הוא דיבר, בין היתר, על האיסור להישען על רע”מ, שהכוונה הזו של נתניהו גובלת בטירוף, שמדובר ב מפלגה אחות של החמאס ו עוד כהנה וכהנה. כל ההבטחות האידיאולוגיות, הערכיות, נעלמו כלא היו.

התרגלנו לחיות בעולם שבו בשם הדמוקרטיה מותר כביכול לעשות הכול. אולם גם ההרגל הזה היה מוגבל. כאן חווינו קפיצת מדרגה משמעותית לגבי המותר והאסור, הראוי והבלתי ראוי. כך, לדוגמה, ראש מפלגה עם 6 מנדטים בלבד, לאחר הבטחות שהבטיח בשידור חי ובחתימת ידו, יכול להפר את כל הבטחותיו החד משמעיות. כל זאת כדי לחבור למחנה הפוליטי היריב, ולהעביר אליו את שרביט השלטון בתמורה לכיסא ראש הממשלה. בעולם כזה, היחיד שביקש והתעקש לעמוד בהבטחותינו לציבור, חבר הכנסת עמיחי שיקלי, הותקף ונדרש לוותר על המנדט.

למותר לציין ששלושתנו תומכים במהלכיו נגד עיוות רצון הבוחר. מבחינה חינוכית, וזה גרוע לא פחות משאר ההשלכות ההרסניות, ילדינו צופים באדם שלא סתם מפר הסכמים, תופעה שהכרנו בעבר. מדובר כאן בפגיעה בוטה בכל הרעיון שבדמוקרטיה מתקיים שוק דעות שעל בסיסו מתקיימות בחירות.

כאשר מתבצעת פגיעה קשה במהות האידאולוגית של המפלגה, בליבה של עקרונותיה ובגרעין הקשיח של הבטחותיה, כל עיקרון שוק הדעות מתמוטט. מכאן קצרה הדרך להיפוך הרעיון הדמוקרטי כשראש הממשלה מכהן ללא תמיכה ציבורית. עם הקמת הממשלה היה ברור שימינה, המפלגה שהייתה אמורה להיות מימין לליכוד, אינה יכולה לממש מאומה מהאידיאולוגיה שעבורה הצביעו כ-275 אלף איש.

בנט שהשתחרר כביכול מטייקונים, מקבוצות לחץ וממרכז המפלגה, החליף אותם בלחצים גדולים וחמורים הרבה יותר. קבוצות הלחץ החיצוניות הוחלפו בקבוצות לחץ קואליציוניות דוגמת התנועה האיסלמית, מרצ, העבודה, ישראל ביתנו ויש עתיד שהשפעתן עלולה להתברר כהרסנית הרבה יותר.

לכל אחת מהן יש את היכולת להפיל את הממשלה ואת העומד בראשה בכל רגע נתון. וכשראש הממשלה נתון ללחצים כאלה, נטישת האידיאולוגיה לצורך תחזוקת התואר ראש הממשלה היא התוצאה המתבקשת. — את הפליק פלאק האידיאולוגי מלווה, כמקובל במחוזותינו, מכבסת מילים מפוארת. לא נעים לראש הממשלה לומר שהוא ויתר על האידיאולוגיה.

לכן, כשנשאל על כל הסתירות בין דבריו בעבר לדבריו ומעשיו בהווה אמר שהוא ” משיל את הפוליטיקה” מעליו. כשהתרוצצנו במערכת הבחירות כדי להעביר לכמה שיותר מצביעים את עולם הערכים של ימינה, לא ידענו שזו “פוליטיקה” שיש להשיל מאוחר יותר, רק כדי שבנט יהיה ראש ממשלה. רצינו מאוד שינוי אמיתי והאמנו שבנט ידע ליישם את המדיניות הימנית עליה חלמנו ושעליו הוא עצמו דיבר כל הזמן.

רצינו ראש ממשלה שלא מתבלבל מול השמאל והולך בדרך האידיאולוגית שלנו. רצינו, עבדנו, השקענו, שכנענו, הקרבנו וקיבלנו, כמו בוחרינו, בדיוק את ההפך.

אין זה מפליא שבנט בחר באמירה הכללית “אני עובד אצלכם” מבלי להתייחס לאיזשהו ממד ערכי אידיאולוגי, שהרי את אלה הוא זנח מאחור לצורך הקמת הממשלה. — נפתלי, לא נבחרת בבחירות האחרונות רק בגלל שביצעת אקזיט מוצלח או בשל כישורי ניהול של חברה עסקית כלכלית. נבחרת כי הצגת קווי מדיניות מסוימים שונים מאחרים, ניסחת גישות מוגדרות מנוגדות לאחרות, כשכל אלו מוצגות במשולב עם קווים אדומים אותם הבטחת שלא לחצות.

כך עושים במסגרת שוק הדעות שהוא הבסיס לתחרות הדמוקרטית. לא נבחרת כדי “לעבוד” באופן כללי, אמורפי, נזיל וחסר תוכן. אנשים בחרו בך כי היית אמור לייצג אותם. את עולמם הערכי, את תעודת הזהות האידיאולוגית שלהם, את האמת שלהם. ככל שחולף הזמן מתברר כי לא רק שלא עמדת בהבטחות ולא תגשים את המדיניות בשלה נבחרת, זה הרי יכול לקרות תמיד ברמה כלשהי.

אלא שאימצתם, אתה ושאר חברי המפלגה, את המדיניות ההפוכה, נתתם את השלטון למחנה היריב. אתה וודאי חושב שעם הזמן האבק ישקע, הציבור ישכח ונעבור הלאה. אולם בעולם שלנו, האידיאולוגי, הזמן לא רק שלא ירפא את הפצעים ולא ניתן יהיה להחליק את זה, אלא הוא מקבע אתכם עמוק יותר בצידה השני של המפה הפוליטית. — מקובל להניח שתפקיד ראש הממשלה בישראל הוא מהקשים והמורכבים בעולם.

עם מספר חד ספרתי של מנדטים בכנסת ובסקרים, עם גניבת דעת של בוחרים בעבר, ועם תאריך תפוגה ידוע מראש של פחות משנתיים, לבנט וחברי רשימתו אולי “יש עתיד” אך ימינה במובן המהותי של המושג הם כבר לא יהיו. חברי הרשימה ההולכים אחרי בנט, נטולי מצפן, בכיוון האידיאולוגי ההפוך, עשו מעשה שלא ייעשה, מעשה שייזכר כאחת ההונאות הגדולות ביותר בפוליטיקה הישראלית. דרכם אבדה. לנו, כרגע, נשארה נחמה פורתא: ידינו לא הייתה במעל.