פסק הדין הסופי נגד שני האחים מהישיבה: “סכנה חמורה לבחורים”
פסק דין חריג של בית דין חרדי, עליו חתומים חמישה דיינים, קובע כי שני אחים מישיבת ‘באר יהודה’, “מהווים סכנה חמורה לבחורים בענייני צניעות”.
מעסיקים יכולים לקבל תמריץ כספי של עד 22,250 ש”ח. איך? כנסו
לציית ל’דעת תורה’: היכן אפשר להתחסן ללא צורך בקביעת תור?
הפסק ניתן לאחר שכמה מבוגרי הישיבה הספרדית, הממוקמת בשכונת סנהדריה בירושלים, סיפרו על התקיפות שחוו. לפי דיווח בעבר ב’הארץ’, בפני בית הדין המיוחד הופיעו כעשרה תלמידים – ורובם העידו נגד האח הגדול, שהמעשים המיוחסים לו חמורים יותר.
טיוטה של פסק הדין – שנכתבה בכ”ג מנחם אב – כבר פורסמה לפני כחודשיים, אך כעת אנו חושפים כאן ב’חרדים 10′ את פסק הדין הסופי, שנחתם למחרת, יום שני כ”ד אב.
חברי בית הדין קוראים בפסק הדין שלא לשלוח תלמידים לישיבה, וקורא למי שנפגעו מהם לפנות למשטרה בהקדם.
על פסק הדין חתום גם הגאון רבי ציון בוארון, לשעבר חבר בבית הדין הרבני הגדול.
וכך נאמר במכתב:
“בס”ד כ”ד אב תשפ”א
פסק דין
בדיון שהתקיים ביום י”ט אב תשפ”א על לא-טובה-השמועה המגיעה מישיבות באר-יהודה (ישיבה קטנה וישיבה גדולה) פעיה”ק ירושלים ת”ו – קיבל ביה”ד בהרכב מורחב של חמשה דיינים עדויות תלמידים בוגרי הישיבה, וכן חלק מצוות הישיבה, על מקרים פרטיים ועל התנהגות כללית.
לאחר קבלת העדויות, קיום התייעצויות וחיקור דין מעמיק, בית הדין מגיע פה אחד למסקנות דלהלן:
א. רבני הישיבה הנ”ל, שהם … מהישיבה הגדולה, ו… מהישיבה הקטנה, מהווים סכנה חמורה לבחורים בענייני צניעות, ומדובר במשך הרבה שנים שכמה וכמה בחורים נפגעו מהם בצורה קשה בעבירות חמורות ומגונות, שאין להעלות על הכתב, וברור שע”פ ההלכה אסור שיהיו בקשר עם בני נוער כלל.
יצויין, כי בעבר כבר ניתנו הוראות והרחקות ברורות לאחד מהנ”ל, למניעת מסוכנות לבני הישיבה. ובדיון הנוכחי התברר כי הוא עבר על ההוראות.
ב. ולפיכך, אסור בתכלית האיסור לשלוח בחורים לישיבות באר יהודה, וכל המסייעים בידם ברישום תלמידים, וכל שכן המסייעים לנסיונות שווא לטיוח העובדות ולטיהור השרץ, גדול עוונם מנשוא, כי חטא רבים נשאו, להוריד בחורים כשרים ל”באר שחת”, והקולר תלוי בצווארם בעוה”ז ובעוה”ב.
ג. בהיות ואין אפשרות לבתי דינים בימינו לכוף בענינים אלו, בית הדין מתיר ואף ממליץ לכל תלמיד שנפגע ע”י אחד מהנ”ל בענינים אלו, לפנות להגשת תלונה במשטרה, ובהקדם.
בית הדין נאלץ לפרסם פסק דין זה ברבים, כדי להסיר מכשול, וה’ הטוב יכפר בעד.
הכו”ח בצער רב שבאנו לידי מידה זו, פה עיה”ק ת”ו, היום יום שני כ”ד אב ה’תשפ”א לפ”ג”
על המכתב חתומים הדיינים הרב יעקב פרץ – אב”ד, הרב אהרן ירחי, הרב ראובן נקאר, הרב אהרן בוארון, הרב זבולון פרץ.
הגאון רבי ציון בוארון, חבר בית הדין הרבני הגדול לשעבר הוסיף בשולי המכתב:
“כ”ד מנ”א התשפ”א
אני הח”מ ישבתי בב”ד מיוחד ע”ז, לפני כשלש שנים והוצאנו פסק דין על כך ועתה ישבו פעם נוספת חמשה רבנים חכמים מחוכמים וכתבו פסק דין חריף יותר. באופן שלענ”ד אין מוצא אחר מן המסקנות שכתבו כבוד הדיינים שליט”א, ואני מצטרף פעם נוספת בנדון זה.
צ. בוארון
נ”ב, בהיות והופץ ברבים נוסח טיוטא של פסק הדין, הננו מפרסמים בזאת את הנוסח הסופי”.
•
“באמצע עדותם התפרצו בבכי של דמעות שליש ושברון לב נורא”
במכתב גלוי שכתב הגר”צ בוארון בכ”ז בתשרי – תחת הכותרת ‘הבהרת דברים בעניין ‘באר יהודה’, הוא מגולל בפרוטרוט את הפרשה:
“לפני כשלש שנים, בשלהי חדש אלול, הגיעו אלי ארבעה ר”מים מהישיבה הנ”ל ודיברו על המצב בישיבה עקב המעשים הנלוזים של .. המשמש כראש ישיבה ושהנזק הוא רב ועצום וביקשו שאקים בית דין מיוחד שידון בעניין. אני הצעתי שעניין זה ידון בביה”ד של ‘העדה החרדית’, מסיבות שאין כאן מקומן.
ואכן פניתי לידידי מזכיר ביה”ד של הבד”ץ הרב ווייס והוא הזדרז בעניין וקבע דיון דחוף כשבוע ימים לפני ראש השנה. אך משום מה (ואולי עקב לחצים) העניין נדחה ולא נעשה דבר.
ולאחר פניות חוזרות מצד הרמי”ם וגם פניות של תלמידים שלמדו בעבר בישיבה וחלקם הופנו אלי על ידי ‘ראש מדרש ספרדי’.. הוקם הרכב בית דין אשר כלל אותי הח”מ והרבנים הגאונים ר’ יעקב פרץ והרב קצין. והיה זה בשיתוף פעולה עם כב’ הגאון הרב סילמן שליט”א.
ואכן אחר הבירורים נכתבה טיוטת החלטה, ובפגישה עם כב’ הרב הנ”ל בב”ד של הרכב מיוחד שדן בענין נלוז אחר, הראתי לו את נוסח ההחלטה, והוא חיזק את הדברים והודיע שהוא מצטרף ויחתום על פסה”ד.
הוא גם סיפר שהיה אצלו .. ואביו וכי הודה בפניו י”ט על נגעי נפשו… וכמו כן סיפר שראה את חוו”ד שכתבו כמה פסיכיאטרים בנדון ושבחוו”ד עצמה מדובר על ההגבלות המחייבות אודות המשך העסקתו בישיבה ושהדברים ברורים שמדובר בבעיה חמורה!…
אלא שבסופו של דבר הרב הנ”ל לא חתם על פסה”ד שהוצאנו וזאת כנראה עקב לחצים…”
הגר”צ בוארון מוסיף ומספר: “גם אצלי ביקר האבא של הנז’ .. וניסה בכל כוחו לבטל את פסק הדין ובעיקר מן הטענה שכל זה היה נחלת העבר וכי כיום המצב הוא תקין לחלוטין, וגם טען שגם אם היו דברים בעבר הרי שאין לך דבר העומד בפני ‘התשובה’.
הוא גם הציג בפני את חוו”ד של המומחים אשר כאמור היא בעצם מאשרת את גוף הבעיה במסקנתה שקובעת שצריך השגחה שלא יהיה ביחידות עם תלמידים וכיו”ב.
והנה במהלך הבירורים הצטרפו אלינו הרכב של ב”ד אשכנזי אשר גם הם שמעו טענות וכו’, וכאשר ראו את פסה”ד שכתבנו הם הצטרפו לפסק הדין וקיבלו העתק פסה”ד תוך הבטחה שאין לפרסמו מבלי הסכמתנו, וכל זה מתוך כוונה שאולי בכל זאת יהיה תיקון במצב הישיבה ואז לא יהיה צורך לפרסם ולהוציא את הדברים לרשות הרבים.
ואכן במו”מ שהיה באמצעות רבנים המלמדים בישיבה הסתמנה בתחילה הסכמה מצד הישיבה ועל כן עיכבנו את פרסום פסק הדין מתוך תקוה שתהיה התעשתות מצד הנהלת הישיבה, ובינתיים הרכב ביה”ד האשכנזי פרסם את פסה”ד מבלי ידיעתנו ואת הנעשה אין להשיב – ובעצם מתברר כי לשווא עיכבנו את הפרסום.. והם עומדים בעקשנותם למרות הכל, ובטענות כי המצב בישיבה הוא לעילא מן כל ברכתא..”
הגר”צ בוארון מוסיף ומספר כי אנשי ‘באר יהודה’ פנו אל כמה דיינים מ’אהבת שלום’ “ואלה נחפזו להוציא פסק דין בו מפריכים את כל האשמות והטענות וגם לקחו אחריות אישית על כל התלמידים שבישיבה.
חלק מפסק הדין הסופי
“והנה כל דבריהם נכתבו מבלי לבדוק את העניינים לאשורם והסתמכו על טענות שוא ומדוחים ובנו הכל על ‘עדויות’ של ‘לא ראינו’, ואדרבה אם יש להם אסמכתאות לפסק דינם שיואילו בטובם להראות את כל הפרוטוקולים שכתבו אל כמה ראשי ישיבות גדולים… אבל לבנות כל פסקם על סמך חזקה של ‘תלמיד חכם’ ושיש מצוה להפך בזכותו של ת”ח (וכפי שכותבים בנימוקים שבפסק דינם באריכות) הייתכן כדבר הזה?! הייתכן ללמד זכות במקום שיש נזק גדול וחמור לרבים וביותר לצעירי הצאן אשר עלולים להגיע לנזקים חמורים בנפשם אשר ילוו אותם כל ימי חייהם?!
הם מסתמכים על הדו”ח הנז’ לעיל, אך מתעלמים מן המסקנה של הדו”ח. ואדרבה שיראו גם את הדו”ח לכמה ראשי ישיבות חשובים ואשר יחוו דעתם בענין החמור הלזה…!”
הדיין הגר”צ בוארון ממשיך ומספר: “והנה לפני מספר חדשים הגיעו פניות ובקשות מצד תלמידים בעבר, מצד תלמידים אשר ניזוקו בעצמם שם, ולאחר מאמצים הוקם הרכב מיוחד של חמישה תלמידי חכמים אשר ישבו שעות ארוכות ושמעו עדויות מכלי ראשון מאנשים שנזוקו בעצמם. ומתברר שגם בזמן האחרון עדיין נמשך המצב החמור והנלוז, ולא כפי שטוענים שהכל הוא ‘נחלת העבר’ ושכיום המצב ‘תקין ונקי לחלוטין’…
וכאמור ביה”ד שמע עדים, ואשר באמצע עדותם התפרצו בבכי של דמעות שליש ושברון לב נורא מכל מה שעבר עליהם ומכל מה שעדיין מלווה אותם יום יום ושעה שעה.
וכבוד הדיינים החשובים הוציאו פסק דין תקיף וחמור אודות המצב עם מסקנות מחייבות ואשר גם אני הח”מ הצטרפתי אליהם.
והנה גם הפעם הזדרזו דייני ‘אהבת שלום’ להוציא פסק דין הפוך, בטענה שהכל נובע מחמת קנאה בהצלחת הישיבה וכיו”ב, וגם הפעם הרי שכל דבריהם הם כמשה מפי הגבורה וכאמור: אדרבה! שיואילו להראות ראיותיהם ודפי פרוטוקוליהם לראשי הישיבות הגדולים – והרי כל העדויות אשר נשמעו בפני הדיינים שבהרכב המיוחד… הם כתובים על ‘ספר הישר’ וכל ראשי הישיבות הגדולים וכן דייני ‘אהבת שלום’ עצמם יכולים לעיין בהן בצנעה, כי מראש לא בסתר דיברנו אלא הכל כתוב מתועד בדיוק המתחייב, וכל פסק הדין עם כל הצער הגדול וח”ה שבדברים, אין מנוס מן המסקנות שבו הן ביחס לישיבה הגדולה והן בענין הישיבה הקטנה…”
הגר”צ בוארון מדגיש: “ואני פונה לאלה מהרבנים אשר הצטרפו לאחרונה לתמוך בדברי דייני ‘אהבת שלום’ לעיין בעצמם הן בכתבי רבני ‘אהבת שלום’ והן בכתבי ביה”ד המיוחד שהזכרנו”.
הדיין מציע: “ואולי מן הנכון שתוקם ועדה מגדולי ראשי הישיבות שתכלול גם נציגים מתומכי הישיבה שבחו”ל, לקבל החלטות בנוגע לקיום הישיבה והמשך דרכה, אך להשאיר את המצב כמו שהוא זהו חורבן נורא!
והשי”ת יגדור פרצות עמו ישראל ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו ולתקן עולם במלכות ש-די במהרה אכי”ר.
וע”ז באה”ח היום כ”ז תשרי התשפ”ב
ציון בוארון”
יצוין, כי לאחר פרסום הטיוטה אמר אחד האחים ל’הארץ’: “נעשה פה משפט שדה. בית הדין לא קרא לנו ולא דיבר איתנו, ונחשפנו לפסק הדין מקריאה באינטרנט. לא חקרו אותנו, חרצו גזר דין מוות על חפים מפשע”.
לדבריו, “יש בחורים שיצאו מהישיבה ורוצים לנקום בנו. אף אחד לא עמד מולנו ואמר שעשינו לו משהו. כולם יודעים שבישיבה שלנו יש הכי הרבה יראת שמים”.
תגובות
אין תגובות