עיתונות אחרת: איזה עלון שבת הכי נפוץ?

עלוני השבת המחולקים בבתי הכנסת בליל שבת, הפכו זה מכבר לחלק אינטגרלי מנופה של תפילת ליל השבת, הכולל את דרשת הרב, שיר השירים, מפגש של רוגע עם המתפללים לאחר התפילה, ו.. ערימת עלוני השבת, מכל המינים ומכל הצבעים. לעיתים נדמה שעלוני השבת היו איתנו מאז ומעולם. אולי עם ייסודם של בתי הכנסת בימי בית שני. אולם לאמיתו של דבר, העלון הראשון שלשבת יצא אך לפני 28 שנים. לעלון קראו ‘שבת בשבתו’ והוא נערך על ידי חוקר החסידות הגדול הרב ד”ר יצחק אלפסי.

מאז יציאתו של שבת בשבתו, הפכו עלוני השבת, או ‘עיתונות בתי הכנסת’ כפי שמכנה אותה הסופר שאול מייזליש, לאחד מסמליה של כל קבוצה, ארגון, זרם, או מוסד בחברה הישראלית. בבתי הכנסת ניתן למצא עלונים של חסידויות שונות [שיחת השבוע, חוט של חסד, אוצרות], קבוצות ליטאיות מפלגים ותת פלגים רבים [תודעה, סביב השולחן], ספרדים חרדים המזוהים עם תנועת ש”ס או מתנגדים לה [מעיין השבוע], ספרדים דתיים לאומים [קול אליהו], ציוניים, דתיים לאומיים לגווניהם השונים [השבת, שבתון, מעט מן האור], תנועות התשובה [באהבה ובאמונה, גנזי המלך, ראש יהודי], שכונתיים [אור ההר, חסדי אבות] ואפילו עלונים שקיבלו עם הזמן מטמורפוזה משלהם והפכו לעיתונים או לחוברות עבות המנעימות את זמנו של הקורא [למורת רוחה של ההלכה] בשעת התפילה.

חקירה לא מעמיקה של  היסטוריית עלוני השבת הביאה אותנו כמעט אינסטינקטיבית לשלשה מהאנשים המזוהים ביותר עם תופעת העלונים: הרב ד”ר יצחק אלפסי, גדול חוקרי החסידות בזמנינו, הוגה ומייסד העלון הראשון, הרב מנחם ברוד, עורך העלון הפופולארי ‘שיחת השבוע’ – העלון המופץ ביותר בין עלוני השבת, והסופר שאול מייזליש, עורך עלון ‘השבת’ לשעבר, ומשתתף בעשרות עלוני שבת וחיבור ספרי יהדות בעשרות השנים האחרונות.

גליון ‘שבת בשבתו’ הראשון

איך זה התחיל?

הרב ד”ר אלפסי, חוקר חסידות מפורסם, ורב קהילה בתל אביב, שעבר מכבר את שנתו השמונים מספר על פרסומו של העלון הראשון בהחלט, שהתחיל את התופעה שקיבלה היום מימדים אינפלציונים: “בשנת תשמ”ה [1985], חשבתי על רעיון להדפסת חוברת קטנה עם דברי תורה שאותה נשלח ונפיץ בין בתי הכנסת. דברי תורה מודפסים, היו כבר בחסידויות שונות, בהם היו מלקטים את דברי התורה של הרבי מן השבוע החולף ומעלים אותם על דף שחולק בכמה עשרות עותקים, אולם לא היה קונספט מסודר של ‘עלוני שבת’. הגעתי עם הרעיון למר מיכאל לוי, יו”ר העמותה של הפועל המזרחי, ובכ’ בכסליו הופיע העלון הראשון לו קראנו ‘שבת בשבתו'”. ההצלחה היתה מסחררת. בתוך זמן קצר גדלה התפוצה של העלון מעשרות בתי כנסת, למאות, ובהמשך לאלפים. עשרות אלפי עותקים הודפסו מידי שבוע במשך שנים ארוכות, וכשהגיע העלון למספרו ה- 850 לאחר כ- 16 שנים פרש הד”ר אלפסי מתפקיד העורך. כיום הגיליון היוצא על ידי מכון צומת, עומד על מספר 1475, וחלקים רבים ממנו נכרכו במבנה של ספרים.

הרב ד”ר יצחק אלפסי

גליון כמעט עוקב, יצא לאור פחות משנה [1986] לאחר ‘שבת בשבתו’ והוא כמובן ‘שיחת השבוע’ של חב”ד. ‘שיחת השבוע’ הוא העיתון הנדפס ביותר בין עלוני השבת ומספר עותקיו עומד מידי שבוע על 200,000 גליונות “לא כולל גליונות חו”ל, ואין ספור הורדות מהאינטרנט” אומר הרב מנחם ברוד עורכו של ‘שיחת השבוע’ מיומו הראשון.

מה היה הרקע להוצאתו של ‘שיחת השבוע’?

הרב ברוד: “אני חושב שהתחברו כאן כמה דברים. עד אז בתי חב”ד ברחבי הארץ והעולם היו מפרסמים באופן אינדוודואלי מידי שבוע דברי תורה באזור מגוריהם. עלונים אלו לא היו מסודרים ברמת התוכן, הגרפיקה והתפוצה. מכאן הגיעה היוזמה לייצר עלון כולל, מרכזי, ממנו יוכלו ליהנות כל עם ישראל. גורם נוסף שהניע את רעיון העלון הוא מצבה של היהדות הדתית בתקשורת הישראלית באותה תקופה. בין העוסקים בפעילות של קירוב והתעוררות שלטה התחושה כי קיים ‘מצור תקשורתי’ בוטה במיוחד כנגד כל תופעת ההתקרבות לדת והחזרה בתשובה. הצגת תנועות התשובה הוגשה לצופים כ’משהו איום ונורא’ המנתק אנשים ממשפחתם ומקהילתם. הסטריאוטיפ הדומיננטי אז היה ‘חזרה בתשובה שווה כת’. אין צורך לומר כי פעולות אלו איימו על כל מפעלה של תנועת התשובה ומוטטו כמעט כליל את הגישה התקשורתית של אנשים העוסקים בקירוב אל היהודי הפשוט שבשדות. התקשורת כמו גם מוסדות החינוך והצבא, החלו להיחסם בפני כל מי שמנסה לספר מעט על היהדות, ואנחנו הבנו שיש לא מעט יהודים מסורתיים המבקרים מעת לעת בבית הכנסת שלא נחשפים כלל לתקשורת דתית. באותה שעה עלה בראשנו הרעיון של הפצת גליון עם הסברה יהודית סביב פרשת השבוע לכל בית בישראל”.

בעקבות שבת בשבתו הופיעו עוד עשרות עלוני שבת, שמספרם מגיע היום אולי למאות סוגות. הסופר שאול מייזליש מסביר שעלוני השבת מילאו חסר מסויים שקיים היה בשולחנות השבת. “שולחן השבת היה פעם מוסד בו האבות שולטים בפרשת השבוע, הילדים מספרים להם, והאבות מוסיפים ודנים אתם בפרטי הפרשה. כיום, בעידן ההייטק, ההורים עובדים כמו משוגעים, חוזרים ב- 8 בערב, אין להם זמן לקרא את פרשת השבוע. במקרים לא מעטים הם כלל לא יודעים מהי פרשת השבוע. עם הופעת הגליונות, האב מציץ בפירושים ובמאמרים, ועד לסעודת הבוקר הוא כבר מכיר, באופן סכמתי את פרשת השבוע. אני חושב שיוצרי עלוני השבת זיהו את הלאקונה הזו, ובאמצעות הגליונות החזירו לאב את הפטריארכאליות שלו. אגב, עלוני השבת והחלל אותו מילאו, הם שיצרו את פינות פרשת השבוע המוכרות [כמו טורו של הרב גרילק, ג’קי לוי, ועוד] בעיתוני סוף השבוע החילוניים “.

 עם השנים החלו גליונות שכללו בעיקר פירושים על פרשת השבוע לקבל טרנספורמציה ולכלול גם חידונים לילדים, מאמרי הגות, השקפה, ופובליציסטיקה יהודית. העלון הראשון שהחל בכך היה ‘שיחת השבוע’. מייזליש שכתב לא מעט גם ב’שבת בשבתו’ של הד”ר אלפסי, מספר שבעקבות ‘שיחת השבוע’ החליטו גם הם לייצר מדור אדיטוריאלי שייצג את ההשקפה הדתית לאומית.

 הרב ברוד: העלון של הרב אלפסי עסק בפרשת השבוע, אנחנו החלטנו לחדש ולייצר מדור ‘דעה יהודית’ והקדשנו את הטקסט הפותח למאמר אקטואלי. רצינו להביא התייחסות לדברים שהתרחשו השבוע. אם בכל השבוע מקבלים כולם את החדשות, הפרשנויות, והמסקנות באמצעות התקשורת הכללית, אנו ביקשנו להציג בשבת את העמדה היהודית הערכית. אנו לא נוגעים באקטואליה ממש, אך בוחנים את ארועי השבוע בראייה המופקת ממקורות היהדות והחסידות. גם העמוד האחורי [המדור עם התמונה] המציג כתבה על אישיות, ארגון, מוסד בא לספק צורך תקשורתי שחסר היה בתקשורת הכללית, שלא מיהרה תמיד לדווח ולסקור  פעילויות, ארועים, ודמויות שלא הלמו את השקפת עולמה”. כפי שכבר צויין, לא מעט גליונות נקטו בגישה של ‘קנאת סופרים’ והציבו בראש הגליונות שלהם מאמרי השקפה ברוח התקופה. ראוי לציון הוא גליון ‘מעיין השבוע’ השייך לתנועת ש”ס, אותו ערך במשך שנים רבות הרב שלום מאיר וולך – רב וסופר מוכר מן העיר בני ברק – שלאחר שנים קיבץ את החומר הרב שברשותו ויצר ממנו סדרת ספרים בשם ‘מעיין השבוע’ שהיו לרבי מכר.

 הילד הזה הוא בזכות ‘שיחת השבוע’

 אם בתחילה היו עלוני השבת אטרקציה מקומית שזכתה לחיוכים סלחניים, הרי שכבר לאחר זמן קצר חרגה השפעתם הרבה אל מעבר לערימה בכניסה לבית הכנסת, הרבה אל מעבר לעיון חטוף לפני הסעודה.

 מה היתה השפעת עלוני השבת על הציבור הרחב?

הד”ר אלפסי: ” התגובות היו מאד נלהבות. קיבלתי מאות מכתבי תודה. שיבחו וציטטו קטעים, ובאופן כללי סיפרו על תמורה עמוקה בשולחן השבת. אחד מן הדפוסים הקבועים לפני כל עלון, היה הפצרות של גורמים שונים שאעשה להם פרסום בעלון השבת רב התפוצה ורב הרושם… מידי פעם הייתי מוצא ציטוטים נרחבים של העלונים בעיתונות, לעיתים לא מעטות גם ללא קרדיט.. לפעמים גררו הציטוטים פולמוס רחב של דעות בעד ונגד. אני חושב שזה העיקר, העלונים יצרו תשומת לב ועוררו ענין יהודי בקרב הקוראים.

 הרב ברוד: “פגשתי פעמים רבות אנשים שאמרו שהעלון שינה את חייהם, והם התחילו לשמור שבת למשל. צריך לזכור שהעלון מחולק לא רק בבתי הכנסת, אלא מחולק גם כן על ידי הפעילים שלנו באתרים רבים, והאנשים שנתקלו בעלון ובתוכנו לקחו את הדברים לתשומת ליבם ושינו את אורחות חייהם.

 אספר לכם משהו: באחת מן השנים הראשונות של העלון, כתבתי מאמר על הנושא של ילודה. התוכן המרכזי בו התייחס לקונספציה המוכרת ש’ילד נוסף הוא מעמסה כלכלית, וקשה להתמודד עם זה’.  במאמרי הצגתי שאלה: מה שווה יותר, ילד או אוצר של מיליון דולר? התשובה היא כמובן – ילד. כעת, אם היו נותנים לאי מי מיליון דולר האם הוא היה מסרב? מדוע הוא איפא מסרב לילד השווה יותר? עברו שנים ובאחד הימים הרציתי במקום כלשהוא, ולאחר ההרצאה ניגשים אלי זוג עם ילד ואומרים: ‘אנחנו רוצים לספר לך שהילד הזה נמצא כאן בזכות המאמר שכתבת בשיחת השבוע’. זה מדהים. מילים שאתה כותב הופכים ברבות הימים לילד חי. כאחד שעוסק בכתיבה, אתה יודע ומבין שהדברים משפיעים אך לעולם אינך יודע באיזו מידה, עד שמופיע סיפור כמו זה. אחד הדברים שאני תמיד שומע הוא: ‘אתה כותב בדיוק את מה שאנחנו חושבים’. אתה יכול לשאול את עצמך, אם בלאו הכי הם חושבים כך, מדוע עליך לכתוב? אמנם התשובה היא שאנשים זקוקים למישהו שיהפוך את המחשבות שלהם למילים ברורות, לטקסט משכנע. אגב, יצא לי לא פעם לשמוע ברדיו תכנית של ‘שיחות עם מאזינים’ ואני מזהה שדבריו של המאזין התורן לקוחים מילה במילה מ’שיחת השבוע’. זה מחזק אצלי את ההכרה שלא לכל אחד יש את היכולת להתבטא, והמאמרים הללו מסייעים להם ונותנים להם את המילים להם הם זקוקים”.

הרב מנחם ברוד

 גם הסופר שאול מייזליש זוכר מקרה מעניין שארע לו עם אחד המאמרים שכתב. היה זה כאשר שימש כעורכו של עלון ‘השבת’ המופץ בכ- 70000 עותקים ברחבי הארץ, ופירסם מדור בשם ‘בא עורך’ כפראפאזה על ‘בא אורך’ מקבלת השבת. היה זה בתקופת ‘ארועי עמונה’ המצערים בהם הושמעו טענות על הכאת מתנחלים בידי כוחות הביטחון. מי שהואשם על ידי קבוצות מסוימות ונתפס כאחראי הישיר היה האלוף יאיר נווה, אז סגן הרמטכ”ל, שהתגורר בגבעת שמואל. נווה שהינו אדם חובש כיפה, סבל בכל ליל  שבת מהפרעות והצקות של קבוצת צעירים שהקיפה את מקום מושבו, והטיחה בו עלבונות והאשמות. התופעה המכוערת הזו חרתה למייזליש והוא פירסם מאמר נוקב בדבר אותם ‘רובאי 2’ [הדרג הנמוך ביותר בצבא] המציקים לאלוף שכלל לא היה קשור לאותם ארועים, ולא פעם סיכן את חייו בקסבה ובשטחים כשהוא מגן על חייהם של אזרחי המדינה ובכללם אותם צעירים. המאמר שהתפרסם רק בעלון השבת, הכה הדים אותם לא יכל מייזליש לצפות: “קיבלתי 15000 תגובות שהגיעו ישירות אלי. אין לכך אח ורע בעיתונות הכתובה. חלק היו בעדי חלק היו נגדי, אך המספר הזה הותיר אותי נדהם”. גם נווה עצמו קיבל אין ספור פניות, ובעקבות המאמר החליטה הנהלת בית הכנסת לשים קץ לתופעה והרחיקה את אותם צעירים מבית הכנסת.

 ידיעות ומעריב התקשרו

כדי להפיץ כמות כה גדולה של עלונים נדרש מערך מסודר של חברת הפצה. העלונים כפי שצויין מגיעים למאות אלפי עותקים. לשם השוואה, צריך לזכור שרוב העיתונים במדינת ישראל לא מגיעים לכדי מחצית ממספרים אלו. ואמנם רוב העלונים מחולקים על ידי חברת הפצה מסודרת, שאגב מפיצה את רוב עלוני השבת. יוצא מן הכלל הוא עלון ‘שיחת השבוע’ של חב”ד. הרב ברוד מסביר כי אגודת צעירי חב”ד כמו”ל, לא מסוגלים לעמוד בנטל עלות ההפצה העצומה ולכן הם מספקים אותו בתשלום לכל המעוניינים, אם אלו בתי כנסת, בתי מדרש, מוסדות חינוך, וקהילות שונות. הגופים משלמים את עלות ההפצה והגליונות מגיעים אליהם. הרב ברוד מוסיף בחיוך כי למרות העובדה שהם העלון היחידי הגובה תשלום עבור ההפצה, ‘שיחת השבוע’ הוא עדיין הגליון המופץ ביותר, ולא ניתן למצא אותו בבית הכנסת לאחר השבת.

 סוגיית ההפצה והעלויות מובילה אותנו באופן טבעי לנושא הפרסומים. לא קיימים כמעט, או בכלל, עלוני שבת ללא שטחי פרסום, האם ראוי שבעלוני שבת יופיעו פרסומים? הד”ר אלפסי מזכיר כי  בגליונות ‘שבת בשבתו’ לא היו בזמנו כלל פרסומים. הוא אומר במרירות כי היום חלק לא מבוטל מעלוני השבת נעשים בשביל ‘ביזנס’. המו”ל חושבים על כסף, ולא לשם שמים. קיימים נסיונות בלתי פוסקים למכירת שטחי פרסום, אם באופן גלוי ואם באופן סמוי.

 הרב ברוד מסביר כי גם שיחת השבוע הופיע ללא כל פרסומות, אלא שעם הזמן תפסו כי העלות של העלון כבדה מאד, ועל כן יוחד שטח קטן לפרסומות. למרות זאת מדגיש ברוד כי “לא הסכמנו להיגרר להצעות של הגדלת שטח הפרסום, ואף לא להוספת עמוד מיוחד של פרסום”.

הגליון הראשון

 שאול מייזליש מסכים עם הבעייתיות של הפרסומות בשבת ומסביר כי גופי הפרסום זיהו את הצורך ואת החלל של האנשים המחפשים אינפורמציה ויצרו את התלות בין הפרסומות שמחזיקות את העיתון לרצון הגדול בשטח. הפרסומות הובילו לחלוקת עיתונים של ממש בבית הכנסת כמו ‘בשבע’ ו’מצב הרוח’ והמדורים הפופולאריים בהם היו המדורים החברתיים שלא לומר הרכילותיים. “זה הגיע למצב, שמהעיתונים הכלליים הגדולים כמו ידיעות ומעריב, פנו אלינו בבקשת עיצה כיצד ניתן להפיץ גם את העיתונים שלהם בבתי הכנסת באותה עוצמה… אין ספק שצריך להקטין את שטח הפרסום, ולמצא פיתרון או קריטריונים מסודרים לסוגייא זו”.

 גם לו יש מה לומר

הד”ר ניסים ליאון מן המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מתייחס במאמר על עלוני השבת לתפקיד נוסף שהם ממלאים מלבד ערכם האינפורמטיבי סביב פרשת השבוע. לדבריו, עלוני השבת [בעיקר הציוניים דתיים] הם חלק בלתי נפרד מהשפה המגזרית. הם גם כתובים בשפה וסביב נושאים המעניינים את המגזר ומשמשים מעין בימה משותפת לגוונים אידיאולוגים רבים אך לטעם תרבותי-דתי אחיד יחסית שלא לדבר על הרצון בסימון גבולותיו. האם העלונים כולם פועלים בקונספט הזה? הרב מנחם ברוד שולל לחלוטין את הקביעה הזו. ‘רוחו של הרבי, המתבטאת בגישה לכל כלל ישראל, ובייצוג כל חלקי העם, נחה על דפי הגליון. אנו מראיינים אישים ודמויות מכל חלקי עם ישראל. מציגים סיפורים ואמרות מכל הספקטרום הרחב של העם היהודי. לפעמים אנשים מבקשים מאתנו לכתוב עליהם ומצמידים לבקשתם איזכור המקשר אותם לחב”ד. אני אומר להם שאין בכך כל צורך. אצלינו זה לא שיקול. אנחנו מייצגים את כולם, ספרדים, אשכנזים, חסידים ליטאים, חרדים, וכיפות סרוגות”.

לעומת מנחם ברוד, מסכים הד”ר אלפסי כי ‘שבת בשבתו’ בא לייצג קבוצה מסויימת [הפועל המזרחי], ואף לבטא את אמירותיה והשקפתה הגזרית כדברי ליאון. אלפסי: “את דברי התורה ש’בשבת בשבתו’ אפשר בהחלט לזהות עם רבני התנועה. הנה יש כאן פרשנים ומקורות כמו הרב אלימלך בר שאול, רב העיר רחובות לשעבר, הרב יוסף הרץ, הרב ד”ר יעקב נוימן, פרסומים לספרו של הרב יוסף דב סולוביצ’יק, סיפורי חסידים מספרו של הרב זווין, כולם דמויות המזוהות עם התנועה”.

מייזליש מסכים גם כן, ומוסיף היבט סוציולוגי נוסף: “עלוני השבת יצרו במה מכובדת לרבנים מן הדרג השני שמצאו בעלונים פלטפורמה להבעת עמדותיהם ודבריהם. לרבנים מן השורה הראשונה אין צורך בפרסום בעלוני השבת. דבריהם מופצים ללא כל פעילות יזומה מצידם. לרבנים מן השורה השנייה אין כל מקום בו הם יכולים להתבטא, שכן העיתונות הכתובה, גם זו הדתית, אינה מקדישה שטחים מיותרים לציטוט דברי רבני המושבים, ומנהיגי קהלות בינוניות… עלוני השבת איפא, הם כלי מצויין עבורם”.

שאול מייזליש

ואמנם נדמה שעלוני השבת הפכו למוסד שהשבת בלעדיו, אינה אותה שבת. הביקוש, הצימאון, וההתגודדות המסקרנת סביב שולחן עלוני השבת הפכו לחלק מההוויה הבית כנסתית. עם כל מי ששוחחנו, מרבנים ועורכי עלונים, ועד גבאים ומנהיגי קהלות שמענו את הטענות על קריאה מופרזת בשעת התפילה ושיעורי התורה, אך בחלק מהמקומות המערכה כבר אבודה, ומכאן הקריאה אותה שומע הסופר והעורך שאול מייזליש שוב ושוב בשעות הבוקר של שבת: “קראתי אותך אתמול בלכה דודי. כתבת טוב”.

פורסם גם באתר ‘איגוד בתי הכנסת’