תאחלו מזל טוב: לא תאמינו למה יענקל ליצמן קיבל השבוע מתנה

1.

“תגידי מזל טוב לאגודת ישראל”, יצא השבוע ח”כ מ’דגל’ מישיבת הסיעה, וסיפר לי החגיגיות על הבחירה בח”כ יעקב ליצמן לתפקיד יו”ר סיעת יהדות התורה.

איני יודעת כמה עשייה יש סביב התפקיד הזה, אבל בקדנציה בה אין כיבודים, תפקידים ותופינים, כל תפקיד מתקבל בברכה ובאושר גדול. אז מזל טוב לליצמן.

כשעה לאחר מכן כבר צפיתי בו יושב על כיסאו במליאה ומעלעל בדפים. חייבת להודות שכבר זמן לא ראיתי את ליצמן בתנוחה כזו (פרוש גורר באורח קבע ערימת ניירת תחת זרועו), ואין ספק שכובד משקלו של התפקיד רבץ עליו.

אבל איך עבר כל הטוב הזה בשלום, בשלווה ובנחת, במפלגה בה אי אפשר להזיז עפרון בלי לריב?

לכאורה, “זה מגיע לו”, כפי שהסביר לי גורם במפלגת “כוחנו באחדותנו” (בעיקר בערבי בחירות). משהורכבה ממשלה, מוחלף יו”ר הסיעה כחלק מהסכם שמחלק את התפקידים מי יקבל תפקיד ראשון, מי שני וכך הלאה, רשימה ארוכה שנחסכה מאתנו רק כי הוקמה ממשלת שמאל שזרקה את החרדים החוצה.

אז כעת תמה הקדנציה של ‘דגל’, וח”כ יצחק פינדרוס העביר את המקל לח”כ חסידי מאגו”י.

אבל למה זה קרה רק עכשיו, ולא מיד עם כינונה של הממשלה?

מתברר שישבו הפלגים באגו”י זה עם זה, כלומר לא ממש ישבו, שכן בוררות ריחפה מעל לראשם, אחרי שהסיעה התפצלה דה-פקטו (סיעת גור-ויז’ניץ ושות’ וסיעת שלומי אמונים-בעלזא ושות’), כדי להתדיין מי יקבל את התפקיד – מי שנחשב למספר 1 באגו”י יעקב ליצמן או הטוען לכתר מאיר פרוש?

רבו ורבו ורבו, תאריך לבוררות טרם נקבע, עד שהחליטו ביום שני האחרון ליטול את התפקיד מידיי הליטאים לטובת ‘דידן נצח’ חסידי. כלומר, שני הפלגים הבינו, שכל עוד הם מתקוטטים, הליטאים מרוויחים.

מאחר ופראיירים הם לא, ישבו שני האויבים עד לא מזמן (ויש המרכלים, עדיין) ליצמן ופרוש, הסכימו ביניהם על מה שהסכימו – והכריזו חגיגית בישיבת הסיעה: יו”ר הסיעה בידינו.

2.

לסכסוך הפנימי הזה עלולות להיות תופעות לוואי לא נעימות, שישחקו לידי ‘דגל’, אולי גם לידי ש”ס.

זוכרים את הברית שנכרתה ערב הבחירות המקומיות האחרונות בין יענקי קניבסקי מצד ‘דגל’ ליוסף חיים כלף מצד ש”ס? הברית הזו עלתה יפה בירושלים (הכתירו את מוישה ליאון), כמעט צלחה גם באלעד (רק בית המשפט מנע, ככל הנראה, את הניצחון הצפוי מפינדרוס), נכשלה בפתח תקווה (ש”ס תמכה בראש העיר הנוכחי רמי גרינברג, ‘דגל לא’. מי מהשנים מתחרט? יש ימים בהם ש”ס, יש ימים בהם ‘דגל’), אבל הצליחה מאוד בחיפה ובצפת. בקיצור, ברית שעבדה לא רע נגד אגו”י.

הפעם, כשגור-ויז’ניץ כבר לא אחיות של שלומי אמונים-בעלזא ושות’, העסק עלול להסתבך עוד יותר.

מצד שני, גם ב’דגל’ וש”ס יש תקלים.

קחו, למשל, את אלעד. שרוליק פרוש אולי לא ראש עיר אהוד כפי שהיה בקדנציה הקודמת, אולי התעייף, אבל יש לו בריתות מרתקות.

עם מי? למשל עם חלק מהספרדים שהולכים אחריו באש ובמים, ומקבל תקציבים יפים עבור אירועים למגזר. תשאלו את חנן זיגדון או את יו”ר סיעת ש”ס יהודה בוטבול כמה דם הם צריכים לירוק כדי לראות שקל (אם בכלל), לטובת אירוע לזכרו של מרן זצ”ל (או כל אירוע אחר), לעומת רבה הספרדי באלעד, הרב מרדכי מלכה, תומך פרוש נלהב שחלק מחברי המועצה של ש”ס כפופים אליו. עכשיו לך תנהל מערכת בחירות מוצלחת, גם אם כוננת ברית עם ‘דגל’.

וזה עוד בלי שאמרנו מילה על המצב בתוככי דגל – בעיקר באלעד – שם השליטה נתונה בעיקר בידי אנשי הבית ברחוב ראב”ד (פרוש השקיע בישיבת ה’דגל’ של ראב”ד, ‘תורה בתפארתה’) ובוגרי סלבודקא באלעד. לכן, לא בטוח, שהוראה שתצא מהבית ברחוב רשב”ם תחייב את כל השאר (וכן, אני מכירה את הטיעון ש’אם בית המשפט לא היה פוסל את פינדרוס, כל הליטאים היו מצביעים לו’. זה לא הוכח, ובפועל הכול יודעים שחלק לא קטן מהליטאים תמכו בפרוש).

מצד שני, וכאן מגיע צד שני גדול, אם לפרוש אין את חסידי ויז’ניץ, רק בגלל שליצמן ומאיר פרוש לא מסתדרים ביניהם בכנסת – המצב שלו יהיה בכי רע.

יכול להיות שלמתנה הארוזה תחת השם ‘יו”ר הסיעה’ יש קשר לאלעד? לא נרחיק לכת עד כדי כך. אבל לא פעם אבות מוסרים את הנפש למען הילדים. אז מי יודע.