האם בליכוד ממתינים לשקד שתבוא, ומה התכנית של אדלשטיין • שרי רוט I טור פוליטי

1.

אני מכירה את איילת שקד מספיק שנים כדי להבחין שבדיון במליאה אמש היא חשה שלא בנוח, בלשון המעטה.

היה זה שר הבריאות ניצן הורוביץ שהצליף בנאומו בדיון המיוחד לזכרו של יצחק רבין ז”ל, וכל מילה נראתה לי כמו חץ היישר לליבה, כשאני עוקבת אחריה בדריכות מיציע העיתונאים.

איילת, בעיני לפחות, היא החוליה היותר חלשה בממשלה. היה לה קשה מלכתחילה לחצות את הגדר אל מחנה השמאל, וקשה לה עם כל יום שחולף. לדעתי, אין לילה בו היא עולה על יצועה בתחושה משוחררת. היא חכמה מכדי שלא להבין מה בדיוק מתרחש מול עיניה.

בליכוד ממתינים לה בכל יום שתבוא, גם אם תתמהמה. בתחילה, אומרים לי גורמים בכירים, ‘היא עוד יכולה לבוא, או-טו-טו יהיה מאוחר מדי בשביל זה’. אבל החושים הפוליטיים שלי מספרים לי, שבכל רגע נתון היא יכולה לבצע את האקזיט.

כיום יכולים כל ארבעה ח”כים לנטוש מפלגה ולחפש לעצמם בית חדש, או שליש – המועט מבין השנים. אצלם, במפלגה הקטנטנה ‘ימינה’, מספיקים שניים. שיקלי כבר חצי רגל בחוץ, איילת רק צריכה לצייץ חצי מילה – וזה קורה.

ואז תירשם בהיסטוריה של הימין (והחרדים) כ’אסתר המלכה’ של בת ימינו. מי שהצילה את העם מציפורני ממשלת השמאל.

אם זה יקרה, תרשמו את מה שקרה אמש במליאה, כרגעים מכוננים שהבשילו את הצעד באופן משמעותי.

2.

זה בדיוק מה שהוא אמר.

“מורשת רבין היא התובנה שבטחון אמיתי מושג גם באמצעות שלום והסדרים מדיניים… רבין היה הראשון שהכיר במציאות של עם פלשתיני, שהכיר בצורך לסיים את השליטה בשטחים ולקיים משא ומתן לשלום”.

והוא חלק מממשלתה של איילת שקד. “רבין סלל את הדרך, מפלגתי מרצ הייתה שותפה בכירה בממשלתו, ועלינו לסיים את הדרך הזו ולממש את חזונו של רבין כפי שהתגלם בהסכם אוסלו, לכן אנחנו מקיימים קשר עם הרשות הפלשתינית. כדי לשמר את האמון. בירושלים וברמאללה יש לנו פרטנר, יש לנו עם מי לדבר, כמו שרבין הבין. ומה שהיה נכון אז נכון גם היום”.

תחשבו איך  מרגישה איילת שקד למשמע המילים. “מי שלא מדבר עם המתונים, מחזק עם החמאס. מי שלא מקדם פתרון שתי מדינות, גורר אותנו לקטסטרופת המדינה האחת שאיננה דמוקרטית ואיננה יהודית”.

ואז הגיעה המתקפה הישירה על חלק נכבד מהציבור הדתי-לאומי, שאיילת שקד מייצגת אותו, גם אם סמוטריץ’ מייצג קצת יותר. “מורשת רבין היא להפסיק את השנאה. הייתי שם, ראיתי את זה במו עיני. הקיצוניים ממשיכים להוציא גזענות וטרור, וכן, נערי הזוועות שבשטחים הם שממשיכים את השנאה. כהניסטים שרדפו את רבין בחייו, והיום חברי כנסת במשכן, הם ההוכחה העצובה שהלקח עדיין לא נלמד במלואו. דקות לפני הירצחו אמר רבין שהאלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, את האלימות הזו יש לבודד, להוקיע”.

סמוטריץ’ רתח. הוא צעק, וכמובן נזרק מהמליאה. איילת זעה באי נוחות. תחשבו מה הרגישה.

“אתה לא מפסיק להסית”, צעקה ח”כ קטי שטרית מהליכוד להורביץ.

ח”כ דודי אמסלם, ישיר כמנהגו, ירה. “אני מציע, דבר לבנט ואלקין, עזוב אותנו”.

“ח”כ אמסלם תהיה בשקט”, קרא לעברו יו”ר הכנסת, מיקי לוי.

“למה?” היתמם אמסלם.

“אני קורא לך לסדר פעם ראשונה”, החזיק לוי.

“תקרא, זה כרגיל”, קרא אמסלם, שפתח בחיקוי מצחיק ועזר ללוי לומר את ההמשך. “פעם שניה טה טה טה” – לקול צחוקם של החברים.

לוי נפל למלכודת. “אמסלם החוצה, בבקשה”.

3.

במזנון, אחר-כך, פתחנו מיני שולחן עם שניים מחברי הכנסת של הליכוד. אחד מהם אפילו חבר של גדעון סער, “אבל אין סיכוי בחיים! אבל בחיים! שאצטרף אליו. השתגעתי, או מה?” טען באוזני.

לאחר מעשה, לא קשה להבין שגדעון כנראה טעה. נכון, הוא הצליח במשימת חייו להדיח את נתניהו מתפקיד ראש הממשלה הנצחי, אבל אם וכאשר יחזור לתפקיד, כמשאת נפשו (גם צ’רצ’יל ישב 6 שנים באופוזיציה וחזר בגדול) מה יעשה אז סער, שקיבל חמישה מנדטים בלבד בבחירות, ואפס בכל הסקרים. קדנציה אחת, קצרה יותר או פחות, זה נחמד לויקיפדיה, לא לבניית העתיד, אם אתה לא רואה את עצמך שב למשרד עורכי הדין בו עבדת.

ויולי, שפיקח הוא, מה ראה לשטות זו? שאלתי את שני הח”כים. גם להם לא הייתה תשובה טובה. “אף אחד לא מבין”.

פעיל ליכוד, שהקשיב לשיחה, לחש לי: “אומרים, שהוא יקים בבחירות הבאות מפלגה שתנגוס קולות מהליכוד, אבל תנגוס גם קולות מיאיר לפיד ומגדעון סער ומימינה, כלומר תהיה מפלגת מרכז כמו זו של כחלון בעבר”.

מה התועלת במפלגה כזו? דומה שאין צורך להסביר. אם היא לא תוקם על ידי יולי אדלשטיין, מישהו אחר צריך להקים אותה (היו שדיברו נכבדות בחיים ביבס ממודיעין שיתנדב למשימה, אבל נראה שהוא מאוהב בעיר ובתפקיד ולא אצה לו הדרך לארצי).

שכן, זו תהיה הדרך היחידה לכבוש מחדש את השלטון, תחת בנימין נתניהו.

4.

ובינתיים, לא קלים חייו של יו”ר האופוזיציה.

קשה להחזיק את החברים ערניים שעות ארוכות כל-כך במליאה (השבוע הם הבריזו מהצבעה); קשה לשמור על מורל גבוה לאורך זמן, כשגם בליבך פנימה אינך עליז כתמיד וכך גם הקרובים לך מהמעגל המשפחתי, שעברו טלטלה לא פשוטה עם הניתוק מבלפור. נכון, זו הפוליטיקה וזהו טבעה, אבל כשזה קורה, זה לא נעים.

השבוע ינסו החברים בליכוד לשמח אותו, כאשר יחגגו לו מחר בערב יום הולדת חגיגי בכנסת. פעילי ליכוד מתארגנים על מסע לקסריה כדי לחגוג גם שם. האם כל זה יחזיר את הצבע ללחייו של נתניהו?

בנאומיו, עם יד בכיס, הוא עושה רושם שאנן ובטוח בעצמו. בלילה, כשאיש בעולם לא רואה, התמונה כנראה קצת שונה. אבל עדיין, יחסית לראש ממשלה שהודח, הוא במצב מעולה. לכמה זמן? זו שאלת מיליון הדולר.

הוא עצמו מפריח לכל עבר סביבו הבטחות של ‘לעולם לא אפרוש’, לצד ‘אחזור בקרוב’ – ונראה שהוא עצמו מאמין לעצמו. מה יקרה בפועל? ימים יגידו. יעבור תקציב, תעבור שנה ראשונה – אם העסק ישרוד, קשה לדעת לאן יהיו מועדות פני הליכוד.

הדלק, כנראה מספיק לשנה.