איך קרה שדווקא ברית מילה זה דבר טבעי ואילו מקווה מעורר התנגדות?

שוו בנפשכם שאתם נקלעים לכפר סקנדינבי נידח ופוגשים בני-אדם שלא שמעו דבר על היהדות. הם מתעניינים במצוות הדת היהודית ואתם מספרים להם על תפילין וציצית, שבת וכשרות, טבילה במקווה ונטילת לולב, אכילת מצה בפסח וברית מילה.

איזו מצווה, להערכתכם, תיראה להם מוזרה ביותר?

סביר להניח שטבילה במקווה תתקבל בעיניהם בהבנה ובהערכה. שבת וכשרות גם הן ייראו מצוות יפות ומעניינות. מצה בפסח גם זה סביר, זיכרון למצות שאכלו אבותינו בצאתם ממצרים. תפילין, ציצית ונענוע לולב ייראו מוזרות יותר.

אך אין ספק שהמצווה שתיראה התמוהה ביותר היא ברית מילה.

חלק מההוויה שלנו

ואילו אצלנו ההתייחסות הפוכה ממש. ברית מילה היא הדבר הטבעי והמובן ביותר, גם למי שמגדיר עצמו רחוק לגמרי מדת. תפילין וציצית אף הן נתפסות כדבר טבעי, והורים לא-דתיים רבים מתרגשים לראות את בנם מתעטף בטלית ומניח תפילין בבר-המצווה שלו. ואילו מקווה טהרה מעורר פחדים בלתי-מוסברים (ראו את המאבקים ביישובים לא מעטים נגד הקמת מקווה)…

הדוגמה הזאת ממחישה עד כמה השיפוט שלנו אינו אובייקטיבי. קשה להסביר בהיגיון מדוע מצוות המילה דווקא נשמרת גם אצל יהודים שכמעט אינם מקיימים שום מצווה אחרת. מה ההיגיון לקחת פעוט בן שמונה ימים, לחתוך בבשרו, ועוד לחגוג זאת בסעודת מצווה? אך את המצווה הזאת דווקא הכול מקיימים באהבה וברצון.

ההסבר האמיתי הוא שזה כוחה של הברית שכרת הקב”ה עם היהודי הראשון, אברהם אבינו. זו הייתה ברית נצחית, ולכן היא מתקיימת לנצח. לפני אלפי שנים כבר אמרו חז”ל כי על מצוות המילה נכרתו שלוש-עשרה בריתות, וכי המצווה הזאת תישמר לעולם בידי עם ישראל.

ואולי יש לזה עוד סיבה: ברית המילה היא חלק מההוויה שלנו. עוד בטרם האדם מתחיל לחשוב ולגבש את השקפת עולמו – הוא כבר נימול. לכן המילה נעשית דבר מובן מאליו ואינה עומדת למבחן ולפקפוק. אדם אינו יכול להתנגד לדברים שהם חלק ממנו.

שיהיה קרוב לעין

הבעיה הגדולה שנוצרה בדורות האחרונים היא ההתרחקות של יהודים רבים מערכי יסוד יהודיים. יש יהודים שבראש השנה וביום הכיפורים מטיילים בעולם, ובחג הסוכות מבלים בפסטיבלים. ייתכן שלא חוו מימיהם את חוויית התקיעה בשופר בימים הנוראים או אחזו בידיהם את ארבעת המינים בחג הסוכות. ואז, מה שרחוק מהעין – רחוק מהלב.

זה הדבר הנחוץ לנו ביותר בימינו – היכרות, מוּדעוּת. חיים בקרבנו יהודים שאינם מכירים כלל את ההוויה היהודית. הם רואים יהודים שומרי מצוות רק באירועים חדשותיים, כמו הפגנות ומחאות.

לכן הם גם חשים מאוימים, כי הלא-נודע מעורר חששות וחרדות. ככל שנלמד להכיר זה את זה ניווכח שאין מה לפחד, ולהפך, היהדות יכולה להעשיר את עולמו של כל יהודי ולהעניק משמעות ושמחה לחיינו.