“עכשיו אני הולך ומתאושש” • קובי אריאלי חושף: כך הצלתי את חיי

ליפיטור, זה השם. ויש אומרים ליטורבה. השם המדעי הוא אטורבסטטין.

רבים מאוד מכם מכירים את השמות האלה לטובה. הסטטינים הן תרופות מוצלחות ויעילות מאוד להורדת רמת הכולסטרול בדם. הן מאוד פופולאריות והן מורידות את הסיכוי לחלות במחלות לב באחוזים גבוהים. רוב הרופאים ממליצים עליהן בהתלהבות. אם אתם נמצאים עכשיו במקום העבודה, עשו סקר מהיר ותראו שחצי מהשותפים שלכם לוקחים אותה מידי יום (אלא אם כן אתם עובדים בחווה אורגנית, או משהו כזה).

לפני כמה שבועות נפלה עלי פתאום עייפות גדולה. האמת, לא מפתיע. יהודי שמנמן וסוכרתי בן כ-50, דור רביעי לשונצי”ם בקנאות, אך טבעי שיום אחד, בחלוף שנה וחצי של קורונה מנומנמת, ייאבד מעט מאונו ומרצו. אבל אז באה לפתע כבדות מוזרה ברגליים, וחוסר יכולת לבצע פעולות מסויימות בידיים. ופתאום אני כמעט לא יכול ללכת, או מתקשה לקום מהמיטה וכשאני כבר נע הכל כבד וסוטול נעים ומדאיג עד חרדה איומה מלווה כל תנועה.

ואני מתחיל לחשוב בכיוונים שונים. דבר ראשון קורונה. אני מחוסן בשלישית, זהיר וממוסך, אבל לך תדעו. אולי פוסט קורונה? אולי תופעות לוואי של השלישי? וזה מחמיר ומחמיר ובדיקת הדם מעלה תוצאה מחשידה מאוד של דלקת בגוף ואני מתחיל להשתכנע כמעט בוודאות שזה ALS. אין ספק. היה היו שרירים ואינם עוד. והבדיקות הולכות ונערמות: דופלר ודופלקס ו-US בטן וכלום.

כלומר הכל קצת שומני והכל קצת בעייתי והסוכר לא משהו אבל לא שום ממצא שאמור להצדיק את העובדה שהבן אדם לא מצליח ללבוש מכנסיים, לעזאזל. והתסכול, התסכול. בואו נאמר את האמת: אף אחד לא מאמין לאיש בעל עודף משקל שחי במוצהר ואפילו בטלוויזיה חיי שומן ופחמימה, כשהוא מתלונן על ירידה בכושר. תפסיק עם האסאדו מותק, תצליח עם המכנסיים. אל תבלבל את המוח.

ובוקר אחד, לפני שבוע בדיוק, כשהנפתי באמצעות היד את רגל ימין אל תוך האוטו, כי לא הצלחתי בשום אופן להרים את הרגל לגובה 20 ס”מ, הבנתי פתאום בדמעות שאם אני לא אעזור לעצמי אף אחד לא יעזור לי. וישבתי ופתחתי את היומן והתחלתי לשחזר כמו אידיוט שמרוכז בעצמו את קורות הבעיה.

מתי היא התחילה, מתי התחלתי להתלונן, מה בדיוק קרה אז, מה היה הקצב. וכשהיה לי תאריך ביד התחלתי לחפש מה השתנה אז. הנתון הראשון שמצאתי היה המינוי של אלי אבידר לשר בלי תיק, דבר שאכן יכול להסביר הרבה תופעות בריאותיות אצלי, אבל זה לא היה נראה לי החלטי מספיק אז ירדתי מזה, ותוך שניה גיליתי מה הסיפור:

ליפיטור.

סמוך ממש לתחילתו של מסע הייסורים הזה, התחלתי ליטול את הכדור. 40 מיליגרם בכל יום. התרופה הורידה כנראה את הסיכוי שלי לחלות במחלות לב בכ21%, אבל זה לא היה כל כך רלוונטי, מפני שאם הייתי ממשיך ליטול אותה הייתי מוריד את הסיכוי לחלות ב-100% שלמים, כי הייתי מת.

להלן ציטוט מתוך עלון ההדרכה המצורף לתרופה: “יש להפסיק השימוש בתרופה ולפנות מיידית לרופא אם: אתה מפתח חולשת שרירים, רגישות או כאב בשרירים, ואם בו זמנית אתה מרגיש רע ויש לך חום גבוה. הדבר עלול להיגרם מפירוק רקמת שריר העשוי להיות מסכן חיים ולהוביל לבעיות כליה (נדיר)”.

מסתבר שאני המקרה הנדיר. בעוד אני מנסה להבין מה יש לי, וממשיך ליטול מידי יום את התרופה, שרירי הגוף שלי פעלו במרץ והמיסו את עצמם לתוך מחזור הדם. רק בדיקה מובהקת (cpk) שהעלתה תוצאה מבהילה, הפילה את האסימון, אבל אני הפסקתי ליטול את התרופה עוד קודם לכן והצלתי את חיי.

עכשיו אני הולך ומתאושש, תודה לא-ל. אני לא בא עכשיו בטענות ולא פותח את הדיון על נטילת תרופות מול ריפוי עצמי באמצעות שינוי הרגלים וחינוך (ברור שאני בעד תרופות), אני רק תוהה אם זה נראה למישהו נורמלי שאיש בן 49 יאבד את חייו במו ידיו כי הוא נוטל תרופה שתפחית בכ21% את הסיכוי שלו לאבד את חייו עשרים וחמש שנה מאוחר יותר.

אני תוהה לגבי הקלות שבה נרשמת התרופה הפופולארית הזו וחברותיה, אני תוהה לגבי הטבעיות שבה מקבלת המערכת תופעות לוואי של תרופות (כאב שרירים קבוע, למשל הוא תופעת לוואי לא נדירה של התרופה הזו. זה נורמלי? לא.

כאב קבוע וכרוני הוא לא “תופעת לוואי”. יומיים שלשול זה תופעת לוואי. כאב קבוע וכרוני הוא יותר: “המצאה שלא הושלמה”). ואני חושב באירוניה על זה שפייזר המוצלחת הצילה את חיי השנה באמצעות חיסון הקורונה האדיר שלה, אבל בבלי דעת כמעט קברה אותי, עמוס בנוגדנים; ואני תוהה וגם גאה, לגבי העובדה שאני הוא זה שהצלתי את עצמי ותוהה אם באמת לא הגיע הזמן לשנות כמה דפוסים, לזרוק כמה תרופות ולהתחיל להיות בן אדם.

יש מרתון בפברואר בירושלים. בוא ניתן רגע לשרירים להתאושש ונתחיל לשקול את זה ברצינות.

• מתוך הפייסבוק של קובי אריאלי