‘שגיאות קשות’: הפרקליטות ערערה על זיכוי נאשמי ‘חתונת השנאה’

חיים טוויל
|
ח' חשון התשפ"ב / 14.10.2021 12:24
פרקליטות דורשים מבית המשפט לבטל את הזיכוי של ארבעת הנאשמים הקטינים: “התבוננות באירוע מזהה על נקלה כי מדובר במקרה ייחודי בחומרתו, חריג בעוצמתו”

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה הבוקר (חמישי) לבית המשפט המחוזי בעיר ערעור על זיכויים מעבירה של הסתה לאלימות או לטרור של ארבעת הנאשמים באירוע “חתונת השנאה” בו הונפו תמונות של בני משפחת דוואבשה שמתו בדליקה בכפרם.

 נגד המזוכים הוגש לבית משפט השלום כתב אישום המייחס להם עבירות הסתה לאלימות או לטרור. במסגרת הפרשה הוגש כתב אישום נוסף נגד קבוצה של בגירים, ובהם חתן השמחה, שמשפטם ממשיך להתנהל בפני הרכב אחר בבית משפט השלום בירושלים.

כתבי האישום נוגעים לחתונה שהתקיימה ב-2015 בה השתתפו מאות אורחים, חלקם מכרים של החשודים העצורים בגין אירוע הטרור נגד בני משפחת דוואבשה.

“במהלך החתונה ציינו הקטינים והנאשמים הבגירים בריקוד ובשירה את אירוע הטרור, תוך הנפת שלטים עליהם הודבקו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, דקירת התמונות באמצעות סכינים, שריפתן באמצעות בקבוקים דמויי בקבוקי תבערה, הנפת שלטי ‘נקמה’, והנפת כלי נשק ודריכתם”, נאמר בכתב האישום.

 שופט השלום שמעון לייבו זיכה את הקטינים הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם. קטין נוסף הורשע בעבירה של היזק לרכוש במזיד, ועניינו עודנו מתנהל בפני בית המשפט וקבוע לדיון טיעונים לעונש.

 בערעור שהוגש כעת, באמצעות עו”ד אשרת שהם, מבקשת הפרקליטות מבית המשפט המחוזי להרשיע את הקטינים ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום לגזירת עונשם.

הפרקליטות טוענת בערעור, כי “פסק דינו המזכה של בית משפט השלום לוקה בניתוח חסר ולקוי של יסודות עבירות ההסתה, ויש בו שגיאות קשות שהובילו להחלטה לזכות את הקטינים”.

כמו כן טוענת הפרקליטות, כי “קביעותיו של בית משפט השלום בטענת הגנה מהצדק ו’אכיפה בררנית’ המותחות ביקורת על מדיניות התביעה בהגשת כתבי אישום בעבירות הסתה, רצופה טעויות”.

 בערעור נכתב, בין היתר: “אירוע ‘חתונת השנאה’ כשמו כן הוא…התבוננות מפוכחת בו מזהה על נקלה כי מדובר במקרה ייחודי בחומרתו, חריג בעוצמתו…העולה באופן מובהק כדי עבירת הסתה לאלימות”.

עוד נכתב כי “מתבקש מבית המשפט לבטל את קביעותיו של בית משפט השלום הנוגעות לטענת הגנה מהצדק, … רשויות האכיפה, המשטרה והפרקליטות, פועלות בבחינת עבירות הביטוי ובכלל, בצורה זהירה ושוויונית…. וללא כל תלות בזהותו הפוליטית או במוצאו הלאומי/דתי של המפרסם או מושא הפרסום”.