לא אחת נתקלתי ״בעמותות משפחתיות״, בהן ״השליטה״ היא בדמות מלוכה.
היינו, ״בעל״ העמותה, עושה בה ובנכסיה כרצונו ולעצמו. משל שלו הם ולעושרו נועדו. זאת מבלי ליתן דין וחשבון לחברי העמותה ולחברי מוסדותיה, שכן אלו בבחינת ״נתיניו״ המהווים הכרח לשם הקמת הממלכה – היא פתיחתה של העמותה – והם רשומים ככאלו רק לשם ״הפרוטוקול״. בפועל, הם עצמם מזמן כבר שכחו כי מאן דהוא ״רשם אותם״ כחברים, או בעלי תפקיד בעמותה.
לעיתים, נפתחות עמותות מבלי שיש בכך כל צורך, כחלף חברה פרטית או כחלף עוסק מורשה, מבלי להקדיש לכך כל מחשבה, זאת מאחר ו״כך כולם עושים״. לעיתים, נוכח קו החשיבה – המוטעה יש לומר – כי עמותה הינה כלי המהווה כר פעולה גמיש ונח.
לאלו החושבים כי ״כך כולם עושים״ היא הדרך הנכונה, אין לנו אלא לומר כי ראוי שיבדקו האם באמת כולם כך עושים, או רק אלו שלא חושבים.
לאלו החושבים כי עמותה הינה כלי המהווה כר פעולה גמיש ונח, כדאי שלא יעצרו כאן ויעיינו בהמשכו של מאמר זה.
האם אכן עמותה הינה כלי גמיש? – דברים אלו היו נכונים – אולי – לפני למעלה מעשור, אך בחלוף השנים ונוכח שינויים רגולטורים, פיקוח ואכיפה של הרגולטור, בראשות רשות התאגידים באמצעות רשם העמותות, יש לבחון היטב את הצורך שלשמו חפצים להקים עמותה ולבחון את האלטרנטיבות השונות.
ננסה להציג במאמר קצר זה מספר עקרונות בדיני עמותות ולנסות להסביר מתי ולשם מה יש צורך בעמותה ומתי ולשם מה ראוי להקים מנגנון משפטי אחר.
מטרת המנגנון המשפטי הקרוי ״עמותה״
סעיף 1 לחוק העמותות קובע, כי עמותה הינה תאגיד המוקם על-ידי שני בני אדם או יותר למטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו ושמטרתו העיקרית אינה עשיית רווחים.
שלושה הם המאפיינים העיקריים של עמותה:
- איסור חלוקת רווחים;
- פעולה אך ורק במסגרת המטרות שאושרו לעמותה;
- החברות בעמותה היא אישית ואין אפשרות להעבירה לאחר. לחבר העמותה אין זכות קניינית בעמותה (אין לו למשל מניה) ומכאן גם זכותו אינה סחירה.
איסור חלוקת הרווחים הינו ליבת ״העמותה״ ומשקף את מטרתה – ארגון התנדבותי, אשר מטרתו קידום אינטרס ציבורי, קהילתי, כזה או אחר, שלא נועד ״לעשות כסף״, אלא לתרום לכלל הציבור.
לעיתים – וצר שכך – עמותה הינה גוף נדרש כחלף או כהשלמה לרשויות שלטוניות, אשר מסיבות כאלו ואחרות אשר לא כאן המקום לפרטן, אינן נדרשות לאינטרס זה או לציבור מסוים.
מטרת חקיקת חוק העמותות
בעבר, הופקד כל נושא הארגונים ההתנדבותיים בידי משרד הפנים, על פי חוק האגודות העותומניות. עד לחקיקת חוק העמותות, הפיקוח על עמותה נעשה בשלב הקמתה בלבד ולאחר הקמתה יכולה היתה לעשות כאוות נפשה, ללא דין וללא דיין.
בשנת תשמ״א – 1981 חוקק חוק העמותות, על מנת לתקן המצב האמור. המחוקק מצא כי עמותות אשר גייסו כספים מהציבור או מגורמים ממשלתיים, באופן שלמעשה הכסף הועבר לידיים פרטיות, לא עמדו ״בפיתוי״ ובמקרה הטוב עשו בו שימוש שאינו חופף את מטרות העמותה ובמקרה חמור מכך, שימשו להעשרת ״בעל״ העמותה ונלקחו לכיסו.
מצב דברים זה פגע קשות במוסד העמותה וברעיון העומד מאחורי מוסד זה וגרם לירידה בשיעור התרומות והכספים המועברים מרשויות השלטון לעמותות כמו גם גרר פגיעה באינטרס הציבורי שלשמו הוקם המנגנון המשפטי הקרוי ״עמותה״.
מהי עמותה
חוק העמותות קובע, כי עמותה הינה תאגיד ״… כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית.״
היינו, עמותה הינה יצור ״חי״ מלאכותי יציר המשפט, לו מיוחסים חובות וזכויות ופעולות משפטיות. במאמר מוסגר, אותו כלי משפטי אשר יצר את הקמת הנקרא ״תאגיד״, נועד לפתור בעיה אנושית פסיכולוגית, של חוסר מוטיבציה לקחת סיכונים, שעה שכל הסיכונים ותוצאתם, ככל והם מתממשים, מיוחסים ומושלכים על הפרט ולא על היצור המלאכותי. נושא זה קרוי ״תורת האישיות המשפטית הנפרדת״, אשר עליה – ועל השלכותיה בדין תורה – נרחיב, בעז״ה, במאמר נפרד.
לפיכך, העמותה לענין זה שווה לחברה, למעט אותם עקרונות ייחודיים לה שבראשם – כאמור בשונה מחברה – בסיס מטרותיה. קרי, היא אינה כלי להשאת רווחים ל״בעליה״, אלא ההיפך הוא הנכון, היא כלי שאינו מיועד לייצר רווח לבעליה כלל ועיקר, בין היתר בשל כך ניתנו לה הטבות ותמיכה על ידי המדינה.
לא ניתן להתעלם מהסבר קצר לענין העדר הרווח – העדר הרווח משמעו, העדר רווח של ״הבעלים״ של חברי העמותה, אין הכוונה לשכר עובדיו, אשר הוא כשלעצמו מותר, במגבלות שיפורטו להלן, או לרווח של העמותה עצמה אשר השימוש בו הינו לפיתוח מטרותיה.
בהערת אגב נציין, כי כיום קיימת אפשרות להקים חברה לתועלת הציבור, אשר במתכונתה הינה דומה לעמותה בשינויים מסוימים.
הבסיס העקרוני לפיקוח על עמותות
דומה כי בנקודה זו עלינו לחזור לראשיתו של המאמר. שעה שכל מטרותו של ״המלך אדון העמותה״ היא להרבות לו סוסים וזוהי מטרת הקמתה של העמותה – חלף חברה – ובהעדר ציווי אלוקי שלא יעשה כן – ולא נביע את עמדתנו האם ומתי מיטשטשים הגבולות או שמא נאמר נחצה הגבול, בין מותר ואסור אף במישור ההלכתי – ועת פשתה תופעה זו, ראה לנכון המחוקק להפעיל כליי פיקוח, אשר הפכו נוקשים עוד יותר שעה שכל צד – הרגולטור ו״המלך״ – נקט בשיטת ״הבה נתחכמה לו״.
אישור ״ניהול תקין״ – מגן או חרב
בשנת תשמ״ח – 1988, החליטה הממשלה כי עמותות המבקשות לקבל תמיכה מהמדינה חייבות להמציא אישור ניהול תקין מרשם העמותות. החלטה זו הורחבה והוחלה גם על עמותות אשר המדינה רוכשת מהן שירותים.
אמור מעתה, תנאי הסף לקבלת תמיכה מהמדינה או למכור שירותים למדינה, הינו ״אישור ניהול תקין״.
כמו כן, נדרש אישור ניהול תקין גם לשם קבלת מעמד מיוחד על פי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה – לפיו זכאי תורם לעמותה לניכוי מס בגין תרומתו. עוד נדרש אישור ניהול תקין גם על ידי רשויות מקומיות, כתנאי סף לעבודה עימן, המועצה להסדר הימורים בספורט וכן קרנות גדולות.
בשנים האחרונות רמת הפיקוח עלתה, כמו גם מוטלות סנקציות על עמותות אשר אינן עומדות בכללי הניהול התקין. רשם העמותות עורך בדיקות יזומות וככל ונמצא כי עמותה אינה עומדת בכללי הניהול התקין, אינה מקבלת אישור זה. ככל והיה לה אישור ניהול תקין, נשלל זה ממנה.
את השאלה שבכותרת פרק זה – מגן או חרב – נשאיר בצריך עיון, שכן פנים לה לכאן ולכאן ולא ננתח סוגיה זו במסגרת מאמר זה שכן היא ראויה לדיון מורחב. אין להתעלם מכך שהעדר תשובה חד משמעית – לעניות דעתי – גם היא אומרת דרשני.
מוסדות העמותה
חוק העמותות קובע, כי לעמותה יהיו לפחות שלושה מוסדות:
- אסיפה כללית;
- ועד מנהל;
- ועדת ביקורת (או גוף מבקר).
אסיפה כללית
האסיפה היא גוף הכולל את כל חברי העמותה. תפקיד האסיפה הוא לבחור את הוועד, לקבוע את מספר חבריו וכן לבחור את ועדת הביקורת. כמו כן, על האסיפה לאשר את דו״חותיה הכספיים של העמותה. עוד עליה לקבל החלטות בדבר שינוי תקנון או שם העמותה, כמו גם לאשר גמול לחברי הוועד או ועדת הביקורת. עוד בסמכותה של האסיפה להעביר את הוועד או חבר וועד מכהונתו/ם.
הוועד
תפקידו של הוועד הוא ניהול ענייני העמותה. בידיו תהיינה כל הסמכויות שלא נתייחדו בחוק או בתקנון העמותה למוסד אחר ממוסדותיה של העמותה. בוועד צריכים להיות לפחות שני חברים. אדם הנותן שירותים בשכר לעמותה, שלא עקב תפקידו כחבר וועד, אינו יכול לכהן כחבר וועד.
על חברי הוועד מוטלות חובות משפטיות כגון חובת האמון, חובת הזהירות וחובות נוספים, בדומה לחובות הקיימות על דירקטור בחברה.
על פי התקנון המצוי, הוא מעין תקנון סטנדרטי, על הוועד להסמיך שניים או יתר מחבריו כמורשי חתימה מטעם העמותה. על פי כללי הניהול התקין, יש צורך בחתימת שניי מורשי חתימה יחדיו. אין חובה להחיל את התקנון המצוי על העמותה וניתן לקבוע, למשל, כי מי מעובדיה ישמש כמורשי חתימה, או כי מורשי החתימה יהיו – או לא – מי מחברי הוועד. אולם, מורשי החתימה אינם יכולים להיות חברי ועדת הביקורת.
ועדת ביקורת
תפקידה המרכזי של ועדת הביקורת, הוא בדיקת ענייניה הכספיים והמשקיים של העמותה וכן בדיקת תקינות העמותה ומוסדותיה.
זכות עיון במסמכי העמותה
לחברי העמותה זכות עיון בפנקס חברי העמותה, פנקס חברי הוועד, הפרוטוקולים של האסיפה הכללית והדו״חות הכספיים. לחברי ועדת הביקורת הזכות לעיין בכל מסמך הקיים בעמותה. לציבור הרחב זכות לעיין בכל המסמכים המוגשים לרשם העמותות, במשרדי רשם העמותות.
אחד הכלים הנוחים ביותר הקיימים כיום למעקב אחר מסמכי העמותה המוגשים לרשם העמותות, הינו אתר ״גיידסטאר״. באתר זה ניתן למצא – בין היתר – על נקלה, את חמשת מקבלי השכר הגבוהים בעמותה ואת שיעור שכרם, האם לעמותה אישור ניהול תקין אם לאו וכן את כל הדו״חות הכספיים של העמותה ועוד.
מטרות העמותה
עמותה חייבת לעסוק אך ורק במטרות שלשמן הוקמה – גם אם הפעולות אותן היא מבקשת לבצע והן שונות ממטרותיה חשובות עד מאוד, מסייעות לציבור או לנזקקים – והן אלו אשר נרשמו על ידי הרשם בעת הקמתה. ככל ומבקשים לשנות את מטרותיה, למטרות שאינן דומות למטרותיה המקוריות, הרי הדבר מצריך אישור של בית המשפט. כאמור, על פי החוק, אין מטרתה העיקרית של עמותה יכולה להיות עשיית רווחים.
קבלת אישור ניהול תקין – אליה וקוץ בה
רק בתום שנתיים של פעילות רצופה והגשת המסמכים כחוק לרשם העמותות – לא נפרט את כלל המסמכים אותם יש להגיש – וכן עמידה בכל כללי הניהול התקין, יכולה עמותה לקבל ״אישור ניהול תקין״. האישור אינו רטרואקטיבי. ישנן מספר דרכים להתמודד עם מגבלה זו, אך אין זה המקום לפורטן.
השימוש בכספי העמותה ובנכסיה – כללי ההתמודדות מול יצר הרע
על עמותה לפתוח חשבון בנק על שמה בלבד וכספיה יופקדו בחשבון זה ולא בחשבונות של גורמים אחרים, כגון חברי ועד למשל. עמותה – על פי כללי הניהול התקין – אינה יכולה לשלם הוצאותיה ובכלל זה מלגות, במזומן (למעט קופה קטנה). יודגש, כי מלגות צריכות להיות משולמות בשיקים ״למוטב בלבד״.
שיקים מטעם העמותה חייבים להיות חתומים על ידי שני מורשי חתימה.
העברות כספיות מחשבון הבנק של העמותה תבוצענה אך ורק באמצעות הוראה בפקס, להבדיל מהוראה טלפונית, ובחתימת מורשי החתימה.
השימוש בכרטיס אשראי מוגבל והוא יעשה אך ורק בסכום המותר לשימוש כקופה קטנה ולהוצאות המותרות במסגרת קופה קטנה.
לעמותה מותר לשלם לחברי הועד וועדת הביקורת גמול ישיבות והחזר הוצאות בלבד.
הוצאות השכר שהעמותה משלמת תהיינה סבירות.
לעמותה מותר להלוות אך בתנאים מסוימים בלבד.
עמותה חייבת לנהל פנקס תורמים, בו תציין את כלל התרומות בכסף ובשווה כסף.
כל זכויות העמותה יהיו רשומות על שם העמותה בלבד.
קרבה משפחתית וניגוד עניינים – סידור עבודה משפחתי
ככלל, לא יועסקו בעמותה קרובי משפחה של חברי ועדת הביקורת.
באשר לחברי ועד נקבע, כי כעקרון לא יועסקו בעמותה בשכר יותר מ- 10% – או היקף שכר של 10% מהיקף השכר המשולם על ידי העמותה – עובדים שהם קרובי משפחה של חברי הועד.
קרובי משפחה מוגדרים בחוק כאח, הורה, הורי הורים, צאצא, צאצא של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה.
לא יכהן בועדת הביקורת קרוב משפחה של חבר ועד.
אין ספק כי נהלים אלו – אשר הינם הכרחים לשם קבלת אישור ניהול תקין – מהווים כלי מרכזי למניעת הפיכתה של העמותה לעסק משפחתי, אשר מחד אמנם אינו מכשיר רשמי להשאת רווחים, אך מאידך – בפועל – הוא מהווה את מקור הפרנסה העיקרי של ״משפחת המלוכה״ מבלי שהיא עצמה – העמותה – נושאת רווחים משל עצמה, שהרי גם בחברה בע״מ מטרתו של ״בעל השליטה״ בסופו של יום להשיא את רווחיו האישיים.
פירוק ואיסור מכירת העמותה
עמותה הרוצה להפסיק להתקיים, חייבת לנקוט בהליך של פירוק מרצון, אלא אם היא מעוניינת להתמזג עם עמותה אחרת או עם חברה לתועלת הציבור. מאחר וחברות בעמותה הינה אישית והיא אינה ניתנת להעברה כמו גם אינה ברת הורשה, הרי שלא ניתן למכור עמותה.
למעלה מן האמור, קיים איסור להעביר את נכסי העמותה לחבריה לאחר פירוקה של העמותה.
האיסור קיים אף על נכס שניתן לעמותה על ידי מי מחבריה בתקופת פעילותה (נק׳ זו ניתנת לפתרון בהתניה מוקדמת בתקנון או בהסכם).
סיכום ומסקנות
כאותו ילד שהתבגר, עם השנים איבדה העמותה מגמישותה והיא עתה ״בעל בעמיו״. יתרונותיו של המבוגר האחראי, עולים לעיתים על גמישותו של הצעיר הנמהר. אולם, לא כל מה שיכול אותו צעיר גמיש לבצע במהירות וביעילות, יכול המבוגר האחראי. ההיפך גם הוא נכון.
לפיכך, ראוי ונכון לבחון היטב בטרם רצים לפתוח עמותה, כי כך עושים כולם. כדאי לבחון מדוע ולמה יש צורך בעמותה ולא בגוף משפטי אחר, האם נכון להקימה בראי מטרות המקים, האם רמת הפיקוח תכביד באופן שלא ניתן יהיה להשיג את המטרות, או שמא צורת התאגדות זו מחוייבת המציאות נוכח מטרות יוזם/י ההתארגנות – מטרות ציבוריות גרידא. אין ספק, כי אם מטרת יוזם/י הגוף המוקם, הינה ״לעשות לביתם״ – מונח אשר מרבים להשתמש בו לאחרונה ולא תמיד לחיוב – וביושר, טוב יעשו אם יבחנו דרך התאגדות אחרת.
לא יהא חולק, כי בשנים האחרונות אין מקום עוד למלכים – לפחות לא בעולם העמותות – והדמוקרטיה, אשר אחד מעקרונותיה המרכזיים הוא עקרון השקיפות, הרימה ראש. הדוגלים בשיטת השלטון המלוכני, או המרוויחים הגדולים המקורבים לשולחן המלך יאמרו, כי חבל שכך, האחרים יאמרו – כי היה צריך לעשות זאת מזמן וביתר שאת.
• הכותב, עוה״ד צבי (ציקי ) וולפסון, הינו מייסד ושותף מנהל של משרד עורכי הדין וולפסון ויינשטיין ושות’ ומומחה בדיני תאגידים ובכלל זה בעמותות.