בין השאלות שמציגים הבאים אל הגראי”ל שטיינמן, ישנן הרבה שאלות הקשורות בפרנסה.
החברותא של ראש הישיבה, הגאון רבי משה יהודה שניידר, מציג כמה מהן שנשאל לאחרונה.
אחת השאלות הייתה של אחד שהוצע לו להיות ‘רשם’ לישיבה שאינה לגמרי על טהרת הקודש, ושאל “אם לקחת פרנסה זו”?
הרב שטיינמן השיב: “אם הקב”ה גוזר עליו פרנסה, וכי אינו יכול להביא לו בדרך נקיה. רק בתוך ‘בלאטע – בוץ’? לא יקח את זה ויזמין לו הקב”ה בדרך היתר”.
כך גם השיב להורים השואלים עבור בנותיהם: באיזו דרך יבחרו ללמוד מקצוע בסמינר – אם כדאי ללמוד בלימודי מחשב וכדומה שמצוי בהם יותר פרנסה? ואומר רבינו שיבחרו בדבר שקשור יותר לרוחניות כמו הוראה וגננות. ואם מצד פרנסה – “עלינו לדעת שהפרנסה שנגזרה להם מהשמים יקבלו”.
לשואל אם להוסיף לימוד מקצוע לשעות נוספות, כדי להרוויח חוץ מההוראה, השיב את המשל הידוע של החפץ חיים: כשיש חבית מלאה יין, ויש לה רק ברז אחד, לא יוסיף כלום – אם יוסיף לחבית עוד ברז, כי מה שיש בחבית זה מה שיצא. וכך גם הפרנסה שנקצבה לו מן השמים: יקבל בכל מקרה – ולחפש עוד מקצוע זה כמו לפתוח עוד ברז.
לאחד שהציג את השאלה הבאה: הוא יכול לקבל סכום מסוים מהממשל עבור נזקים מסוימים שאירעו לו, אך עליו להעלים פרט, ואין חשש שיתפסו את זה – האם אפשר לעשות את זה? – הגראי”ל השיב: “לא מרוויחים כלום מכאלה דברים”.
ופעם אחרת, כשהיה מדובר על קבלת קיצבה מסוימת, אם יתנהג באופן מסוים, התבטא הגראי”ל: “אנשים מורים לעצמם היתר להיות גזלנים”.
אחד שאל, אם כאשר מדווח על עסקיו יכול להעלים סכום קטן שלא לדווח עליו – ויש לו מזה נפקא מינה לכמה דברים – אמר לו הרב שטיינמן: “דין פרוטה כדין מאה”.
בהתייחס לקריסת הפסקת האש, אמר הגראי”ל: “רואים בחוש את הניסים הגדולים שעושה עמנו אבינו שבשמים, עד כדי כך שאפילו מלאך רע בעל כרחו יענה אמן שהקב”ה מנווט את הכל”. והגיב: “עכשיו כבר יושיענו הקב”ה שניפטר מהם לגמרי”.