חוצפה ועזות מצח: מה משותף לניר אורבך ולזמר החסידי מוטי שטיינמץ?

1.

מה הקשר בין הזמר מוטי שטיינמץ לח”כ ניר אורבך?

החוצפה.

היא המאפיין המשותף בעיני – לשני אישים אלו. אבל לא רק חוצפה, גם עזות מצח שאולי נובעת מחוסר הבנה בסיסית של המציאות.

נפתח במבוגר – הגאון בעמו ניר אורבך.

חבר הכנסת מ’ימינה’ התלבט כזכור ימים ארוכים, האם להיכנס לממשלתו של בנט, ואז הכריע לחיוב בעקבות השתתפות בהופעה של שני המאורות הגדולים – אביב גפן ואברהם פריד.

מתברר, ששני מעתיקי השמועה, להם זכינו בדורנו הדל והחלוש בחרו להופיע ביחד, ואורבך כה התרגש מהחיבור של השניים על הבמה, שמיהר לזנק לממשלה עם מנסור עבאס.

לא מאמינים? גם אני התקשיתי. אבל הוא חתום על הטקסט הזה. לא בהומור. לא בציניות. ניתן לבדוק.

עד כאן בסדר. אולי לא ממש בסדר, ככלות הכל מתברר שחבר כנסת בישראל לא נמנה על העיפרון המחודד בקלמר, אבל זה האיש.

אלא שכעת הפך הגאון גם לחצוף.

בפוסט שפרסם עם תחילת השנה החדשה הסביר אורבך כי סמוטריץ צריך לבקש ממנו סליחה.

למה? ההסבר הלא ייאמן נשען על הרב חנן פורת זצ”ל, ‘ממנהיגי הציונות הדתית ששילב בצניעות תורה עם דרך ארץ, ידע להתנחל בלבבות אבל תמיד עם רגליים על הקרקע. כעת, סבור אורבך כי ‘הבית של הרב פורת נחטף’, ומכאן: ‘מעניין ‘מה היה חושב היום חנן פורת… בצלאל סמוטריץ צריך לבקש מהם ומאיתנו סליחה ומחילה’.

אינני מתיפייף, אך קראתי זאת שוב ושוב כדי להאמין, שלפני טקסט שחיבר הוא, ולא פרודיה.

הרב חנן פורת, סמלה של תנועת ‘גוש אמונים’, מקים תנועת התחיה, הופך למשענת עבור הח”כ הסרוג שבחר לשתף פעולה עם עיסאווי פריג’ ואבתיסאם מראענה? הרב פורת, תלמיד חכם, ישר עד כדי כאב ואיש מורם מעם (‘מעט מן האור’) היה מציע לסמוטריץ לבקש סליחה מאורבך ובנט שהעניקו למונח ‘שקרן’ משמעות נוספת?

אומר בגלוי, דעותיי שלי, רחוקות מאלה של פורת מזרח ומערב, וגם סמוטריץ בעיני אינו אלא גזען, אך העזות של אורבך לעשות שימוש בשמו של הרב – נוכח כניסתו לממשלת מרצ-רע”ם מעוררת בחילה של ממש.

מהיכן מופיעה החוצפה ועזות המצח הזו? ממקום רע באפיו של האיש או מניתוק מוחלט של המציאות?

2.

הזמר החסידי הצעיר, בעל הקול השמימי מוטי שטיינמץ, מאוכן מתברר באותה מחלקה.

בקליפ ‘הנושא את  השם ‘א שמיטהל’ע געויין’ (השמיטה בוכה, או בכי השמיטה)  שפרסם בשיתוף ‘קרן השביעית’, מעודד הזמר את החקלאים הבוחרים שלא לעבוד בשנת השמיטה בשדותיהם.

עד כאן בסדר. גם מצווה.

אלא שאז, בעזות מצח המנותקת מן המציאות, קובעים אנשי ‘קרן השביעית’ בעזרת הזמיר כי הרבנים – מאורי הדורות במובן הפשוט ביותר של המילה – המאפשרים לעבוד בשדה באמצעות ‘היתר המכירה המפורסם’, אינם אלא ‘רבנים לא מוכרים’, וכי מי שפועל בעקבות פסקיהם נחשב ל’עברייין’. הביזיון לא נעצר כאן והמשוואה ממשיכה להתנגן: העבריינים נדרשים להכות על חטא ולקרא: ‘אשמנו בגדנו’.

לא פחות.

מהיכן מופיעה החוצפה ועזות המצח הזו? ממקום רע באפים של שטיינמץ וחבריו או מניתוק מוחלט של המציאות?

במקרה הזה בחר הזמר להוציא הודעת הבהרה כי, “לא היתה בסרטון כל כוונה לפגוע באף אדם או ציבור, והוא מתנצל אם חלילה מישהו נפגע וכו'”.

ההבהרה הזו, יפה וחשובה ועם זאת לטעמי מגוחכת שלא לומר מרגיזה. איך ‘לא פגעתם’? ובכלל, הדיון הוא ‘אנחנו’, או הזלזול המופגן במצוקי ארץ?

מה כן ניתן לעשות? בהודעה ששלחתי למר שטיינמץ ולקרן השביעית הצעתי את הנוסח הבא: “אנו חוזרים בנו באופן מוחלט מכל האמירות החד משמעיות אודות ‘עברייני היתר המכירה’. אנו מבקשים כן, לעודד את החקלאים [הגיבורים] המעוניינים לשמור שמיטה בלי להזדקק להיתר”.

בינתיים מסתבר, הם לא אימצו את הצעתי.