מי ששמח עכשיו שמחה אמיתית – ישמח כל ימות השנה הבאה. וזה קל

אחרי השנה הסוערת שעברנו, עם הסגרים והמגבלות, וגלי התחלואה היורדים ועולים, והטלטלות הפוליטיות, והשסע החברתי המעמיק, רבים שרויים באווירת דכדוך. “מה יהיה?”, הם שואלים בפנים חרושות דאגה.

אתה אומר להם ‘חג שמח’, מזמין אותם להצטרף למעגל הריקודים, והם מושכים בכתפיהם. אין להם מצב רוח. ודאי שאין להם חשק לשמוח. בפיהם טענה הגיונית לכאורה: “השמחה צריכה לבוא מבפנים, ואני לא שמח”.

השמחה תלויה בך

יש כאן טעות בסיסית. השמחה אינה תלויה בנסיבות אובייקטיביות ובמצב העובדתי. נדמה שמי שטוב לו, מי שהוא ובני משפחתו נתברכו בבריאות טובה, הפרנסה מצויה בשפע, ואין לו צרות ודאגות – הוא אמור להיות שמח. ולהפך, מי שיש לו צרות ודאגות אינו יכול להיות שמח. אך למעשה הדברים אינם קשורים בהכרח זה בזה.

אכן, לעיתים השמחה מתפרצת מאליה. יש נסיבות משמחות שמביאות שמחה, ואז אין האדם נדרש לעשות דבר למענה. אבל בדרך כלל השמחה תלויה באדם עצמו. ירצה – יהיה שמח, ואם יבחר לשקוע בדכדוך ובעצב – יהיה שרוי במצב רוח ירוד גם כשהשמש זורחת.

יש אנשים שלא חסר להם דבר, ואין בליבם שמחה. ולעומתם, יש מי שהם חסרי כול, אבל שמחים תמיד. אפשר תמיד לחפש את מחצית הכוס הריקה ואפשר לראות את מחצית הכוס המלאה. האדם השמח רואה בכל דבר את הצד הטוב, וממעיט מערכו של הצד הריק. הוא רגיל למצוא את נקודות האור, ולצמצם את משקלם של הדברים השליליים. כך הוא יכול תמיד להיות שמח – כי תמיד הוא מרגיש שטוב לו.

מי שרוצה, יכול לראות בכל דבר את הצד המלא, את הברכה, את הטוב; להיות שמח בחלקו ולהיות מלא תודה לה’ על כל הדברים הטובים שזכה להם – ילדים, נכדים, בריאות, פרנסה בכבוד, נשיאת חן בעיני הבריות, דירה נאה, כלים נאים, ועוד ועוד.

אכן, יש דברים שאינם מושלמים, אבל הטוב דיי בו למלא את ליבנו שמחה ואושר.

להתמסר לשמחה

ואולם השמחה היא גם מתנת שמיים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב”ה, שיפתח לנו את שערי השמחה. וכאן מתחברים הדברים עם חג שמחת תורה העומד בפתח – זה חג שבו נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה – יבוא וישאב.

היממה הזאת היא מקור השמחה, היא המעיין שממנו נובע שפע השמחה. עכשיו אנו יכולים לשאוב שמחה וחדווה כאוות נפשנו, למשך השנה כולה. מי ששמח עכשיו שמחה אמיתית – ישמח, בעזרת ה’, כל ימות השנה הבאה. ואין דבר קל מזה: פשוט להרים את הרגליים, לרקוד, לשמוח עם התורה, לדחוף את עצמנו לתוך מעגלי הריקודים.

בשמחת תורה צריך להניח את כל הדאגות והבעיות, ולהתמסר לשמחה. נצא אפוא כולנו יחד בריקוד שמח ונשאב לנו שפע של שמחה, אחדות ואמונה לכל השנה כולה.