הם אמרו תהילים והשומר נכנע: ‘כשילד רואה שיש קו ישיר לקב”ה’

משתתפים: הודי ויוסי שפס, תושבי העיר חיפה, הורים לארבעה ילדים. יוסי איש היי-טק, הודי מורה לחינוך מיוחד.

איך עברו עליכם גלי הקורונה?

יוסי: “יצאתי לטיול בחו״ל, הייתי שבוע בגאורגיה. זה היה ממש בתחילת הגל הראשון, נצמדו אלינו סינים. הרגשנו שאנחנו שואפים משהו מוזר. כשחזרנו, התחילו להופיע לנו תסמינים. אחרי כמה ימים טסתי לשוויץ וחזרתי עם הקורונה בפורים ממש, כשבישראל עוד לא היה עדיין כלום…  ממש הבאתי את זה משם.

פרק ראשון: כשתלמידה שאלה אותי: ‘המורה, למה אתם החרדים מתנהגים ככה?’

“חצי שנה הייתי ללא חוש טעם וריח, לא תפקדתי בכלל, לא יכולתי לקום מהספה. אחרי חצי שנה, נדבקתי פעם נוספת. לא ידעתי שאני חולה. אבל שישה עובדים נמצאו חיוביים, אחד הדביק את כולם. עשיתי בדיקה ויצאתי שוב חיובי.

הודי: “בעלי היה חולה, הוא ישב בסלון. הילדים ואני לא נדבקנו, עד היום לא נדבקנו בכל ארבעת הגלים. התקשרתי למנהלת שלי ואמרתי שבעלי חיובי, ואנחנו בבידוד. היא אמרה: ‘זה על אחריותי, את מגיעה לעבודה’. הייתי בהלם שלקחה על עצמה אחריות אולי אדביק מישהי – אבל עשיתי מה שאמרה. זה היה בגל הראשון”.

מה עשיתם עם הילדים – בזמן שיוסי היה חולה?

״ממש אחרי פורים, בגל הראשון, כל הילדים יצאו לחופש, יוסי היה איתם בבית, כשהוא לא תיפקד. ואני הלכתי לעבודה…

״איך הסתדרתי? הדוד מעלי אקספרס פינק אותם בכמויות… הזמנתי להם כמויות של יצירות באלפי שקלים, כל היום קייטנה של אמא, חוגים, אפייה, בריכות. כמה שפחות לגרד את הקירות, הם לא רצו לעזוב את הבית.

״הן מאוד מחונכות. קמו בבוקר בשעה 08:00, התפללו, קניתי לוח מחיק עם טושים צבעוניים וכל יום רשמתי להם ‘בוקר טוב – יום שני, לא לשכוח להתפלל, אחרי תפילה חטיף, אחרי כן חידות, תרשמו לי בלוח’. השארתי להם משימות ונשארתי לישון עד שעה 10:00. כששקמתי ישר להכין כל מיני דברים לילדים…”

ירוק? זו השגרה החדשה. התחסנו, וקבלו ‘תו ירוק’ לחיים

מה עשיתם בסגר הראשון, בליל הסדר וחג הפסח שלא היה ניתן לעשות עם המשפחה?

״מאוד נהנינו, אנחנו מאוד אוהבים את המשפחתיות, לא מפחדים מזה. כבר שנים עושים את החגים לבד, לא משהו שהוא חדש לנו. אנחנו גרים בחיפה, כשההורים שלי גרים בירושלים ושל יוסי בבני ברק. אנחנו מאוד עצמאיים גם ככה. היה כיף, מניינים בחצרות, נוסח יהודי אחד גדול – מאוד מרגש. תקופה טהורה.

פחדתם בהתחלה, כשלא ידענו הרבה על הנגיף, עדיין לא היו חיסונים?

״אמא שלי תמיד אמרה: מי שצריך למות – ימות גם במטבח בהתקף לב. לא צריך להיכנס לטראומות או להיסטריה. נטו אמונה בה’, מי שצריך לקרות לו משהו זה יקרה, לא משנה באיזו סיטואציה זה יהיה. לא פחדנו… כמובן להישמר וכו’. ברגע שראיתי שיוסי חיובי ואנחנו לא נדבקים, מפלס הדאגה ירד”.

בגל השני והשלישי מה היה?, מה עושים עם בידודים?

״בגלל שאני אמא פעילה, זה לא שינה לי, סדר היום היה אותו דבר. מעצבן מצד הילדים: חופש גדול, קצת חזרו לשיגרה, ועוד הפעם סגר. חיכו לטיולים של החופש הגדול וזה לא קרה – הייתה להם אכזבה. הבטחנו להם שניקח אותם לחו”ל. לפני כמה חודשים לקחנו אותם לחו״ל, הם חיכו בסבלנות.

״כן, משהו שתחזקנו מהקורונה, זה השיחות ביום שישי לומר ‘שבת שלום’, להתקשר לכל המשפחה המורחבת, לדוגמה בפסח, להגיד חג שמח. מאוד מקרב. ככה פחות מרגישים לבד”.

למה הבטחתם לילדים דווקא לחו״ל?

״אנחנו נוסעים הרבה לחו״ל, 5-6 פעמים בשנה. אבא שלי אנגלי, המשפחה המורחבת שלנו בחו״ל…”

לא היה את הפחד לנסוע עם ילדים קטנים לחו״ל?

״אין שום פחד, בדקנו לאן אנחנו טסים. היה אפס תחלואה, ממש אפס מבחינת קורונה, כלל לא הפחיד אותנו. המדינה הייתה ירוקה לחלוטין. טסתי שבועיים לאחר מכן עם גיסתי ליוון, מדינה כתומה. לא הייתי לוקחת אותם למקום כזה, היה שם סגר בלילה לא רציתי להכביד”.

בזמן הטיסה שלך, יוסי והילדים בבית, איך מתארגנים לזה?

״הוא הסתדר. ברגע שנכנסתי לנתב”ג, יוסי שלח לי הודעה של הבת שלי הגדולה, עם ארנבת. ואז התקשר בשיחת וידאו ואמר: נכון, שעברת את גבולות ארץ ישראל? קנינו ארנבת. הם חיכו שאני אסע והם יקנו חיה הביתה. הוא נהנה.

“יש לו קשר ממש טוב עם הילדים. אני מעריצה אותו על הסבלנות שיש לו, ששמתי לב לזה יותר בזמן הקורונה”.

איך יוסי מעסיק אותם בזמן שאת בחו״ל?

״הרבה יצירות, השכנים נכנסו והגיעו. יצירות, הוא לקח אותם לירכא ולבלגן. לקח אותם לעבודה, הבת הגדולה עשתה קייטנה לכל הילדים של העובדים”.

מה עוד הצלחתם לחוות?

״יצאנו לאקווריום בירושלים, לקחנו אותם לחו״ל. הלכנו הרבה לים – שכרנו צימר בפתח תקווה עם המשפחה”.

איך זה מסתדר עם העבודה שלך של יוסי, והכוחות לזה?

״מה שאכפת לי וליוסי, זה לאסוף חוויות חיוביות לילדים שלנו. אני מסתכלת על חברות שלי, מסכנות, הן עצבניות, צורחות על הילדים, כל החוסר ידע – נדבק לא נדבק, בידוד לא בידוד. זה כל כך טראומה לילדים, שהם יגדלו וידברו על תקופות הקורונה, יגידו איזו תקופה איומה זאת הייתה. לקחתי את יוסי ואמרתי לו: בוא ננסה לעשות חוויה חיובית, מה שאפשר בכיף ובאושר נעשה.

״בסופו של דבר, כשהילדים יירדמו, אנחנו יכולים ללכת לים ולהוציא את כל עצבים שלנו, לידם בוא נהיה אחרת, כמה שיותר חוויות טובות. די הצלחנו, הילדים שלי אם ישאלו אותם: בית ספר או להישאר בבית? הם נשארים בבית…”

הודי מספרת: “נסענו מחיפה לאקווריום בירושלים שלוש שעות נסיעה, לא ידענו שצריך לעשות בדיקת קורונה. בגלל שצריך להזמין מראש לאקווריום, הזמנתי לערב, חצי שעה לפני סגירה.

״אמרו לנו, אתם לא יכולים להיכנס בגלל שאין לילדים שלך תו ירוק. נסעתי שלוש שעות כל צד, בשביל כלום. אמרתי להם: בואו נגיד פרק תהילים, לכו תדעו מה יקרה. הבן אדם ראה שישבנו בחוץ, הילדים ממש רצו להיכנס. אמר: ‘טוב, יאללה אל תספרו לאף אחד שהכנסתי אותם ללא תו-ירוק. איזה חוויה הכי כנה ואמיתית לילד שיש לו קו ישיר לקדוש ברוך הוא. הוא סיבב ככה שלאדם התרכך הלב – זה השיעור הכי גדול. נטו אמונה בה’.

״השתדלנו כמה שיותר ליהנות, אם אתה מאורגן נכון, ויש חטיפים וארוחת צהריים מוכנה, שירים שהילדים אוהבים – אווירה טובה ולא בלחץ בשש בבוקר לקום ולהספיק, אלא בשעות הגיוניות, הכל יותר קל ונוח ונעים לכולם.

״זה ילדים. אתה לא רוצה שתהיה להם חוויה של כעס ועצבים. שהיה להם כיף בחיים”.

איך מסבירים לילדים מהי קורונה, אבא בבידוד, אבא חולה?!

״בהתחלה גם לנו היה חוסר ודאות, לא ידענו, היה מאוד מבלבל. סיפרנו להם מזה נגיף, איך זה עובר מאחד לאחד. בהתחלה אמרו: מישהו נגע במכולת במשהו אז לשים כפפות. היו כל כך הרבה קונספירציות שלא ידענו מה לעשות. כל פעם שידענו אמרנו להם… כשילד שאל שאלה, ענינו לפי איך שאנחנו יודעים. אין מה לשקר ולהסתיר. מה שלא ידעתי, אמרתי לא יודעת. זו לא בושה.

יש משהו שאת לוקחת מכל התקופה של הקורונה בשנה וחצי האחרונות?

״שהילדים שלי יקחו את זה כתקופה מאתגרת אבל חיובית. מכירה הרבה משפחות שהאמא פקעת-עצבים. אצלנו היה שיא הרוגע, מאחלת לעצמי שקלטו שמה שצריך לקרות יקרה – ויש דברים גדולים מאיתנו”.

את אומרת שהכל בסדר, אבל התקופה כן הייתה קשה. יש דברים שעברו בשנה וחצי שלא הייתם עושים בתקופה רגילה. איזה חוויה לקחת?

״הסבלנות לילדים, אני רואה שאנשים מאבדים את זה בשנייה, גיליתי על עצמי, חשבתי שאשבר יותר מוקדם ושתהיה לי פחות סבלנות. וזה לא יפריע לי. להשתתף איתם ביצירות זה היה תרפיה בשבילי”.

מה עשיתם בראש השנה?

״אני אוהבת לארח, גיסתי הגיעה ואח של יוסי עם הילדים. אין לי שבת או חג ללא אורחים”.