לא סופרים את המתים: בנט ושריו מתעלמים מקורבנות הקורונה

במקום להכריז מלחמה על המגפה, ‘ממשלת הריפוי’ הכריזה מלחמה על הסגר ועל ההגבלות. התוצאה: מספר הישראלים שמתו מהנגיף הגיע כבר ל-7,507 – יותר מאלף מתים בגל הרביעי.

מצייתים ל’דעת תורה’ וחוגגים את סוכות בבטחה: כך מוגנים פי 10

במאמר מיוחד שכתב רז רזניק,  הפרשן לענייני הבריאות של ‘ישראל היום’, הוא תוקף בחריפות יוצאת-דופן את ממשלת בנט-לפיד-עבאס – וקובע: הם לא סופרים את המתים, ומקרינים זילות מחרידה של חיי אדם ופשיטת רגל מוסרית.

וכך כותב הפרשן המוערך במאמרו:

בניגוד מוחלט להבטחות השווא, הכזב והכחש של ראשי משרד הבריאות, בכירי הממשלה וקבינט הקורונה, מתפרץ הגל הרביעי של הקורונה בעוצמת שיא מזעזעת וטרגית, ומכה בישראלים באופן קשה מאוד וקטלני: יותר מאלף מתים מהקורונה – 30-20 בני אדם ביום – מאות חולים קשה בסכנת חיים בבתי החולים ועשרות חדשים מדי יום, כ־10,000 ויותר מאומתים חדשים ביום, ומאות יישובים מוכי קורונה, המוגדרים אדומים, כתומים וצהובים.

נתונים קשים והרסניים אלה משתקפים גם בהשוואות הבינלאומיות לפי גודל האוכלוסייה. באלו ניתן לראות איך בשלושת החודשים של ממשלת הריפוי והשינוי, הפכה ישראל מהמדינה המחוסנת ביותר בעולם – עם הישגים מרשימים מאוד בקנה מידה עולמי במאבק במגיפה – למדינה שבה מתפשטת התחלואה וגוברת התמותה באופן הקטלני ביותר בעולם.

המצב החמור של ישראל בחודשים האחרונים אינו מפתיע. הוא תואם כמעט מילה במילה תחזיות ואזהרות חד-משמעיות, מגובות בנתונים מחקריים ובניסיון העולמי והישראלי מאז פרוץ המגיפה, של מרבית בכירי מערכת הבריאות – למעט רופאים, מנהלים ומדענים המתחזים שוב ושוב להבין את הקורונה, שמתמחים באמירת דברי רהב, שקר ומה שהם מנחשים שהמראיין האחרון שאצלו הם התראיינו מצפה מהם.

ובכן, מאז הקמת הממשלה הנוכחית, אותם בכירים במערכת הבריאות חזרו והתריעו בפני ראש הממשלה נפתלי בנט, ובפני כל שרי הממשלה וקבינט הקורונה, כי כדי לצמצם את התפשטות המגיפה – ודווקא כדי לא להגיע לסגר – יש לנקוט בדחיפות הגבלות משמעותיות, כולל תו ירוק וסגול מלאים ואכיפה רצינית.

אולם כמעט שום דבר מזה לא קרה, וכל מה שנעשה היה מעט מדי, דל מדי, חלקי מדי, מאוחר מדי ומחורר למדי.

•

הממשלה, כולל שר הבריאות ניצן הורוביץ והעומד בראשה בנט, ממשיכה להכחיש את סכנות הקורונה. אולי מפני שהממשלה וראשה זיהו את כל הגבלות הקורונה – גם אם רובן היו הכרחיות והוטלו לעיתים אפילו מאוחר מדי – כמזוהות עם ממשלות נתניהו בשנה וחצי של המגיפה, והם רצו להימנע בכל מחיר מלהטיל אותן. עכשיו המחיר הוא יותר מאלף ישראלים שנפטרו מקורונה בגל הרביעי, וספירת המתים לא מפסיקה.

מדיוני הממשלה ומהצהרות השרים, ממשיכה לנשוב שוב ושוב רוח רעה מאוד של זלזול בסכנות הקורונה ובחומרת המגיפה, ורוח עוועים בלתי מוסרית – גם היא בלתי נסלחת – של התעלמות מוחלטת מצד שר האוצר, אביגדור ליברמן, מהפגיעה הכלכלית בפרנסה ובהכנסות של מאות אלפי ישראלים כתוצאה מההגבלות שבכל זאת הוטלו, ואשר השלכותיהן הכלכליות והחברתיות רק מתחילות להתגלות.

אחת הבעיות המרכזיות של הממשלה היא גם השר הורוביץ, שלפחות כלפי חוץ לא נתן גיבוי פומבי חזק מספיק לבכירי משרדו, ומפגין חולשה גדולה בהובלת המאבק במגיפה.

הסיסמה של הורוביץ היא שהוא רוצה להימנע מסגר בכל מחיר, אבל אף שעכשיו אפשר כבר לספור את המתים – הוא לא הראה עד עכשיו אפילו שמץ של מנהיגות בהבאת הממשלה לנקוט בדחיפות הגבלות שיקטינו את הסיכוי להזדקק לסגר, והוא מפגין חולשה גדולה ובלתי נסלחת בהובלת ישראל לגל הרביעי הקטלני.

•

למעשה, הורוביץ, בנט והממשלה כולה החליפו את המאבק בקורונה במאבק בסגר, והיו מוכנים לעשות הכל, אבל הכל, גם אם זה על חשבון הבריאות והחיים שלנו, כדי שיוכלו להכריז בתרועת ניצחון שישראל לא נכנסה לסגר בחגים ובכלל.

סגר הוא אמצעי בריאותי, חיוני והכרחי עתיק מאוד בהיסטוריה האנושית, לצמצום ההתפשטות של מגיפות קטלניות. לסגר עצמו יש השפעות כלכליות, חברתיות, נפשיות וחינוכיות רבות וקשות, אך הממשלה הוזהרה שוב ושוב שכדי להצליח בהימנעות מסגר עליה להטיל, ללא כל דיחוי, הגבלות משמעותיות אחרות, כמו הגבלות התקהלות ותו ירוק.

חלק מהמומחים דרשו לדחות את פתיחת שנת הלימודים עד לאחר החגים, כדי לצמצם את התחלואה והתמותה.

אבל שוב, מכחישי סכנות הקורונה בממשלה הצליחו לנפנף גם אותם – ולא משנה מה המחיר שנשלם כולנו בחולים ובמתים נוספים, ובבידוד של מאות אלפי תלמידים, הורים ומורים. העיקר ששרת החינוך, ד”ר יפעת שאשא ביטון, תוכל להכריז על פתיחת שנת הלימודים ב־1 בספטמבר.

שר הבריאות וראש הממשלה לא רק שהיו מוכנים להילחם בסגר בכל מחיר – ויהיה מספר הקורבנות אשר יהיה – הם גם, באופן בלתי מוסרי להחריד, כמעט לא מעיזים להזכיר את המתים מהקורונה בהצהרות ובנאומים שלהם.

כך גם רוב צמרת משרד הבריאות הנוכחית, תחת הורוביץ וקודמו יולי אדלשטיין, שבחולשתם איבדו לחלוטין את היושרה המקצועית והציבורית שלהם, וממשיכים לגבות את המדיניות הבריאותית ההרסנית והקטלנית של הממשלה.

למעשה, הם לא רק הביאו למספרים הגבוהים כל כך של המתים – הם גם לא סופרים אותם.

• המאמר פורסם ב’ישראל היום’