עם איזה ראש ממשלה היה מעדיף עמית סגל להיתקע על אי בודד?

חודשיים חלפו מאז הכריז עמית סגל, הפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12, על הוצאת ספרו הראשון בהוצאה עצמית, ספר שכולו עוסק בפוליטיקה הישראלית. כעת  הוא ישב לשיחה עם עיתונאי ‘מעריב’ בן כספית.

מצייתים ל’דעת תורה’ וחוגגים את סוכות בבטחה: כך מוגנים פי 10

הרעיון לספר שכבר הגיע למהדורת הזהב, הוא מספר, “התבשל כמו צ’ולנט בבני ברק, בישול אטי, הגשה מהירה. זה קרה בקורונה. מסתובבים לך בראש הרבה דברים, אבל פתאום זה קורה בבת אחת. הבנתי שיש פוטנציאל בפוליטיקה הישראלית. אמרו לי: ‘שים את בנט על השער’. ואין בנט על השער. אמרתי: אני גם לא שם את ביבי על השער. יש אנשים שיראו את המילה ‘ביבי’ ולא יקנו. ועוד בחתימתי. כנ”ל לגבי בנט. השנאה כלפיו בחלק גדול מהימין דומה לתיעוב שמתעבים את ביבי בשמאל. אז שמתי את שניהם בצד, הלכתי נקי. הם בספר, כמובן. אבל לא בשער”.

בהמשך הראיון ערך איתו כספית שאלון ראשי ממשלה זריז.

איזה ראש ממשלה היית לוקח לארוחת ערב ארוכה?

“רבין. גם כי הוא היה איש רעים להתרועע וגם כי אני חייב לדעת מה עבר לו בראש עם אוסלו”.

הוא לא איש רעים. חלש מאוד בסמול־טוק, ביישן.

“טוב, אז בגין. סבא וסבתא שלי הלכו פעם עם עליזה ומנחם בגין לסרט בעכו”.

עם איזה ראש ממשלה היית מעדיף להיתקע על אי בודד מלא חיות טרף וסכנות?

“שרון”.

לא ברק? בכל זאת, סיירת מטכ”ל.

“עזוב, ברק יתקין רפסודה מהעור שלי ויפליג עליה לציביליזציה”.

מי המרואיין הכי אטרקטיבי לראיון כסאח טלוויזיוני בשידור חי?

“בגין. אני מודה שההערכה שלי לבגין לא גדולה. הוא אוברייטד. אני גם חושב שהשחיתות בליכוד נולדה בימי בגין, לא אצל שמיר או נתניהו. ברגע שבגין עלה לשלטון ופינה את סיני, הוא אותת לליכודניקים שהאידיאולוגיה בצד. הח”כ הראשון שישב בכלא הוא שמואל רכטמן. היו מביאים אותו בזינזאנה להצבעות, והוא היה מצביע וחוזר. ח”כ מהליכוד. שכחתי לשים את זה בספר”.

מי לדעתך היה ראש הממשלה הכי מוכשר, ברמת האינטלקט?

“ביבי וברק. שניהם אנשים מסובכים מאוד. ברק אפילו יותר מביבי. ברק היה איש של משימות בסיירת מטכ”ל. ביבי הוא מצביא אוסטרו־הונגרי מהמאה ה־19, איש של מלחמות ארוכות שנים, כמו הסתערותו על האליטות, על איראן, על הכלכלה”.

מי היה ראש הממשלה הכי חשוב?

“ביי פאר, בן־גוריון”.

תה רואה מישהו בסדר גודל כזה אחרי ביבי?

“אולי יוסי כהן. יש בו משהו אריאל שרוני ממש. גם עוצמת האישיות, האגדות שנרקמות סביבו, הנטייה להסתבך”.

על המהפך הפוליטי הדרמטי שאירע בשנה החולפת, כאשר בנימין נתניהו, האיש שישב 12 שנים במעון ראש הממשלה פינה את מקומו, אומר סגל: “לא היה סיכוי לממשלה ימנית. אלו אגדות. אם בנט לא היה מקים את הממשלה, היינו הולכים עכשיו לבחירות חמישיות, והימין היה מתרסק כי כל הדלתא והקורונה היו עליו. וגנץ היה נכנס ללשכת ראש הממשלה ב־1 בנובמבר. בסוף בנט לא ניצח את ביבי, בנט ניצח את גנץ. ולכן גנץ חמוץ כל כך”.

סגל מסביר, כי כמה פעמים כבר חשב שנתניהו מסיים את תפקידו. “בליל הבחירות השניות, כשהגוש קיבל 55 מנדטים, הייתי בטוח שזה נגמר וגם אמרתי את זה בשידור. הוא כעס מאוד. בדיעבד הוא צדק, כי זה עדיין לא נגמר. אלמלא טעויותיו, הוא היה ראש ממשלה גם עכשיו. גם כשהוגש כתב האישום, חשבתי שזה נגמר. במבחן התוצאה אני לא יודע אם טעיתי או צדקתי”.

על יו”ר האופוזיציה אומר הפרשן: “ביבי המציא את עצמו מחדש כבר חמש או שש פעמים. הוא היה מר טלוויזיה והפך למיסטר פייסבוק, ממדינאי לפוליטיקאי, מזה שמנהל משא ומתן עם ג’ון קרי על שתי מדינות לימני הלוחם עם בן גביר. גם חתול עם תשע נשמות נתקל בסוף במשאית העשירית שדורסת אותו. ההיסטוריה תזכור אותו עוד 30 שנה טוב יותר מהטורים בסוף השבוע. היא תזכור לו את השמירה על ההתנחלויות, את הסכמי אברהם, את חניקת רעיון המדינה הפלסטינית” .

על הביקורות שהוא סופג ברשת, סגל אומר: “יודע להעריך טיעון טוב ואוהב להתווכח. לא כל האמת אצלי. אבל כשזה מגיע מחבורה מסוימת שלא באה להתווכח, אלא להשמיד אותך, ואני מתכוון בעיקר לעיתון ‘הארץ’ ושלוחותיו, זה מטריף אותי. מה הם אומרים? האיש הזה לא ראוי לוויכוח בכלל. שמע, מה לא אומרים עליי. הבן של המחבל, הוא צובע שיער, הוא מקריח, הוא מסתתר בסקנדינביה עם המאהב שלו, מה לא. הצלקות מייצרות לך בסוף עור עבה. לדעתי, אני חוטף הרבה יותר מרוב השרים והח”כים, ומגיב פחות. אבל כשאני מגיב, אני מגיב”.

אז מה מעצבן אותך יותר, “הבן של הטרוריסט” או “השופר הביביסט”?

“‘השופר הביביסט’, לגמרי. ‘הבן של הטרוריסט’ לא מפריע לי בכלל. קודם כל, טכנית זה נכון. אתה קורא לו ‘טרוריסט’, אני קורא לו אחרת, אבל זה בסדר. גם הצופים רואים את זה אחרת. כשצחי הנגבי יושב באולפן ואומר לי שאבא שלי היה בכלא, הייתי צריך להגיד לו שהוא עבריין מורשע. אבל כשאומרים ‘שופר’ זה באמת מעצבן כי זה נועד לקעקע את העשייה העיתונאית שלי, להגיד שאני משרת של מישהו”.