‘כמה כסף הוצאתי מהיהודים’: מה קרה כשרציתי לנסוע למז’יבוז’

השעה 22:45, יום ראשון בלילה. יצאנו, חמישה אנשים במונית לתחנה המרכזית של העיר אומן באוקראינה, כדי לנסוע באוטובוס מקומי אל קברו של הבעל שם טוב הקדוש במז’יבוז’.

מאות אלפים כבר צייתו ל’גדוילים’ והתחסנו חיסון שלישי. ואתם?

בזמן שאנו מחפשים את האוטובוס, הביטו בנו עשרות תושבים מקומיים שהמתינו בתחנה – ולגלגו.

לא התייחסנו. הגענו לאוטובוס, כאשר התחלנו לעלות, נהג נוסף ששהה באוטובוס או אולי היה זה פקח, החל מקלל אותנו באוקראינית, תוך שהוא קורא “יהודים מסריחים” – וסרב להעלות אותנו. היה זה האוטובוס האחרון שמוביל למז’יבוז’. נותרנו בתחנה. כעבור מספר דקות הגיעה אישה מבוגרת – ואמרה: ‘בואו, הם מסכמים להעלות אתכם’.

שמחנו.

צעדנו עד לאוטובוס, התיישבנו במקומות. אותו נהג נוסף שקודם קילל, הגיע ודרש תשלום. מחיר נסיעה כזו עולה בין 50-70 גריבנה, אבל הוא דרש כ-300 גריבנה – פי כמה מהסכום הרשמי. התלבטנו האם לשלם או לרדת  ולבסוף החלטנו לשלם.

כל אחד הוציא את כספו. האיש עומד לידנו, קורא קריאות, ויתר הנוסעים האוקראינים מצחקקים ומלגלגים. הוא קילל וצחק. “תראו כמה כסף הוצאתי מהיהודים”.

מסרנו את התשלום, ומיד לאחר מכן הוא ירק לעברנו ואמר: “שימותו כל היהודים”. התחושה באותה עת הייתה קשה. שתקנו לא ידענו מה לומר. יהודים שכל מבוקשם  לנסוע באוטובוס לבעל שם טוב, עוברים כזו השפלה. אף אדם מיושבי האוטובוס, שהיה מלא באנשים, לא פצה את פיו – ותהה: מדוע אתה כך מתנהג?

כולם צחקו ושיתפו פעולה.

באותם רגעים הבנתי מה זה להיות יהודי שלא מסתיר את יהדותו בין גויים, בעיקר בשנים האחרונות, כשהאנטישמיות באירופה מרימה את ראשה.

היו לי דמעות בעיניים. ייצור אנטישמי עומד מולי, מלגלג ומצחקק, ובמושב שלידו יושב אדם שזורק משפטים וצוחק יחד איתו. קשה להכיל כל-כך הרבה רוע.

באותם רגעים חשתי את מה שעברו היהודים על אדמת אירופה בשנים שלפני השואה. איזה השפלה ורוע הם נאלצו לספיג.

כמו אז, גם היום שנאת היהודים בועטת, גם במדינות שנראה כאילו הן מחבבות אותנו.

עצוב.