שתי מורות חרדיות דורשות 151 מיליון שקלים מ’החינוך העצמאי’

פרסום ראשון בחרדים 10: לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הוגשה, על ידי עו”ד ענת שני-רבה ועו”ד פיני קלמן, בקשה לאישור תביעה ייצוגית, בגובה 151,000,000 שקלים, כנגד רשת ‘החינוך העצמאי’.

חגים? חדש מדנונה WOW: יוגורט עם שכבת קרם בטעם שטרודל

מאות אלפים כבר צייתו ל’גדוילים’ והתחסנו חיסון שלישי. ואתם?

איך להבטיח לעצמכם נסיעה בטוחה בתחבורה ציבורית? ככה

‘מרכז החינוך העצמאי’, הנמצא בשליטת מפלגת ‘דגל התורה’ וגורמים נוספים, נחשב המעסיק הגדול בציבור החרדי, במסגרתו פועלים עשרות אלפי עובדים, תוך שהוא מפעיל מאות תלמודי תורה ובתי ספר ‘בית יעקב’ בכל רחבי הארץ, במימון מלא של המדינה.

מדובר בתביעה ייצוגית שנייה שמוגשת השנה נגד ‘החינוך העצמאי’. תביעה קודמת הוגשה בתחילת חודש אייר, בגין ניכוי ‘תרומה’ חודשית בשיעור של 2% משכר העובדים – לעמותה בשליטת ‘החינוך העצמאי’, בניגוד לחוק וללא הסכמה.

העתירה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית הוגשה בשם אלישבע וינט ושלהבת דדון – שתי מורות הטוענות כי הועסקו ב’חינוך העצמאי כממלאות מקום בשכר שעתי ולא לפי דרגתן וותקן, למרות שהיו זכאיות לכך, מאחר שעבדו למעלה מ-51 ימי עבודה בשנת הלימודים, והכל תוך הפרת תקנון שרות עובדי הוראה וההנחיה המחייבת תשלום שכר ונלווים כמשולם בחינוך הרשמי.

“במסגרת זו לא שילם המשיב למבקשות תוספת מעונות כמו גם הפרשות לקרן השתלמות, להן היו זכאיות”, נאמר בתביעה שהוגשה. “התנהלות זו ננקטה על ידי המשיב על פי הידוע למבקשות כלפי מורות אחרות המועסקות על ידו כממלאות מקום.

“המבקשות מבקשות לאשר את תביעתן כתובענה ייצוגית, כך שהמורים והמורות שהועסקו ומועסקים במשיב כממלאי מקום למעלה מ-51 ימי עבודה בשנה יקבלו הפרשות לקרן השתלמות וכן כי המורות המועסקות בתקן של ממלאות מקום והן אמהות לילדים בני עד גיל חמש תקבלנה תוספת מעונות, בהתאם להיקף משרתן ולתקנון שירות עובדי הוראה.

“יובהר, כי מאחר שעל פי הידוע למבקשות המשיב מעסיק בעיקר נשים במילוי מקום, הבקשה כתובה בלשון נקבה, אך חלה גם על גברים המועסקים כעובדי הוראה במעמד ממלאי מקום מעל 51 ימי עבודה רצופים”.

התובעת מס’ 1 היא  אלישבע וינט, כבת 30, נשואה ואם לארבעה ילדים, מפרנסת של משפחתה. היא הועסקה ב’חינוך העצמאי’ כמורה מחנכת של כיתות א’ בבית ספר ‘בית יעקב מרכז’ בטבריה החל מחודש ספטמבר 2016 עד לסוף עבודתה בסוף שנת תש”פ. לפי כתב התביעה, היא פוטרה שלא כדין וללא שימוע והחינוך העצמאי אף מלין את שכרה בגין החודשים מרץ 2020-אגוסט 2020.

“בחוסר תום לב בוטה המשיב חדל משלם לה שכר מהרגע שבו בתי הספר יצאו לסגר למרות שהמשיכה ללמד כרגיל”. היא “תעמוד על זכויות אישיות אלה בהליך נפרד בכפוף לבקשה לפיצול סעדים”.

התובעת מס’ 2  היא שלהבת דדון, כבת 25, נשואה ואם לארבעה ילדים, מפרנסת יחידה. היא הועסקה בשנת תשע”ח בבית ספר ‘שובו’ בבית שמש החל מחודש אוקטובר 2017 כמורה לספורט ובהמשך למקצועות נוספים בהם עברית ומחול וזאת עד לסוף שנת הלימודים. למרות שהיא הועסקה כמורה למקצועות שונים בהיקף משמעותי ובמשך כל שנת הלימודים – במהלכה יצאה לחופשת לידה בין דצמבר 2017 למרץ 2018 – שולם לה שכר שעתי בלבד ולא לפי דרגתה וותקה בהוראה בניגוד להוראות תקנון שירות עובדי הוראה.

היא הועסקה במשך כשנה כממלאת מקום עד לפיטוריה שלא כדין, לאחר המועד הקבוע בדין באוגוסט 2018. היא פוטרה ללא שימוע בסוף שנת הלימודים תשע”ח. עד כה לא שולמו לה זכויותיה בגין סיום עבודתה ו”היא ממתינה לגמר חשבון בתקווה שלא תידרש לתביעה לקבלת המגיע לה בגין כך”.

לפי עורכי הדין, ‘החינוך העצמאי’ הוא “המעסיק הגדול ביותר בציבור החרדי ומפעיל מאות בתי ספר ברחבי הארץ, כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, בהם מועסקים כ-18,000 עובדי הוראה. כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, מחויב המשיב בתשלום שכר בהתאם לחינוך הרשמי, כקבוע בתקנות חוק חינוך ממלכתי”.

עורכי הדין ענת שני-רבה ופיני קלמן טוענים, כי החינוך העצמאי “הפר את זכויות המבקשות, כמו גם יתר ממלאות המקום המועסקות אצלו, ולא שילם להן שכר לפי דרגתן וותקן בהוראה למרות שהועסקו מעל 51 ימי עבודה רצופים – כאשר התובעת 1 עבדה באופן זה שנים והתובעת 2 עבדה 11 חודשים רצופים (כולל חופשת לידה). למותר לציין כי ימי עבודה רצופים הם בהתאם למערכת השעות המוקצית לכל מורה ומורה”.

לדברי עורכי הדין, “מדובר בהתנהלות שיטתית מצד המשיב ומדיניות, כאשר המשיב מעסיק ממלאות מקום במשך שנים ובוודאי תקופות ארוכות, החלפות לחופשות לידה ולא אחת העסקה מתמשכת במשך שנים, אך מבלי לשלם לעובדות אלה את זכויותיהן כעובדות הוראה, אלא בהעסקה שעתית ולפי תנאי העסקה של ממלאות מקום לתקופות קצרות כקבוע בתקנון”.

בכתב התביעה מציינים עורכי הדין: “עובדות הוראה זכאיות להפקדות מעסיק לקרן השתלמות משכרן. הפקדות אלה עומדות על סך של 8.4% מהשכר, כאשר עת מדובר על עובדת הוראה המועסקת באיזור שיקום שכונות או עיר פיתוח, עומדת גובה ההפקדה על 12.6% וכוללת את חלק העובד, המשולם על ידי המעסיק.

“המשיב משלם הפקדות לקרן השתלמות בגין המורים והמורות המועסקים אצלו, שלא במעמד של ממלאות מקום. בחוסר תום לב המשיב אינו משלם לממלאות מקום המועסקות מעל 51 ימי עבודה רצופים הפקדות לקרן השתלמות למרות זכאותן לכך”.

עוד מצוין בכתב התביעה, כי “עובדות הוראה שהן אמהות לילדים בני פחות מחמש שנים זכאיות לקבלת תוספת מעונות בהתאם להיקף משרתן ועד למשרה מלאה. כך גם עובדי הוראה, אשר בנות זוגם אינן זכאיות לתוספת מעונות ממקום עבודתן.

“תוספת מעונות עומדת כיום על סך של 315 שקלים לילד ראשון למשרה מלאה ועל 213 שקלים לילד שני, בהתאם לחוזרי משרד האוצר ולעדכון שנתי.

“המשיב משלם תוספת מעונות למורות ומורים הזכאים, המועסקות שלא במעמד של ממלאות מקום. בחוסר תום לב המשיב אינו משלם לממלאות מקום המועסקות מעל 51 ימי עבודה תוספת מעונות למרות זכאותן לכך”.

עורכי הדין מבקשים מבית הדין לאשר את תביעת שתי המורות, ו”לאשרן כתובעות מייצגות, להגדיר את קבוצת העובדים הזכאים כקבוצת המורים ממלאי המקום המועסקים מעל 51 ימים בשנה ובהתאמה אשר הם הורים לילדים בני פחות מחמש שנים, לקבוע את דרך חישוב הפיצוי לכל עובד בגין כל עילה ולפסוק פיצוי כספי בגין הסעד הכספי המגיע לכל עובד בגין העילות או להורות על מתן סעד אחר לטובת הקבוצה או חלקה, להורות כי באי כוח הקבוצה יהיו עו”ד ענת שני-רבה ועו”ד פיני קלמן, להורות על פרסום הודעה על התובענה ולפסוק גמול לתובעות המייצגות ולבאי כוחה”.

לפי כתב התביעה, תובעת 1 זכאית להפקדות מעביד לקרן השתלמות לכל הפחות מהשכר ששולם לה בפועל – ולמעשה לסכומים גבוהים יותר לאור זכאותה לשכר עובדי הוראה לפי דרגתה וותקה –  בסך של 8,415.46 שקלים.

התובעת  2 זכאית להפקדות מעביד לקרן השתלמות מהשכר ששולם לה בפועל בסך של 2,097.51 שקלים.

בנוסף, התובעת 1 זכאית ל’תוספת מעונות’ בסך מצטבר של 11,554.75 שקלים לתקופה החל מחודש אוגוסט 2014 ועד לתום עבודתה בחודש אוגוסט 2020.

התובעת 2 זכאית ל’תוספת מעונות’ בסך מצטבר של 2,489.31 שקלים לתקופת עבודתה.

עורכי הדין כותבים: “ביום 1.11.2020 נעשתה פניה למשיב בשם המבקשת מס’ 1 שלא נענתה. יצוין כי בהליך קודם, ולאחר קבלת מכתב התראה, המשיב ניסה לייצר ראיות יש מאין, כביכול הפגיעה בזכויות העובדים נעשתה בהסכמה ועל דעתם לאחר שנים של ניכויים שלא כדין.

“על כן לא נותרה ברירה אלא להגיש את הבקשה דנן לתקן את העוול החמור לעובדות, ממלאות המקום המועסקות שלא כדין ותוך הפרה חמורה של זכויותיהן”.

כמה עובדות נפגעו מההתנהלות הזו של ‘החינוך העצמאי’?

לפי עורכי הדין, “המשיב מעסיק כ-18,000 עובדי הוראה, מוערך כי כחמישית מהם כממלאי מקום. מרבית ממלאי המקום מועסקים באופן קבוע ו/או מתמשך ולמעלה מ-51 ימים בשנה. לפיכך גודל הקבוצה הרלוונטי הינו מספר מוערך של 3,600 עובדים מדי שנה.

“הקבוצה המיוצגת תכלול לפיכך את כל העובדים שהועסקו על ידי המשיב בשבע השנים הקודמות להגשת הבקשה דנן כממלאי מקום למעלה מ-51 ימי עבודה בשנה”.

עורכי הדין מדגישים, כי “מלוא הנתונים באשר לחברי הקבוצה מצויים ברשות המשיב, וניתנים לשליפה בקלות. על כן יש לחייב את המשיב למסור לידי המבקש את מלוא הנתונים הדרושים לחישוב מדויק של גודל הקבוצה והסכומים המגיעים לכל עובד. בנסיבות אלה, חישובי המבקש מבוססים על הערכות.

“בהתאם להערכת שכר ממוצע לממלאי מקום של 3,000 שקלים לחודש, לפי הפקדה של 8.4% לחודש, וזאת על הצד הנמוך, שכן כאמור לעובדים בישובים המזכים בהפקדה מלאה מדובר בסכום גבוה יותר מוערך סכום התביעה בסך של לפחות 76 מליון ש”ח בגין שבע השנים האחרונות.

“ראוי לציין כי הגם שלכאורה היקף התביעה גדול, הרי שעבור כל מורה אין המדובר בהיקף משמעותי וגודל התביעה נובע מההיקף הרב של המורים המועסק על ידי המשיב”.

עורכי הדין ממשיכים ומעריכים, כי על ‘תוספת מעונות’ סכום התביעה מוערך בסך של כ-75 מליון ש”ח בגין שבע השנים האחרונות.

בכתב התביעה מדגישים עורכי הדין כי “מדובר בהפרה חמורה של זכויות עובדים, נרחבת ומקיפה – ודווקא כלפי העובדים החלשים ביותר, החדשים שמעמדם לא יציב…

“לפיכך אישור הבקשה דנן יביא לקידום מטרותיו של בית הדין לעבודה ביצירת הרתעה וקידום אכיפה ראויה כלפי המשיב ומעסיקים כדוגמתו.

“מדובר בחובות בסיסיות ביותר, שהופרו באופן שיטתי כלפי המורים ממלאי המקום המועסקים במשיב בסכומים נמוכים יחסית לכל עובד; ברכיבים שעלולים להתיישן אם לא יתבעו ומכאן ברווח נקי למעסיק המפר; בסכומים קלים לחישוב, בעובדים חלשים, לא מאורגנים, שאינם מודעים לזכויותיהם ואף חוששים לעמוד על זכויותיהם למול המשיב, המעסיק המרכזי במערכת החינוך החרדית”.