‘המנהל’ של נחלת הר חב”ד: הרה”ח רבי יוסף מעטוף ז”ל נפטר בגיל 73

ברוך דיין האמת: בקרית מלאכי נפטר היום (שלישי), בגיל 73, הרה”ח רבי יוסף מעטוף ז”ל, מחנך שכיהן במשך עשרות שנים כמנהל בית הספר היסודי לבנות בנחלת הר חב”ד, לאחר מחלה קשה.

תחת שרביטו התחנכו אלפי תלמידות, שרבות מהן משמשות כיום כשליחות של חב”ד ברחבי תבל.

המנוח ז”ל נולד בחבאן שבתימן בשנת תש”ח להוריו הרב משה ז”ל ורעייתו רבקה ע”ה, כבן בכור לשמונה ילדים במשפח. בני המשפחה, כמו כל העדה החבאנית, שמרו על קיום תורה ומצוות ברוח המסורת החבאנית מתוך הידוק רב.

בשנת תש”י, בהיות בן שנתיים, עלה עלה לארץ עם הוריו. הם נסעו יחד עם כל הקהילה מחבאן, במשאיות ביום ובלילה, עד שהגיעו לשדה התעופה שבעדן, ומשם המריאו במטוס לישראל. עם בואם, הועברו למחנה העולים ‘עין שמר’.

לאחר שהוריו הגיעו למושב ברקת, אביו ז”ל עבד בתחום החקלאות בחלקת האדמה שניתנה לו. הוא זרע ירקות ופירות כגון עגבניות, מלפפונים וכרם ענבים. בנוסף היה לו משק חי, ועבד עם בעלי החיים. אמו עבדה במשק בית בערים הסמוכות למושב ברקת.

הוא ספר לנכדיו על שנות ילדותו: “אכלנו מרק עוף תימני, מרק בשר של בהמה, עיזים ופרות מבושלות וצלויות הנקרא בשפת העדה ‘מיפה’. סדר ההכנה היה כזה: שוחטים את הבהמה על ידי שוחט מתוך הקהילה, פושטים את עורה, מבתרים את איבריה ואופים אותה בתוך תנור הנקרא ‘מיפה’. סגנון האכילה הזה נהוג במיוחד לחגים ולכבודם. כוח הצלייה הוא על ידי גחלים.

“בילדותי, הענקת ממתק או קניית בגד חדש ניתנו כפרס על הנהגה טובה. התחביב שלי היה לימוד והקניית ידע תורני. וכן, הכרת ארץ ישראל וביקורים בקברי צדיקים במירון, צפת וטבריה. בשעות הפנאי אהבנו לשחק כדורגל, אני הייתי שחקן טוב. הקמנו קבוצת שחקנים בשם ‘אליצור ברקת’ והתמודדנו בתחרויות כדורגל מול קבוצות שונות.

“חוויה מיוחדת מאוד שזכורה לי מבית הוריי, שבכל לילה הייתי מתעורר באשמורת הבוקר מקול תפילותיו ופיוטיו של אבי. חלק מהבקשות זכורות לי בעל-פה, כי אני האזנתי לקולו הרך והנעים של אבי כאשר אני שוכב במיטה בחדרי הסמוך לסלון שבו אבי ישב והתפלל.

“למדתי בבית הספר במושב ברקת ובערב היינו הולכים לדוד עובדיה ולומדים תורה, הלכות בחיי האדם, חומש ופרשת שבוע. גם בכל יום בערב וגם בימי שבת וחגים היינו הולכים לדוד עובדיה. כאשר למדנו עם דוד עובדיה בהלכות חיי האדם שאסור ללמוד בנים ובנות יחד, התפלאתי למשמע דבריו, מיד עזבתי את בית הספר – בו למדתי –  ועברתי ללמוד בישיבת ‘אור המזרח’ ביהוד הסמוכה למושב ברקת. לאחר מכן למדתי בישיבת חב”ד בלוד”.

לאחר לימודיו בישיבה, עבר הכשרה בחינוך והוראה. והחל את דרכו בהוראה כמחנך בבית ספר חב”ד במושב ברוש, לאחר מכן התמנה לסגן מנהל בבית הספר.

לאחר ששימש סגן מנהל בבית ספר חב”ד בקריית גת, חזר לברוש למשרת ניהול של בית הספר, שם קידם את רמת הלימודים, תוך יצירת קשר הדוק עם הורי התלמידים.

בשנת תשל”ב הגיע לגור בקריית מלאכי. בשנה הראשונה היה מחנך בבית ספר למלאכה חב”ד בקריית מלאכי, ואז התמנה למנהל בבית ספר חב”ד בנות בקריית מלאכי, תפקיד אותו נשא בנאמנות במשך 27 שנה.

באותן שנים בית הספר קלט תלמידות רבות שעלו מרוסיה, בוכרה וגרוזיה.  כמנהל בית הספר, תמך וסייע בקליטת התלמידות ובקידומן.

רבות מהתלמידות שקלט בית הספר באו מבתים שאינם שומרי מצוות, אך שמו הטוב של בית הספר הביא את ההורים להחלטה לרשום את בנותיהן לבית הספר, כדי שתוכלנה לקבל חינוך ערכי ומקצועי, מתוך יחס חם ואוהב על ידי הצוות החינוכי המיוחד והמסור. רבות מאותן בוגרות מנהלות בתים חסידיים, וחלקן משמשות אף כשליחות חב”ד בארץ ובעולם.

בית הספר בניהולו זכה בפרס היוקרתי ‘פרס החינוך הארצי’, על ההשקעה וההישגים הלימודיים והערכיים החינוכיים ועל הובלת בית הספר למצוינות.

בשנת תשע”א זכה לתואר ‘יקיר החינוך הדת’, על התמסרותו רבת השנים לחינוך בנות ישראל. וכך כתבו עליו השופטים: “הרב מעטוף התבלט בניהול ביה”ס, בלימוד חווייתי של מושגים ביהדות, בהקמת תערוכות ייחודיות, ואף בהקמת קייטנות לתלמידות בחופשות. הוא טיפח את הקשר עם הורי התלמידות, ועסק רבות בסיוע לקליטת תלמידות עולות, וכן בקידום תלמידות ממשפחות מצוקה”.

הרב מעטוף היה מופת לדמות חסידית ויראת שמים, שהמילים “דוגמה אישית”  היו המפתח בחינוכו.

בט’ ניסן תשע”ד, נפטרה עליו רעייתו מרת שושנה מעטוף ע”ה, לאחר שחלתה במחלה קשה.

הותיר אחריו תשעה ילדים וצאצאים רבים: מרת חנה חלילי מקרית מלאכי; ר’ שלום מנחם מקראון הייטס; ר’ שניאור זלמן מקרית מלאכי; ר’ לוי יצחק מקרית מלאכי; ר’ שמואל, שליח חב”ד בישוב אדם; מרת רחל ברכה פאר מקרית מלאכי; מרת נחמה דינה ג’רופי מקרית מלאכי; ר’ חיים אברהם מקרית מלאכי; ר’ ישראל אלעזר מקרית מלאכי.